ימי אור האחרונים
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הגהה, ויקיזציה ועוד. | |
ימי אוּר האחרונים הוא מחזה מעיזבונו של נתן אלתרמן בעריכתה של חוקרת הספרות והעורכת, דבורה גילולה, שהתפרסם ב-1990 ועוסק בכישלונה של המדינה החילונית הראשונה.[1]
מידע כללי | |
---|---|
מאת | נתן אלתרמן |
שפת המקור | עברית ישראלית |
סוגה | מחזה |
הוצאה | |
מקום הוצאה | ישראל |
תאריך הוצאה | 1990 |
עורך | עמית בן יהודה, אילנה קדמי, דבורה גילולה, הדסה מירקין |
אלתרמן נפטר ב-1970, בטרם סיים לכתוב את המחזה. באפריל 1980, דבורה גילולה הוזמנה למוסדו של נתן אלתרמן בידי הסופר והמתרגם מנחם דורמן, וערערו בשאלה האם ניתן להוציאו לאור. לאחר חודשים של "עבודה רצופה ומאומצת", המחזה יצא לאור בידי עמית בן יהודה, אילנה קדמי, הדסה מירקין ודבורה גילולה, אשר שיפצו ושיפרו את הטקסט, והספר יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.[2][3]
היסטוריה עריכה
דורמן נתן ליצירה ולכל הקשור בה את השם "גלגמש", כי חלק גדול של חומר ההכנה[דרושה הבהרה] עוסק בעלילות גילגמש, אך למעשה, בשלב מסוים זנח אלתרמן את עיגון היצירה בגילגמש והחליט כי גיבור המחזה יהיה המלך המחוקק אורנמו. אורנאמו, מלך אוּר, מנסה לבנות חברה חילונית, מתקדמת וצודקת. הוא מורד באלים ובכוהניהם ומתמודד עם הבעיות שנוצרו עם סילוק האלים. מפעלו נכשל ונתן אלתרמן מנסה לעמוד על סיבות כישלונה של המדינה החילונית הראשונה בהיסטוריה. הצופה (או הקורא) יבין דבר מתוך דבר, וישלים לעצמו את הנמשל. ״במידה שהדברים משל לזמננו״, כתב אלתרמן, "הרי המשל הוא גם המחשה, אפשרות לומר את הדברים מתוכם, מצד המשמעות שבהם."[4]
קישורים חיצוניים עריכה
- ימי אור האחרונים - נתן אלתרמן, באתר www.alterman.org.il
- ימי אור האחרונים: הספר באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
- דבורה גילולה, ימי אוּר האחרונים – סיפור לא שמח, מעריב, 16 במרץ 1990
- זיוה שמיר, ובוץ וסחף יעלו מתהום ומחו זכרך- עיון במחזה האחרון – "ימי אוּר האחרונים", אתר מב"ע, ספטמבר 2022
הערות שוליים עריכה
- ^ ימי אור האחרונים - נתן אלתרמן, באתר www.alterman.org.il
- ^ נתן אלתרמן, ימי אור האחרונים, ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990, עמ' 5
- ^ ימי אור האחרונים ־ סיפור לא שמח | מעריב | 16 מרץ 1990 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ נתן אלתרמן, באתר library.osu.edu