מרסל פרוסט

סופר צרפתי

ולנטן לואי ז'ורז' אז'ן מרסל פרוסטצרפתית: Valentin Louis Georges Eugène Marcel Proust; ‏10 ביולי 187118 בנובמבר 1922) היה אינטלקטואל, סופר ומבקר צרפתי ממוצא יהודי, הידוע בעיקר כמחברו של הספר "בעקבות הזמן האבוד" (בצרפתית: À la recherche du temps perdu). פרוסט נחשב לאחד מגדולי הסופרים הצרפתים במאה ה-20.

מרסל פרוסט
Marcel Proust
פרוסט בשנת 1900
פרוסט בשנת 1900
לידה 10 ביולי 1871
אוטוויל (סמוך לפריז), צרפת
פטירה 18 בנובמבר 1922 (בגיל 51)
הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Valentin Louis Georges Eugène Marcel Proust עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום צרפתצרפת צרפתי
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים הלוויה (21 בנובמבר 1922) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר ומבקר ספרות
מקום לימודים בית הספר החופשי למדעים פוליטיים, סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית
סוגה novel sequence, מסה, פסטיש עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות בעקבות הזמן האבוד
הושפע מ שארל בודלר, פיודור דוסטויבסקי, ויליאם שייקספיר, הנרי ברגסון
השפיע על ולטר בנימין, רולאן בארת, סמואל בקט, טרומן קפוטה, ז'אן קוקטו, ז'יל דלז, גרהם גרין, ג'ק קרואק, נגיב מחפוז, אייריס מרדוק, ולדימיר נבוקוב
אורהאן פאמוק, ג'ון אפדייק, וירג'יניה וולף, ריצ'רד רייט
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

פרוסט נולד באוטוויל (אז בפאתי לפריז, כיום חלק מן הרובע השישה-עשר של העיר), ב-1871. אביו, אשיל אדריאן פרוסט, רופא מפורסם ואפידמיולוג, היה קתולי. אמו, ז'אן קלמנס וייל, הייתה יהודייה שלא המירה את דתה. פרוסט עצמו נטבל וגדל כקתולי, אם כי משפחתו הייתה רחוקה מאדיקות.

בשנות ילדותו, בילה פרוסט בכל קיץ בכפר אילייר (Illiers). אלמנטים של אוטוויל ואילייר יימצאו לעתיד ב"תולדות הזמן האבוד" כ"קומברה". הכפר נקרא מחדש אילייר-קומברה (Illiers-Combray) לכבודו, בחגיגות יובל המאה לפרוסט.

בגיל תשע קיבל פרוסט את התקף האסתמה הראשון שלו, שכמעט הביא למותו. מאז סבל מבריאות לקויה, והוא היה רגיש מאוד לאור ולרעש. הוא בילה את רוב חייו לאחר מות אמו ב-1906 במיטה בדירתו בפריז בשל האסתמה ועורו וקיבתו הרגישים. מסעות רפואיים שלו, בתקופה מוקדמת יותר, לאתרי נופש לחוף הים, בדרך כלל לקאבורג, העניקו מהשראתם לעיירה הבדיונית באלבק באחד מהרומנים שלו.

בשנת 1890, בעידוד אביו, נרשם לפקולטה למשפטים ולבית הספר החופשי למדעים פוליטיים, שם הקשיב בשנים 1890–1892 להרצאות של אלבר סורל, אלבר ונדאל ואנטול לרואה בולייה. רושם מיוחד עשה עליו הפילוסוף אנרי ברגסון, שאת הקורס שלו שמע בסורבון.

פרוסט היה סאטיריקן ואנליסט דקדקן בעל התבוננות מעמיקה, תאורטיקן של האהבה, חוקר של הניואנסים של המיניות האנושית, וסופר נבון ואתי, שהפליא להעמיד דמויות בלתי נשכחות. המסר המרכזי ביצירתו הוא חיוב החיים. לשיטתו, לא ניתן למצוא את מטרתם של החיים במוצרים אמנותיים: החיים אינם מוגשמים כאשר ציור או רומן מושלמים, אלא כאשר הופכים את מהלך החיים היומיומיים למשהו "אמנותי" או בוגר רוחנית ונבון.

יצירתו של פרוסט מלמדת על השפעה רבה של טולסטוי, הניכרת בדעות שהוא מביע על אמנות, בכמה מהדרכים שבהן הוא מציג פסיכולוגיה ואינטראקציות חברתיות, ובאפיזודות מסוימות כמו הנסיעה לוונציה (ראו "אנה קארנינה" של טולסטוי). נהוג להשוות את פרוסט גם לסופר הגרמני תומאס מאן.

פרוסט אהב מאוד את יצירותיו של ג'ון ראסקין, ותרגם אותן לצרפתית; הוא קרא את "פראטיריה", האוטוביוגרפיה של ראסקין, פעמים רבות עד כדי כך שכמעט ידע אותה על פה. הוא גם טען שב"בעקבות הזמן האבוד" ניסה לגלם בצרפתית את "סיפורי אלף לילה ולילה".

הומוסקסואליות היא נושא מרכזי אצל פרוסט, במיוחד ב"הצד של בית גרמאנט" (Le côté de Guermantes) והספרים שאחריו.

בן-זוגו של פרוסט היה הפסנתרן והמלחין ריינלדו האן.

פרוסט מת ב-1922, כתוצאה מדלקת ריאות, ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

"בעקבות הזמן האבוד" עריכה

  ערך מורחב – בעקבות הזמן האבוד
 
הגרסה הראשונית של "בעקבות הזמן האבוד" עם הערות בכתב של פרוסט

יצירתו העיקרית היא "בעקבות הזמן האבוד" (או, בתרגום מדויק יותר: "בחיפוש אחר הזמן האבוד"). פרוסט מת לפני שהספיק לעבור על הטיוטות והתיקונים לספריו המאוחרים, ושלושת האחרונים פורסמו לאחר מותו. ב"ז'אן סאנטיי", פרוסט מתאר את הפורטרט שלו בידי הצייר אנטוניו דה לה גאנדרה, שאותו העריך מאוד.

"בעקבות הזמן האבוד" הוא אחד מההישגים הגדולים של הספרות המערבית הבדיונית. מחזור זה של שבעה רומנים, הכוללים כ-3,200 עמודים ויותר מ-2,000 דמויות, הניעו את גרהם גרין לומר כי פרוסט היה "הנובליסט הגדול של המאה ה-20", ואת סומרסט מוהם לקרוא לו "יצירת הבדיון הגדולה ביותר עד היום". ביצירה זו הגיבור הראשי הוא הזיכרון האנושי, שבו הכול נשמר, מעובד ומתפרש.

פרוסט הגיש את ספרו, "בצד של סוואן" (החלק הראשון של "בעקבות הזמן האבוד"), להוצאת גלימאר, אך היא חתה את כתב היד, אשר ראה לבסוף אור בהוצאת Grasset על חשבונות של המחבר. מאוחר יותר התחרטו בעלי הוצאת גלימאר על הסירוב, ופרסמו את כל ספרי ההמשך של היצירה.

ספריו בעברית עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דינה פלדות, מי הוא מרסל פרוסט?, מעריב, 18 במאי 1979, המשך
  2. ^   גיא יעקבי, לגזע יהודי חזק זה, לכוח החיוני, להתנגדות למוות, באתר הארץ, 17 במאי 2023