מוריס פרנדרגסט
מוריס פרנדרגאסט (באנגלית: Maurice Prendergast; 1858-1924) היה אמן פוסט-אימפרסיוניסטי אמריקאי, שעבד בשמן, בצבעי מים ובהדפסים. הוא הציג כחבר ב-"שמונה", אם כי עדינות הקומפוזיציות שלו והיופי דמויי הפסיפס בסגנונו נבדלו מהכוונות האמנותיות והפילוסופיה של הקבוצה.[1]
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1858 סנט ג'ונס, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1924 (בגיל 65) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אקדמיה ז'וליאן |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
פוסט-אימפרסיוניזם, אסכולת אשקאן |
| הושפע על ידי |
ג'יימס וילסון מוריס |
| יצירות ידועות |
Autumn |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מוריס פרנדרגאסט ואחותו התאומה, לוסי, נולדו, ב־10 באוקטובר 1858, בעמדת המסחר הסובארקטית של משפחתם בעיר סנט ג'ון, בניופאונדלנד, אז מושבה בצפון אמריקה הבריטית. לאחר כיבוש עמדת המסחר, המשפחה עברה לבוסטון. הוא גדל בסאות' אנד והוסמך כחניך לאמן מסחרי. הוא קיבל השראה מהדוגמה של הצייר מבוסטון האימפרסיוניסט צ'ילדה חסאם. פרנדרגסט, היה אדם ביישן שחווה חירשות גוברת בשנותיו המאוחרות, נשאר רווק לאורך חייו. הוא שמר קשר הדוק לאחיו הצעיר צ'ארלס, שהיה גם צייר פוסט-אימפרסיוניסטי.[2]
פרנדרגאסט למד בפריז בין השנים 1891 - 1895, אצל גוסטב קורטויס וג'ין ג'וזף בנג'מין-קונסטנט ובאקדמיה ז'וליאן. במהלך שהות מוקדמות שלו בפריז, הוא פגש את הצייר הקנדי ג'יימס מוריס, שהכיר לו את אמני האוונגרד האנגלים ולטר סיקרט ואוברי בירדסלי, כולם מעריצים נלהבים של ג'יימס מקניל ויסלר. היכרות נוספת הייתה עם אדוארד ויילארד ופייר בונאר, הציבה אותו היטב במחנה הפוסט-אימפרסיוניסטי.
הוא למד גם את עבודותיהם של וינסנט ואן גוך וז'ורז' סרה בתערוכות הרטרוספקטיביות שהתקיימו בפריז בשנת 1891 ו 1892. פרנדרגאסט היה בנוסף אחד האמריקאים הראשונים שתמכו בעבודתו של פול סזאן והבינו את השימוש הבולט שלו בצבע.
_-_Franklin_Park_Boston_(1895).jpg)
פרנדרגאסט חזר לבוסטון בשנת 1895 ועבד בעיקר בצבעי מים. נסיעה לוונציה בשנת 1898 חשפה אותו לסצנות הז'אנר של ויטור קרפצ'יו ועודד אותו להתנסות בעיבודים מורכבים וקצביים עוד יותר. צבעי המים שלו מוונציה הם מהיצירות המוערכות ביותר שלו. בשנת 1900 היו לו תערוכות גדולות במכון האמנות בשיקגו ובגלריות מקבת בניו יורק, מה שזכה לשבחי הביקורת עליו. הוא הציג בתערוכה של מועדון האמנות הלאומי בשנת 1904, דרכה התיידד עם הציירים ויליאם גלקנס, רוברט אנרי וג'ון סלואן. הוא הציג עימם בשנת 1908 בגלריות מקבת, יחד עם ג'ורג' לוקס, אברט שין וארתור דייוויס, קבוצה הידועה באופן קולקטיבי לאחר המופע בשם "השמונה", שהפכו לחברים לכל החיים.[3]
למרות בריאותו הלקויה שהפריעה לעבודתו, פרנדרגאסט המשיך להציג בתערוכות מרכזיות לאורך כל שארית חייו. אספנים חשובים כמו אלברט בארנס ופרדיננד האוואלד הפכו לפטרוניו לאחר הופעותיו בגלריית קרול ובגלריית דניאל. שבע עבודותיו בתערוכה הארמרי המפורסמת ב-1913 הציגו דוגמאות לבגרותו הסגנונית.
_-_The_Tuileries_Gardens,_Paris_(1895).jpg)
בשנת 1916 השתתף ב"חמישים במונטרוס", תערוכה בגלריה מונטרוס, שכללה גם יצירות של סזאן, מאטיס, סורה, ואן גוך. עבודתו הייתה נושא לרטרוספקטיבה בגלריה ג'וזף ברמר בשנת 1921, אך המוזיאון המטרופוליטן לאמנות סירב לארח תערוכה לזכר פרנדרגאסט לאחר מותו ב-1 בפברואר שנת 1924. באותה תקופה, אומנותו עדיין נתפסה כמתקדמת מדי עבור נאמני המטרופוליטן. תערוכת הזיכרון הראשונה שלו בניו יורק נערכה עשר שנים אחר כך במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית.
"השמונה" עריכה
פרנדרגאסט הוצג בגלריות מקבת בשנת 1908 עם קבוצת האמנים המכונים "השמונה" מכיוון שתמך במחאתם נגד ההטיה האקדמית ומדיניות התערוכה המגבילה של האקדמיה הלאומית לעיצוב. הוא האמין בפתיחות שופטים וללא פרסים, שתאפשר לאמנים עצמאיים או לא שגרתיים הזדמנות גדולה למצוא קהל רחב ומעריך יותר לעבודותיהם.[4]
התערוכה זכתה למעמד אגדי בהיסטוריה של האמנות האמריקאית, נתפסת כאירוע מכריע בתגובה הציבורית לריאליזם של אסכולת אש קאן - שדגלה בייצוגית עירונית כסגנון שבו עבדו חמישה מהמשתתפים, אבל פרנדרגאסט הציג איתם, אף על פי שלא היה דבר משותף ביניהם בסגנון או בתוכן .
פרנדרגאסט היה מודרניסטי בהרבה מכל אחד מחברי הקבוצה האחרים. קשריו לשמונה לא בהכרח עזרו למוניטין שלו בטווח הרחוק. הוא היה עצמאי אמיתי, ולא השתלב בשום קטגוריה מסוימת של אמנות אמריקאית מודרנית.
יצירתו עריכה
עבודתו של פרנדרגאסט נקשרה מאוד מההתחלה בסצינות נינוחות בחופים ובפארקים. עבודתו המוקדמת הייתה בעיקר בצבעי מים והדפסים והוא ייצר למעלה ממאתיים כאלה בין 1895 ל־1902. הוא גם עשה ניסויים בציור שמן בשנות התשעים של המאה העשרים, אך לא התמקד במדיום הזה עד תחילת המאה העשרים.
הוא התפתח בתחילת הקריירה שלו והמשיך לאורך כל חייו לפתח את סגנונו האישי מאוד, עם צבעים מנוגדים, וצורות שטוחות, דפוסיות, מסודרות בקצב על בד.
ציוריו תוארו כפסיפסים דמויי שטיח.
קישורים חיצוניים עריכה
- מוריס פרנדרגסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מוריס פרנדרגסט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Prendergast Archive & Study Center, Williams College Museum of Art
- ^ Carol Clark, Nancy Mowll Mathews, Prendergast family, Oxford University Press, 2003, Oxford Art Online
- ^ Maurice Brazil Prendergast - The Complete Works - mauricebrazilprendergast.org, www.mauricebrazilprendergast.org
- ^ Kennedy, Elizabeth. "Maurice B. Prendergast: The Modern Spirit" (pp. 109–119) in Elizabeth Kennedy (ed.), The Eight and American Modernisms (Chicago: University of Chicago Press, 2009).