טאהר אל-מסרי
טאהר אל-מסרי (בערבית: طاهر المصري; נולד ב-1942) הוא ראש ממשלת ירדן לשעבר.
 | |
| לידה |
1942 (בן 82 בערך) שְׁכֶם, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| שם לידה |
طاهر نشأت طاهر المصري |
| מדינה |
ירדן |
| השכלה |
|
| תפקיד |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
טאהר אל-מסרי נולד בשנת 1942 בשכם למשפחה פלסטינית מכובדת ששורשיה ממצרים[1]. בתחילת הקריירה שלו עבד בשירות החוץ הירדני ובין היתר היה שגריר ירדן בספרד, בצרפת, באונסק"ו, בבלגיה ובבריטניה[2]. שימש כשר החוץ של ירדן במחצית השנייה של שנות ה-80 ובראשית שנות ה-90. כשנחתם בפברואר 1985 הסכם שיתוף פעולה בין אש"ף לבין ממלכת ירדן, אל-מסרי יצא לברית המועצות על מנת להסביר את המדיניות הירדנית בסוגיה הפלסטינית[3]. באוקטובר 1987 נכח אל-מסרי בפגישה של המלך חוסיין עם המזכיר האמריקני ג'ורג' שולץ, שהציע כינוס מעצמות להכרעה בסוגיה הפלסטינית[4]. חוסיין סירב להצעתו של שולץ. בפרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 חוסיין החליט על ניתוק הזיקה בין ירדן לגדה המערבית, החלטה לה התנגד אל-מסרי[5]. את ההכרזה על הניתוק ביצע חוסיין ללא להודיע מראש לשר החוץ שלו, שכעס מאוד על כך. אל-מסרי גם התנגד לפלישה לעיראק בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה.
ב-19 ביוני 1991 מונה אל-מסרי לראש ממשלת ירדן בידי המלך חוסיין, במקומו של מודר בדראן שהתנגד לפתיחת משא-ומתן חשאי עם ישראל. אל-מסרי, לעומת זאת, נתפס כליברל, ולכן מינה אותו חוסיין לתפקיד[6]. אולם, בעקבות הבחירות שנערכו בירדן בנובמבר 1989 (הראשונות מאז ועידת רבאט ב-1974), עלה כוחם של האחים המוסלמים ושל ארגונים אסלאמיים אחרים בפרלמנט, שהתנגדו בכל תוקף להסכם מדיני עם ישראל. בהצבעת אי-אמון שנערכה בפרלמנט, הצביעו 50 מתוך 80 הצירים להפלת הממשלה. אל-מסרי מצא שידיו כבולות והתפטר לאחר כחצי שנה בתפקיד, ב-21 בנובמבר 1991, למרות הפצרותיו של המלך חוסיין[7]. הוא הוחלף בידי קרוב-משפחתו של המלך זיד בן שאכר.
בהמשך כיהן אל-מסרי כיושב ראש הבית התחתון בפרלמנט הירדני. לאחר הסכם השלום בין ישראל לירדן באוקטובר 1994 אל-מסרי התנגד לנורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות, בטענה שהעם הירדני לא יקבל יחסים חמים עם מדינה שהייתה עוינת במשך שנים רבות. הוא גם התנגד לסעיף בהסכם השלום שהכיר בריבונות ירדנית במקומות הקדושים בירושלים, כי לטענתו מקומות אלו כבושים ולכן ממילא לישראל אין שום ריבונות עליהם[8]. כשהובא הסכם השלום לאישור בפרלמנט הירדני, אל-מסרי בחר להימנע[9].
אל-מסרי שירת במועצה ליחסי חוץ בשנת 2002 והוא נציב הליגה לחברה אזרחית. בשנים 2010–2012 היה יושב ראש הסנאט הירדני[10].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 369
- ^ קורות חייו של אל מסרי באתר ראש הממשלה הירדני (בערבית)
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 370
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 391
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 398
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 439
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 443
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 461
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 469
- ^ רועי נחמיאס, יו"ר הסנאט בירדן הפתיע: "מדינת שתי הגדות", באתר ynet, 26 במאי 2010
חגי הוברמן, ירדן: נתבע את ישראל בגלל פתיחת אתר הטבילה, באתר ערוץ 7, 1 בספטמבר 2011