מריו בלכר

מריו בלכר
לידה	11 ביוני 1948 (בן 75); קורדובה, ארגנטינה
מדינה	ארגנטינה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת שיקגו ;
מעסיק	אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת בוסטון
תפקיד	President of the Central Bank of Argentina (28 בינואר 2002–25 ביוני 2002)
השקפה דתית	יהדות
חתימה

מריו (מרדכי ישראל) בלכר (בספרדית: Mario I Blejer; נולד ב-11 ביוני 1948) הוא כלכלן ישראלי-ארגנטינאי. כיהן כנגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה, מ-2015 הוא מכהן כיועץ כלכלי בכיר לראש ממשלת אלבניה, וכדירקטור ב-IDB מטעמו של אדוארדו אלשטיין.

ביוגרפיה עריכה

בלכר נולד ב-1948 בקורדובה שבארגנטינה למשפחה יהודית שומרת מסורת, למד בבית הספר היהודי המקומי ועלה לישראל ב-1967.^[1] שירת בצה"ל. למד באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בכלכלה והיסטוריה של עם ישראל וסיים בהצטיינות ב-1970. לאחר סיום תואר שני ב-1972 למד באוניברסיטת שיקגו וסיים את עבודת הדוקטור שלו ב-1975. בשנה זאת הצטרף למחלקה הכלכלה של אוניברסיטת בוסטון בה לימד חמש שנים. בשנת 1980 הצטרף לקרן המטבע הבינלאומית כיועץ לשערי חליפין ומדיניות פיסקלית, ובהמשך מילא שם מספר תפקידים בכירים. ב-1992 כיהן כיועץ בכיר של הקרן לאירופה ומרכז אסיה, ובמסגרת זו היה מופקד על מדיניות קרן המטבע במהלך קריסת ברית המועצות. בתפקידו זה ובתפקיד שמילא קודם לכן בבנק העולמי, שם כיהן כראש מחלקת המקרו-כלכלה, היה אחד מאדריכלי העברת הכלכלה הרוסית מקומוניזם לכלכלת שוק, מהלך שלווה בקריסה באיכות החיים ונסיקה בשיעורי העוני. בתפקידו האחרון בקרן המטבע הבינלאומית עבד בלכר ככלכלן בחטיבת אסיה והפסיפיק, בין היתר בתקופה שפרץ המשבר הפיננסי באסיה (1997).

בשנים שלאחר הצטרפותו לקרן המטבע הבינלאומית, לימד בלכר כלכלה בשורה של אוניברסטאות, בהן אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (1982–1983), אוניברסיטת בוסטון (1976–1980), אוניברסיטת ניו יורק (1983–1984), אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ׁ(1986–1991), האוניברסיטה העברית בירושלים (1996–1999) ואוניברסיטת מרכז אירופה שבבודפשט (1996–2000).^[2]

בשנת 2001 חזר לארגנטינה ומונה למשנה לנגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה. בינואר 2002 מונה לנגיד, והתמודד עם המשבר הפיננסי במדינה שהגיעה לחדלות פרעון. לצד כישוריו, מונה בלכר לתפקיד גם בשל קשריו הטובים עם גורמים מרכזיים בפדרל ריזרב כמו אלן גרינספן ופול אוניל, ועם נשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר.^[3] הדעות של בלכר ושל שר האוצר רוברטו לוואניה היו חלוקות על רקע תמיכתו של בלכר בהסרת ההגבלות על משיכת פיקדונות בנקאיים שהטיל קודמו בתפקיד. כמו כן תמך בחוק פשיטת רגל ליברלי יותר. בעקבות חוסר ההסכמה, כמו גם איומים שספג על רקע אנטישמי ואווירה ציבורית עוינת נגד הממשל, התפטר בלכר בתום חמישה חודשי כהונה, ביוני 2002.^[4]

בינואר 2003 עבר ללונדון, שם מונה למנהל המרכז ללימודי בנקאות בבנק אנגליה והיה לזָר שכיהן בתפקיד הבכיר ביותר בבנק האנגלי. ב-2008 חזר לארגנטינה, וכאשר פוטר נגיד הבנק המרכזי של ארגנטינה בינואר 2010, הכריז שר הכלכלה על בלכר כמועמד שימלא את מקומו, אולם בלכר דחה את המינוי ולבסוף בוטלו הפיטורים על ידי בית המשפט העליון.

בסוף 2007 היה שותף מייסד של החברה לייעוץ כלכלי "MAG".^[5] הוא מכהן כדירקטור במספר חברות בארגנטינה, ובכללן חברת הנדל"ן הגדולה במדינה "IRSA", הנמצאת בבעלות איש העסקים אדוארדו אלשטיין, וחברת הנפט YPF. כמו כן, שימש כסגן יו"ר בנק המשכנתאות הארגנטיני בנקו היפוטקריו וכפרופסור אורח באוניברסיטת סן אנדרס שבבואנוס איירס.

באוגוסט 2013 הציע ראש הממשלה בנימין נתניהו את בלכר לשמש כנגיד בנק ישראל. שמו של בלכר עלה שוב ב-2018, כמועמד לנגיד בנק ישראל.

מריו בלכר ערך מספר רב של כתבי עת כלכליים חשובים, ופרסם מאמרים וספרים רבים, בנושאים כלכליים מגוונים הקשורים לכלכלת ישראל, אמריקה הלטינית, ומרכז אסיה.

בלכר תומך באסכולת שיקגו, המבכרת שימוש במדיניות מוניטרית ושוללת את התערבות הממשלה באמצעות מדיניות פיסקלית. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 החל בלכר להטיל ספק בצורך לחזק את עצמאות הבנקים, כמו גם בטענה כי היעד היחיד של בנק מרכזי צריך להתמקד בקביעת יעד אינפלציה.^[6] כיהודי שומר מצוות נוהג בלכר לנתח לעיתים מצבים כלכליים אקטואליים תוך השוואתם לסוגיות תלמודיות.^[7]^[8]

בלכר נישא פעמיים. ארבעת ילדיו מתגוררים בארצות הברית ובישראל. אשתו השנייה היא הכלכלנית פירושקה נאג'י, ממנה נפרד ב-2004.^[9]

מפרסומיו עריכה

בעברית

מריו בלכר וליאו ליידרמן, היבטים מוניטריים של אינפלציה בישראל 1980 - המכון למחקר כלכלי בישראל על שם מוריס פאלק.
מריו בלכר ויצחק גולדברג, מהגרים חוזרים - ציפיות לעומת מציאות: עולים מארצות המערב, ירושלים, המכון למחקר כלכלי בישראל על-שם מוריס פאלק, 1978.

באנגלית

How to Measure the Fiscal Deficit: Analytical and Methodological Issues, by Mario I. Blejer and Adrienne Cheasty, Intl Monetary Fund, 1992.
Albania: From Isolation to Reform, (with an IMS Staff team), Occasional Paper, International Monetary Fund, 1992.
Financial Factors in Economic Stabilization and Growth', (edited with L. Leiderman et Al.), Cambridge University Press, 1996.
Optimum Currency Areas. New Analytical and Policy Developments, (edited with Jacob A. Frenkel, L. Leiderman, and A. Razin), International Monetary Fund, 1997.
Transition: The First Decade, (edited with M. Skreb), MIT Press, 2002.

בספרדית

Ensayos Sobre el Enfoque Monetario de la Balanza de Pagos, CEMLA, México City, 1982
Inflación y Variabilidad de los Precios Relativos, CEMLA, México City, 984

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא מריו בלכר בוויקישיתוף

טורים של מריו בלכר באתר של Project Syndicate
אדריאן פילוט, ‏פרופ' מריו בלכר: "אף אחד לא יודע מה יקרה באירופה", באתר גלובס, 7 בדצמבר 2011
אהרון רוזן, ‏הכירו את המועמד המועדף על רה"מ לתפקיד הנגיד: מריו בלכר, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2013
אשר שכטר, נגיד הגיאות והשפל // האם התחנות בקריירה של מריו בלכר מלמדות כיצד ינהג כנגיד?, באתר TheMarker‏, 17 באוגוסט 2013
רן אברמסון, התוכניות של בלכר: "אהיה מעורב במו"מ של אלשטיין לרכישת אי.די.בי", באתר כלכליסט, 23 באוקטובר 2013
עמירם ברקת, ‏מריו בלכר ל"גלובס": "ההקלה הכמותית של דראגי - פתרון גרוע ומסוכן, אך החלופה גרועה יותר", באתר גלובס, 22 בינואר 2015
דפנה מאור, "לא הייתי ממליץ לארגנטינה לפנות לקרן המטבע הבינלאומית - ראו מה קרה ביוון", באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2015
עמירם ברקת, ‏"ממשלה פופוליסטית לא יכולה להחזיק מעמד לאורך ימים", באתר גלובס, 25 במאי 2017
עמר כהן, ‏סופר מריו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 24 באוגוסט 2018
מריו בלכר (1948-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים עריכה

^ הערך Mario Blejer באנציקלופדיה יודאיקה, מהדורת 2007
^ אשר שכטר, נגיד הגיאות והשפל // אחרי מפח הנפש עם פרנקל וליידרמן, הרחיק נתניהו עד ארגנטינה כדי למצוא נגיד, באתר TheMarker‏, 16 באוגוסט 2013
^ Joaquín Morales Solá, Duhalde y Blejer, atados a la misma suerte, LA NACION, 2002
^ נגה טרנופולסקי, הנגיד המתפטר צופה הבראה בסוף 2003, באתר הארץ, 8 ביולי 2002
^ אתר החברה
^ Laurence Norman, BOE’s Inflation-Targeting Preacher Turns Convert, The Wall Street Journal
^ Mario I. Blejer, The Talmud and Greek Debt, Project Syndicate, Jul. 19, 2011
^ Limud Express - Mario Blejer, באתר יוטיוב
^ הארץ, בלכר, רעייתו ודומיניק שטראוס-קאהן: המועמד לנגיד כקורבן שערורייה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2013

[1] הערך Mario Blejer באנציקלופדיה יודאיקה, מהדורת 2007

[2] אשר שכטר, נגיד הגיאות והשפל // אחרי מפח הנפש עם פרנקל וליידרמן, הרחיק נתניהו עד ארגנטינה כדי למצוא נגיד, באתר TheMarker‏, 16 באוגוסט 2013

[3] Joaquín Morales Solá, Duhalde y Blejer, atados a la misma suerte, LA NACION, 2002

[4] נגה טרנופולסקי, הנגיד המתפטר צופה הבראה בסוף 2003, באתר הארץ, 8 ביולי 2002

[5] אתר החברה

[6] Laurence Norman, BOE’s Inflation-Targeting Preacher Turns Convert, The Wall Street Journal

[7] Mario I. Blejer, The Talmud and Greek Debt, Project Syndicate, Jul. 19, 2011

[8] Limud Express - Mario Blejer, באתר יוטיוב

[9] הארץ, בלכר, רעייתו ודומיניק שטראוס-קאהן: המועמד לנגיד כקורבן שערורייה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]


לידה	11 ביוני 1948 (בן 75) קורדובה, ארגנטינה
מדינה	ארגנטינה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת שיקגו
מעסיק	אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת בוסטון
תפקיד	President of the Central Bank of Argentina (28 בינואר 2002–25 ביוני 2002)
השקפה דתית	יהדות
חתימה