פסקס

פָסְקֶס (בלטינית: fasces, לשון רבים של fascis - "אגודה" או "צרור") הוא סמל של כוח הנובע מאחדות וסמכות שיפוטית ושלטונית.

הסמל מורכב מצרור של זמורות (במקור מעץ הליבנה) הקשורות יחדיו בחבל אדום המחזיקות להב גרזן ומקורו נובע מתרבות רומא העתיקה. במהלך השנים מאז התפרקות האימפריה הרומית השתמשו בסמל הפסקס מדינות וגופים שונים. בניגוד לצלב הקרס, הסטיגמה השלילית שנוצרה עקב אימוץ הסמל על ידי הפאשיזם האיטלקי דעכה, וניתן עדיין למצוא את סמל הפסקס בדגלים, בסמלים ובחותמים רשמיים במדינות רבות, והוא גם משמש כסמלה הרשמי של צרפת.

הפסקס בעת העתיקה עריכה

ה-fasces lictoriae (הפסקס של הליקטורים) סימל ברומא העתיקה את הסמכות והעוצמה (האימפריום) של השלטון. הוא נישא על ידי הליקטורים, משרתי ציבור רומיים שתפקידם היה ללוות מגיסטראטים (בעלי תפקידים שלטוניים ברפובליקה הרומית, כגון קונסולים, קווסטורים ודיקטטורים) ולספק להם הגנה ושירותים שונים. כמו כן נשאו את הפסקס במהלך הטריומף, מצעד הניצחון הרומי, לוחמים שנפצעו בקרב.

הפסקס מסמל את ה"כוח שבאחדות". הכוח מתבטא בצרור האיתן של הזמורות שכוחן עולה בהרבה על זמורה אחת הנשברת בקלות. להב הגרזן מסמל את סמכות העונשין של המדינה כלפי הפרט. הזמורות מסמלות את מחויבותה של המדינה לנהוג באיפוק בשימוש בכוחה.

מקור מנהג נשיאת הפסקס אחר דמויות שלטוניות, כמו כל מורשת הליקטורים, טמון בהיסטוריה העתיקה של רומא. לפי ליוויוס, ייתכן והמנהג שאול מן האטרוסקים, ששלטו על רומא בתקופת המלוכה הרומית. לפי ישראל שצמן^[1], מנהג הפסקס היה נפוץ בחברה האטרוסקית, והשליטים של ערי אטרוריה, במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס, לוו בליקטורים נושאי פסקס. ייתכן שלסמל זה שורשים קדומים יותר, שמקורם בליבריס, גרזן זהב כפול מיניאטורי, שמקורו בתרבויות ים תיכוניות, כמו התרבות המינואית.

לפי המנהג המקובל, כאשר נישא הפסקס בתוך הפומריום, הגבולות הקדושים של העיר רומא עצמה, הוסר ממנו להב הגרזן. מטרת ההסרה הייתה לציין, בנסיבות פוליטיות רגילות, את העובדה שלמגיסטארים בעלי האימפריום אין סמכות שיפוטית של חיים ומוות בתוך העיר, מכוון שבתוך גבולותיה, סמכות זאת ניתנה לעם דרך האספות. לעומת זאת, במצב חירום, כאשר הוכרז על דיקטטורה ברומא, הליקטורים שליוו את הדיקטטור בתוך הפומריום, נשאו את הפסקסים עם להבים מחוברים, וזאת כסמל לכוחו הבלתי מוגבל של הדיקטטור באותה עת.

שימוש בסמל הפסקס בתקופה המודרנית עריכה

גרזן גודע פסקס. דגל התנועה האנטי-פשיסטית האיטלקטית ארדיטי דל פופולו (Arditi del Popolo)

מאז ימי רומא נעשה שימוש בפסקס על ידי תנועות לאומיות וחברתיות. אלה השתמשו בסמל הגרפי בלבד ולא נעשה עוד שימוש בחפץ עצמו.

הפאשיזם האיטלקי אימץ את סמל הפסקס בשנות ה-20, כחלק ממגמה לאמץ לתנועתם סמלים רומים עתיקים, שישוו להם תדמית של מי שמחיים באיטליה את ימי העבר המפוארים של האימפריה הרומית.
אחד מסמלי המהפכה הצרפתית היה פסקס שעליו מונחת מצנפת פריגית (אייקון שמסמל חירות וחופש), שילוב המסמל את הכח שניתן לעם הצרפתי המשוחרר. היום משמש הפסקס כחלק מסמל צרפת והוא מוטבע על גבי כריכת הדרכון הצרפתי.
שני פסקס מופיעים בסמלים של משטרת נורווגיה ומשטרת שוודיה והמשמר האזרחי הספרדי.
סמל קנטון סנט גאלן בשווייץ הוא פסקס לבן על רקע ירוק.

דוגמאות לשימוש בסמל הפסקס בארצות הברית עריכה

פסלו של אברהם לינקולן, עם משענות בצורת פסקס

חותם הסנאט של ארצות הברית מעוטר בפסקס.

מטבע הדיים האמריקאי שהוטבע בין השנים 1916–1945 נשא את סמל הפסקס לצד ענף עץ זית. המטרה הייתה לסמל את מוכנות ארצות הברית למלחמה יחד עם הרצון לשלום.
שני סמלי פסקס מופיעים לצדי דגל ארצות הברית, מאחורי דוכן הנאומים של בית הנבחרים של ארצות הברית, מייצגים את כוחו של הבית ושל המדינה.
החותם הגדול של הסנאט האמריקני מכיל שני פסקס החותכים זה את זה באלכסון, המייצגים חופש וסמכות.
באנדרטת לינקולן בבירת ארצות הברית, ידיות המושב של פסל אברהם לינקולן משובצות בסמלי פסקס.
בסמלו של מסדר אבירי קולמבוס, ארגון אחווה קתולי, נמצא סמל הפסקס שמאחוריו מוצלבים עוגן וחרב קצרה.
הסמל של רובע ברוקלין בעיר ניו יורק, שמופיע על דגל הרובע, מורכב מאשה הנושאת פסקס.