מרילו לוין
מרילו לוין (נולדה ב-1967) היא אמנית ישראלית ומרצה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובמדרשה לאמנות שבבית-ברל.
 | |
| לידה |
1967 (בת 57 בערך) ירושלים, ישראל  |
|---|---|
| לאום | ישראלית |
| מקום לימודים |
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1993) |
| תחום יצירה |
ציור |
| פרסים והוקרה |
פרס אוסקר הנדלר (1995) פרס האמן הצעיר (1996) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה בירושלים. בין השנים 1987–1988 למדה בסטודיו של הצייר שיר שבדרון. בשנת 1993 סיימה בהצטיינות את לימודיה במחלקה לאמנות שבאקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל. בין השנים 1995–2000 למדה בסטודיו של האמן מנחם מזרחי. בין השנים 2001–2002 למדה בסטודיו של הצייר ארם גרשוני.
בשנים 1997–2013 שימשה כמרצה לרישום פיגורטיבי במחלקה לצורפות ואופנה במכללת בצלאל, ובמדרשה לאמנות בבית ברל. במקביל בין השנים 1998–2000 הרצתה בקתדרה העממית בשפיים, ובין השנים 1999–2000 בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה.
הציגה תערוכות רבות בישראל ומחוצה לה ויצירותיה נמצאות באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, באוסף מוזיאון חיפה ובאוספים פרטיים.
בשנים 2008, 2011 הגישה מדי שבוע בתוכניותיו של דורי בן זאב ברדיו 99 וב-103FM פינת המלצה שבועית לתערוכות.
עבודתה עריכה
בעבודותיה, לרוב במדיום של ציור על עץ, כלים וחפצים ביתיים, בוחנת לוין שאלות של מיניות, ילדות ונשיות בצורה שמבקרת את אפיוניהם המקובלים.[1]
במהלך שנות התשעים יצרה עבודות רבות המתעסקות במשטור הגוף הנשי. בסדרה "שמן על קרש חיתוך" (1993) שהוצגה בתערוכת "החלק המלא של הסימן" (1994) בגלריה בורוכוב, מצוירים ציורים ריאליסטים על קרשי חיתוך. על אחד מהם מצויר קרס של חזייה. עבודה זו הוצגה גם בתערוכה "מטא-סקס 94“ (1994) במשכן לאמנות, עין חרוד ובמוזיאון בת-ים, יחד עם עבודה נוספת של לוין בה כתוב על לוח כיתה שחור בכתב יד המשפט המשוכפל "לא אזייף אורגזמות".[2] בתערוכת היחיד "פשעים שבלב" (2004) בגלריה נגא הוצגו אובייקטים הקשורים לילדות כגון ראש מיטת ילדים מעץ ועליו מצויר פו הדב נקבית שוכבת על גבה, במפשעתה דבש ודבורים רבות שאוכלות ממנו, או הדפס הדומה לאיור מספר ילדים בו ילדה ושני ילדים עם כלי נגינה וחיות מחמד. את האיור מלווה הכיתוב "אני רוצה את שניהם ושניהם רוצים אותי". יגאל צלמונה כתב על עבודותיה של לוין: "האמנית עוסקת במניפולציה של מנגנוני החינוך, התירבות והחיברות, באופן שבו הם מעבדים את הגוף הנשי והופכים את הנשיות למוצר של תרבות. היא מציגה את עולם הילדות כתוצר של תוכנית תרבותית - חינוכית שבבסיסה הונאה גדולה".[3]
בסדרה "באתי ללכת" (1999) שהוצגה בתערוכת יחיד בגלריית נגא, המבט של לוין מתרחב אל עבר רבדים נוספים בחברה הישראלית. בעבודת הווידאו "אולם קבלת הפנים" היא תופסת את מקומו של הצופה המצפה בנמל התעופה בן-גוריון באולם קבלת פני הבאים בטיסות הנכנסות. במבט על הנוסעים הנכנסים לאולם קבלת הפנים ובמעקב אחר תגובותיהם היא מבקשת לבחון את הישראלי במרחב שהיא מכנה "מקום לא מקום" ש"תמיד מואר בנורות נאון ונראה אותו הדבר בכל שעות היממה ובכל ימות השנה". העבודה הוצגה גם בתערוכה הקבוצתית "אובייקט ישראלי: עניין של זמן" (2002) בבית האמנים בירושלים.[4]
לצד פועלה כאמנית ומרצה לאמנות, אצרה לוין אצרה שתי תערוכות: רטרוספקטיבה של האמן מיטש בקר בגלריית המדרשה לאמנות בבית-ברל (2009),[5] ותערוכת-יחיד "ארבעים לילה" של האמן צוקי גרביאן בה הוצגו ציוריו של המתייחסים לרצח העם הארמני.[6]
תערוכות עריכה
תערוכות יחיד עריכה
- 1994 - "משלח יד", הסטודיו בבורוכוב, תל אביב.
- 1995 - "עושה טובה", נגא, גלריה לאמנות עכשוית, תל אביב.
- 1995 - גלריית "לוחמי הגיטאות", קבוץ לוחמי הגיטאות.
- 1997 - “Foreplay”, נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב.
- 1999 - "באתי ללכת", נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב.
- 1999 - גלריית "סילברסטיין", צ'לסי, ניו-יורק.
- 2000 - "על קצות האצבעות", הגלריה הלימודית, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה.
- 2001 - "picture me”, נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב.
- 2004 - "פשעים שבלב", נגא, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב.
תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה
- 1994 - "ציור מעל ומעבר", מוזיאון רמת-גן לאמנות ישראלית, רמת-גן.
- 1994 - "מטא סקס 94", מוזיאון עין חרוד לאמנות, עין חרוד ומוזיאון בת-ים.
- 1994 - "ההנאה שבהונאה", נגא, גלריה לאמנות עכשווית תל אביב.
- 1995 - "סלון הסתיו", מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן.
- 1996 - "אוסף המוזיאון", מוזיאון חיפה החדש, חיפה.
- 1996 - "אמנות ישראלית מ-1920 ועד היום", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב.
- 1996 - "פמינה ספיינס", בית האמנים, ירושלים.
- 1997 - "ארטשמוקוס", גלריה לימבוס, תל אביב.
- 1998 - "חומר אחר", מוזיאון ארץ ישראל, רמת-אביב, תל אביב.
- 1998 - "ילדים טובים, ילדים רעים" התיילדות באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 2000 - “Visions of Israel", המכון לאמנות מודרנית, סן – חוזה, קליפורניה.
- 2001 - "ונוס 2001", מוזיאון רמת-גן לאמנות ישראלית, רמת-גן.
- 2002 - "תגובת שרשרת", מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב.
- 2004 - "Love is in the air", זמן לאמנות. מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב.
- 2006 - "שווים ושווים פחות", מוזיאון על התפר, ירושלים.
- 2012 - "שיעור ציור", תערוכת מחווה לאמן מנחם מזרחי, גלריה מונטיפיורי, תל אביב.
אוצרות עריכה
- 2009 - רטרוספקטיבה של האמן מיטש בקר בגלריית המדרשה לאמנות בבית-ברל.
- 2012 - "ארבעים לילה", תערוכת-יחיד לאמן צוקי גרביאן, פרויקט נדבך, בית-האמנים, ירושלים.
פרסים עריכה
- 1993 - פרס מרי פישר, המחלקה לאמנות, בצלאל, ירושלים.
- 1995 - פרס אוסקר הנדלר, קבוץ לוחמי-הגטאות.
- 1996 - מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל.
- 1996 - פרס האמן הצעיר, משרד המדע והאמנויות.
גלריה עריכה
|
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ בלס, גילה, ריאליזם חברתי בשנות ה-50 אומנות פוליטית בשנות ה-90 (קטלוג תערוכה), אוצרות: פרופ' גילה בלס ואילנה טננבאום, חיפה: מוזיאון חיפה, 1998
- ^ כץ-פרימן, תמי, מטא-סקס 94: זהות, גוף ומיניות (קטלוג תערוכה), אוצרות: תמי כץ-פרימן ותמר אלאור, עין חרוד: המשכן לאומנות, בת-ים: מוזיאון בת-ים, 1994
- ^ צלמונה, יגאל, ילדים טובים, ילדים רעים: התיילדות באומנות ישראלית (קטלוג תערוכה), אוצרות: יגאל צלמונה ונירית מנדלסון, ירושלים: מוזיאון ישראל, 1998
- ^ דקל, צופיה, אובייקט ישראלי: עניין של זמן (קטלוג תערוכה), אוצרות: צופיה דקל, ירושלים: בית האמנים, 2002
- ^ צבל, אריאל, מיטש בקר, תערוכת הוקרה בגלריה של המדרשה לאמנות בקלמניה, אוקטובר 2008.
- ^ גרביאן, צוקי, ארבעים לילה, תערוכה בסדרת נדבך 17, ספטמבר 2012.