מישה אלכסנדרוביץ
מיכאל (מישה) אלכסנדרוביץ (ברוסית: Михаил Александрович; 23 ביולי 1914, מחוז בלבי (אנ'), האימפריה הרוסית - 3 ביולי 2002, מינכן) היה זמר וחזן יהודי בעל קריירה בינלאומית, שהשתרעה למעל 7 עשורים.
קורות חיים עריכה
נולד לדוד אלכסנדרוביץ[1] בכפר קטן על יד ויטבסק בלטביה. בהיותו בן חמש עברו הוריו להתגורר בבירה ריגה. כבר בגיל 6 ניכרו בו כישרונות שירתו ובגיל 8 כבר הופיע בקונצרט פומבי בו שר יצירות מאת שוברט, שומאן, גריג ואחרים. בשנות ילדותו היה מוכר כילד פלא והופיע קונצרטים בלטביה, ליטא, אסטוניה, פולין וגרמניה, בהם זכה לפופולריות גבוהה. בשנת 1934, בהיותו בן 20 בלבד, עבר למנצ'סטר שבאנגליה, שם קיבל משרה קבועה של חזן בבית כנסת בעיר. לאחר כשנתיים, בשנת 1936 בא לקובנה וכיהן כחזן בבית הכנסת הגדול, בו קיים גם מופעי אופרה לקהל יהודי ונוכרי.
בשנת 1940 עבר להתגורר במוסקבה והחל לפעול שם. כאשר פלשו הגרמנים לרוסיה במלחמת העולם השנייה עזב את מוסקבה ועבר לטשקנט, שם הופיע באופרה עם החזן משה קוסביצקי. ב-1942 עבר לקווקז, ובשנה זו הרבה להופיע באזורי החזית. בשנת 1943, לאחר תקופה קצרה ששהה במוסקבה למטרת הופעות, עבר להתגורר בלנינגרד שהייתה נתונה במצור, שם הופיע עד לסיום המלחמה. לאחר המלחמה שב למוסקבה שם התגורר עד לשנת 1971. במשך השנים בהן התגורר בברית המועצות ערך אלפי קונצרטים ברחבי המדינה והיה אחד האמנים הבולטים במדינה באותן שנים.
ב-3 במרץ 1971 הגיש בקשה להגר לישראל, ולמרות היד הקשה שננקטה נגד מבקשי אישור יציאה, התקבלה בקשתו מיד. הוא נחת בישראל בנובמבר 1971 יחד עם בני משפחה.[2] במשך שהותו הקצרה בארץ היה חזן בבית הכנסת הגדול ברמת גן.
בשנת 1973 היגר לארצות הברית,[3] והתגורר שם עד לאמצע שנת 1990, אז עבר להתגורר במינכן שבגרמניה, שם חי עד יום מותו ב-2002.
קישורים חיצוניים עריכה
מישה אלכסנדרוביץ, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מישה אלכסנדרוביץ, באתר Yandex.Music (ברוסית)
מישה אלכסנדרוביץ, באתר Discogs (באנגלית)- מישה אלכסנדרוביץ, דף שער בספרייה הלאומית
- זאב רב-נוף, דרכו הארוכה של מישה אלכבנדרוביץ, דבר, 25 בנובמבר 1971
- יעקב העליון, מיליון תקליטים בשנה אחת, מעריב, 10 בפברואר 1972
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ עיתון דבר 1972 כתבתו של נח זבולוני 9.3.1981
- ^ הגיע הזמר מישה אלכסנדרוביץ, דבר, 2 בנובמבר 1971.
- ^ חזן יורד מחפש עבודה, דבר, 9 במרץ 1981.