ליקטור
ליקטור (לטינית: Lictor) היה חבר במעמד מיוחד של משרתי ציבור בתקופת המלוכה והרפובליקה הרומית, שמשימתו הייתה טיפול במגיסטראטים בעלי "אימפריום". בין השאר נתנו הליקטורים שירותי ליווי, ייצוג והגנה למגיסטראטים ושימשו כמשרתיהם האישים ושומרי ראשם.
מקור מורשת הליקטורים בהיסטוריה הרומית עתיק מאוד. לפי טיטוס ליוויוס,[1] רומלוס שהיה מלך רומא הראשון יצר את המשרה וקבע שהמלך יהיה מלווה ב־12 ליקטורים לזכר 12 הציפורים שהיו האות לכך שיעלה למלוכה. לפי דעה אחרת ייתכן והמנהג שאול מן האטרוסקים שישבו באטרוריה, שלאחר ששנים־עשר שבטיהם בחרו את מלכם (rege) נהגו לשלוח ליקטור אחד מכל שבט לשירות המלך. המסורת האחרונה נתמכת על ידי הממצא הארכאולוגי. רמז לתפקיד המקורי של הליקטורים עשוי להימצא בשמם, אך גם כאן אין ידיעה ברורה. לפי אולוס גליוס[2] מקור השם במילה ligando, שמשמעותו קשירה, בגלל שהליקטורים נהגו לקשור את ידיהם ורגליהם של פושעים לפני הענשתם.
הליקטורים נבחרו מבין הפלבאים והיו אנשים חופשיים ואזרחי רומא, דבר שניתן להקיש מהעובדה שלבשו טוגה בתוך רומא. הליקטור היה צריך להיות אדם חסון המסוגל לעבודה גופנית. הליקטורים היו פטורים משירות צבאי וקיבלו שכר קבוע של 600 ססטרצים (נכון לראשית תקופת האימפריה) ואורגנו באגודה. לרוב, נבחרו הליקטורים על־ידי המגיסטראט אותו היו אמורים לשרת, אך ייתכן שנבחרו בהגרלה.
תפקידי הליקטור עריכה
משימתו העיקרית של הליקטור הייתה לשמש שומר ראש למגיסטראטים בעלי אימפריום, לפי המפתח הבא:
- קונסול – 12 ליקטורים;
- פראיטור – 6 ליקטורים, 2 בתוך רומא;
- דיקטטור – 24 ליקטורים;
- מגיסטר אקוויטום (אדון הסוסים, סגנו של הדיקטטור) – 6 ליקטורים;
- פרומגיסטרטים היו מורשים אף הם לדרוש ליווי ליקטורים (בהתאם לדרג האימפריום שלהם);
- אזרחים רגילים זכו לעיתים לליווי ליקטורים באירועים מיוחדים כמו הלוויות או מפגשים פוליטיים, כהפגנה של כבוד.
הליקטורים נשאו עימם מוטות מעוטרים בשבטים (פסקס) ומחוץ לפומריום, שטחה של העיר רומא, נשאו גם גרזנים שסימלו את סמכות הביצוע של האימפריום. הם הלכו אחר המגיסטראט בכל אשר הלך, כולל אל תוך הפורום, ביתו, מקדשים ואפילו בתי המרחץ. הגרזן הוצא מתוך הפסקס בתוך שטח הפומריום במטרה לסמל את עליונות החוק העירוני על האימפריום.
הליקטורים הלכו לפני המגיסטראט בשורה, כאשר הליקטור הקרוב ביותר אליו, ה־proximus lictor (המכונה לעיתים גם הליקטור הראשי, primus lictor) פוסע ממש לפני המגיסטראט ומעביר את הוראותיו. אם היה קהל במקום, פינו הליקטורים את הדרך עבור המגיסטראט ואף הקפידו כי הקהל יגלה כבוד ראוי לבעל המשרה, כמו ירידה מן הסוס או הסרת כיסויי ראש. הליקטורים היו חייבים לעמוד לצידו של המגיסטראט כאשר פנה אל הקהל. המגיסטראטים יכלו להיפטר מהליקטורים רק כאשר ביקרו בעיר חופשית או כאשר פנו אל מגיסטראטים בדרג גבוה מהם.
לליקטורים היו גם משימות משפטיות וענישתיות, והם יכלו בצו אדונם לאסור ולהעניש אזרחים רומים. הענשתם של עבדים או אזרחים זרים הייתה מסורה לקרניפקס.
ליקטור קוריאטוס עריכה
ליקטור קוריאטוס (lictor curiatus, ברבים, lictores curiati) היה ליקטור מיוחד שלא נשא עמו פסקס ומשימתו העיקרית הייתה דתית. היו כשלושים ליקטורים כאלו, תחת פיקודו של הפונטיפקס מקסימוס, הכהן הראשי של רומא. הם נכחו בעת הקרבת קרבנות, שם נשאו את החיה לעולה אל המזבח. הבתולות הוסטליות כמו גם הכהנים, ה־flamen, היו זכאים לליווי והגנה של ליקטור קוריאטוס אחד. בתקופת האימפריה, לוו נשים מן המשפחה המלכותית בשני ליקטורים כאלו. הליקטורס קוריאטי היו אחראים גם לזימון האספה הכללית, הקומיטיה קוריאטה, ועל שמירת הסדר במהלכה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פלוטארכוס, שאלות רומאיות: למה הם קוראים לנושאי המוטות "ליקטורים"?
- ליקטור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, 1.8. בתרגום לעברית של שרה דבורצקי, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 35-34
- ^ אולוס גליוס, לילות אטיקה, 12.3