יובל גלעד

יובל גלעד
לידה	27 בספטמבר 1971 (בן 52)
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית

יובל גלעד (נולד ב-27 בספטמבר 1971) הוא משורר, מבקר ועורך ספרותי.

שירה עריכה

גלעד פרסם חמישה ספרי שירה. משיריו הופיעו באנתולוגיות "אדומה", "הקשב!" ועוד. שיריו נדפסו בכתבי עת כ"שבו", "עיתון 77", "קשת החדשה" ובמוספי ספרות בעיתונות. במאמר על שלושת ספרי שירתו, מציין אורי וייס^[1], את ריבוי הדימויים בספריו, ומגדיר את המשורר כ"רב אמן של הדימוי המתהפך". על ספרו הראשון, "שירי נזיר", כתב המשורר והעורך משה בן שאול^[2]:"ספר צנום מאוד, בן 29 עמודים בסך הכול, ובכל זאת יש בו מלאי של ריגושים ודחיות, הליכה אל שוליים עירוניים, לעיתים ארוטיים... הארוטיקה בהם נועזת וההתבוננות, זו הכרוכה בווידוי, מדויקת מאוד". על ספרו השני, בדידות ישראלית", כתב המשורר עודד פלד^[3]: "ראייה מפוכחת, צלולה, של המצב או ההוויה הישראלית; ההיגד, אמירה ישירה, בוטה ומחוספסת, שאינה גולשת לכדי פלקט פוליטי - כל אלה שלובים יחד בשפת תיאור צלולה, חדה, ובווידוי חושפני המזכיר את כוהני הווידוי האמריקנים הגדולים: ג'ון ברימן, סילביה פלאת' ועוד". ואילו על ספרו השלישי, "בית קברות לשירים", כתבה המשוררת נוית בראל^[4]: "ספר שירה מעודנת, אשר משוררו ביקש לייצר בו רגעים של יופי, שאמורים להתבלט מעל מציאות שאיננה תמיד יפה".על גב ספרו הרביעי, 'אירופה', כתב המשורר עמוס אדלהייט: "רקמה לירית מינימליסטית חזקה ומשוכללת עם פריצות של אינטרוספקציה בעלות נימה אלגית ולשון שאינה מוותרת על החוויה האישית, על נוף ועל אווירה, ללא התחכמות ומליצה ריקה, מאפיינות את קובץ השירים". בבקורת על הספר 'אירופה' כתב עמיר עקיבא סגל כי: "'אירופה' הוא יצירה ייחודית, ויש לקוות שתהיה סנונית שתבשר גל חדש של שירה עברית – כזו שיכולה לומר משהו על העולם, ולא רק על פיסת האדמה הקטנה בה אנו נמצאים"^[5].

ספריו עריכה

שירי נזיר, גוונים, 2000
בדידות ישראלית, כרמל, 2004
בית קברות לשירים, ספרי עיתון 77, 2009
אירופה, כרמל/עמדה חדשה, 2018.
כלב צער, ספרי עתון 77, 2023^[6].

ביקורות עריכה

בשנים 2010–2011 פרסם גלעד עשרות רשימות ספרותיות באתר nrg בבלוג של רן יגיל, בהן רשימות על הסופרים תומאס מאן, רוברט מוסיל, ישראל ברמה ועוד. הרשימות פורסמו תחת הכותרת "סדנאות קריאה" וזכו לקהל קוראים רב. משנת 2012 מפרסם גלעד ביקורות שירה באתר יקום תרבות. כמו כן הוא משתתף קבוע בכתבי העת "עמדה" ו"עיתון 77". מסה נרחבת פרי עטו, על הפרוזה של יותם ראובני, נדפסה בכתב העת "עמדה", גיליון מספר 24. בגיליון 26 של אותו כתב-עת, נדפסה מסה ביקורתית מקיפה של גלעד על "המוסף לתרבות וספרות" של "הארץ", ועל שירת יצחק לאור ודורי מנור. כמו כן בגיליון 'עכשיו' 73–74, נדפסה מסה פרי עטו של גלעד על סופר זרם התודעה והמבקר אמנון נבות, מסה העוסקת ביצירות הפרוזה שלו.

באתר יקום תרבות כתב יובל גלעד על אמנון נבות וספריו. בפתיח למאמר זה^[7] הגדיר עורך האתר את גלעד כ"תלמידו הרוחני".

עריכה עריכה

גלעד הוא מוסמך החוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הגמר שלו כתב בהנחיית ד"ר תמר יעקובי, על הפואטיקה של המשורר אורי ברנשטיין. בשנים 2009–2011 עבד כעורך הראשי של הוצאת גוונים. בשנת 2013 הופיע בעריכתו "פרחי בדידות לבנים", מבחר משירת המשורר הארצישראלי מרדכי טמקין, הכולל גם שירים מעיזבונו של המחבר.

מבחר ספרים בעריכתו:

אדם הולך: סיפורים מקומיים/ אייל גפן, גוונים, 2010.
בחצי ימי האדמה: רישומים קוסמיים/ שלמה שובל, גוונים, 2010.
יעל וזאב החלומות/ אנני בלומפלד, גוונים, 2010.
להיות/אולי/ מאיה גוילי, גוונים, 2011.
המיותרים/ יגאל גודקוב, הוצאת חבצלת החוף, 2011.
משפחה הורגת/ מיכל הרטשטיין, רימונים, 2013.
המשוגע בעליית הגג/ רונן בלומברג, ספרי עיתון 77, 2013.
פרחי בדידות לבנים/ מבחר משירת מרדכי טמקין, הוצאת שמואל טל, 2013
פרידה בברלין/ מתי שמואלוף, בוקסילה, 2014
לאן נעלם הדוד בנימין?/ רעיה הלר, קונטנטו, 2014.
אחד ליד כולם: מפגשים יצירתיים במרחב הייעוצי/ ד"ר יורם דובובסקי, קונטנטו, 2016.
בהלמות הפטיש עצבך יפוג: משירי זאב לבני/ זאב לבני, ספרי עיתון 77, 2017.
שטויות מהאייפון/ עידית יולזרי, ספרי עיתון 77, 2017.
מהפכות: נקודות מפנה שעיצבו את עולמנו/ יובל נח הררי, חיים שפירא, מריו ליביו ואחרים, מודן והאוניברסיטה המשודרת, 2017.
מיינדפולנס - להיות כאן ועכשיו/ מתי ליבליך ואחרים/ כתר, 2018.
לקפוץ למים - מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים/ אנאבלה שקד/ מודן, 2019.
מציאות - ממשות, אמת ותפיסה משלל פרפסקטיבות/ שי פרוגל, אביעד קליינברג, שמוליק דובדבני ואחרים, האוניברסיטה המשודרת, 2020.

קישורים חיצוניים עריכה

יובל גלעד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
יובל גלעד, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
נוית בראל, להתמלא אהבה לספסל רחוב(הקישור אינו פעיל), "עיתון 77", גיליון 343, 2009
שי אריה מזרחי, התקווה מתחת לקבר, בננות בלוגס. 7 באוקטובר 2010
ארבעה שירים מתוך "בדידות ישראלית", אתר "אן. אר. ג'י", 27 בדצמבר 2010
אורי וייס, אמן הדימוי המתהפך- על שירת יובל גלעד, nrg, ‏ 10 באוגוסט 2013
גלעד מאירי, "תֵאַטְרוֹן הוֹוֶה מֻפְרָע" - אפוקליפסה עכשיו בשירה הננופואטית של "כֶּלֶב צַעַר" ליובל גלעד, כתב העת מעלה, גליון 13, מרץ 2024

הערות שוליים עריכה

^ אורי וייס, "אמן הדימוי המתהפך", אן, אר, ג'י .
^ משה בן שאול, "נזירות אירוטית", "מאזניים" גיליון מס 3, כרך ע"ז, דצמבר 2003
^ עודד פלד, "שירה ישירה ובוטה", "עיתון 77", גיליון 299, פברואר 2005
^ נוית בראל, להתמלא אהבה לספסל רחוב, "עיתון 77", גיליון 343, 2009.
^ עמיר עקיבא סגל, רחוב רע לב עם מעיל עור, "עיתון 77", גיליון 406, 2019.
^ אילן ברקוביץ', יובל גלעד מציג בשיריו תמונת עולם מפוכחת ואכזרית, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2023
^ הספד לנביא זעם - לזכרו של אמנון נבות, באתר "יקום תרבות", 10.9.2017

[1] אורי וייס, "אמן הדימוי המתהפך", אן, אר, ג'י .

[2] משה בן שאול, "נזירות אירוטית", "מאזניים" גיליון מס 3, כרך ע"ז, דצמבר 2003

[3] עודד פלד, "שירה ישירה ובוטה", "עיתון 77", גיליון 299, פברואר 2005

[4] נוית בראל, להתמלא אהבה לספסל רחוב, "עיתון 77", גיליון 343, 2009.

[5] עמיר עקיבא סגל, רחוב רע לב עם מעיל עור, "עיתון 77", גיליון 406, 2019.

[6] אילן ברקוביץ', יובל גלעד מציג בשיריו תמונת עולם מפוכחת ואכזרית, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2023

[7] הספד לנביא זעם - לזכרו של אמנון נבות, באתר "יקום תרבות", 10.9.2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]