יצחק ירושלמי (משורר)

משורר יידי ישראלי

יצחק ירושלמי (כתב בשם העט יעראָז; פברואר 19071985) היה משורר יידי ישראלי, חשמלאי במקצועו.

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

ביוגרפיה עריכה

ירושלמי נולד בפברואר 1907 בעיירה הקטנה קונסטנטין (בפולנית: Konstantyna) שליד העיר לודז', בפולין הרוסית, במשפחה יהודית אדוקה, התשיעי מארבעה-עשר ילדים. אביו היה תעשיין בענף הטקסטיל. קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר" ובישיבה, ואחר-כך למד בגימנסיה. הוא יצא בשאלה, וחרף מוצאו המשפחתי, החליט להתפרנס מעבודת כפיים, ולמד חשמלאות. הוא עבד בחשמלאות בתיאטרון "אררט" שבהנהלת משה ברודרזון בלודז'. אחר-כך יצא להכשרה חלוצית. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל עם אשתו שושנה, והצטרף לקיבוץ עין חרוד. כעבור שנה עבר לתל אביב, ועבד כחשמלאי במה בתיאטרון "האהל" במשך 15 שנה. היה חבר ארגון "ההגנה". בשואה נספו כל בני משפחתו.
לאחר מכן עבד במשך כמה עשורים כחשמלאי בבית החולים קפלן (מהן שנים כחשמלאי הראשי של בית החולים). בשנת 1973 זכה בפרס העבודה למצטיינים של קופת חולים כללית.[1] התגורר בשכונת חבצלת שברחובות.

את דרכו הספרותית התחיל בפולין ב-19301931, כשפרסם שירים בעיתוני לודז' "ניַיער פאָלקסבלאַט" ו"לאָדזער טאַגעבלאַט". לאחר עלייתו פרסם משיריו בעיתוני היידיש בארץ ("לעצטע ניַיעס" ו"יִידישע ציַיטונג"), בארצות הברית ובקנדה ("קענעדער אדלער") ובאמריקה הדרומית ומקסיקו ("דער וועג").

כמה משיריו, שלהם חיבר ירושלמי לחן, הושרו, בהם "עקזאָדוס" ('אקסודוס'), "ישראל", "ירושלים" ועוד. בשנות ה-60 הופיע תקליט שהכיל שירים מקוריים שלו ושירים שתרגם מעברית ליידיש, בביצוע שרה יערי, והוא הושמע בקול ישראל.

ירושלמי היה נשוי לשושנה (אחות בבית החולים קפלן) ואב לשני בנים. אשתו, שלמדה בבית ספר לאמנות והשתלמה באקדמיה לאמנות בפולין, שבה בסוף שנות ה-60 לאמנות ריקוע נחושת.

ספריו עריכה

  • מיַין רחובות, תל אביב 1969.[2]
  • 6 מיליאָן – 6 טעג: לידער זאַמלונג, תל אביב: ניַי-לעבן, 1970. (עם פיתוחי נחושת מאת אשתו שושנה ירושלמי) (כולל מאמרים על ירושלמי, בעברית וביידיש)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 22,000 ל"י יחולקו כפרסים ע"י מרכז קופ"ח לצוותים וליחידים, דבר, 26 במרץ 1973; חולקו פרסי עבודה למצטיינים בקופ"ח, דבר, 28 במרץ 1973.
  2. ^ כך ע"פ: ברל כהן, ירושלמי, יצחק, בתוך: לעקסיקאָן פֿון יידיש-שריַיבערס, ניו יורק: ר. אילמאן-כהן, 1986, עמ' 307, באתר היברובוקס.