משה טימור
משה (מושיק) טימור (לשעבר טרוים; נולד ב-24 ביוני 1936) הוא שדרן, קריין ושחקן קולנוע ישראלי. זוכה פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים (2022).[1]
 | |
| טימור בנובמבר 2009 | |
| לידה |
24 ביוני 1936 (בן 87) רמת גן, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק |
שדרן שחקן |
ביוגרפיה עריכה
יליד רמת גן. בצעירותו עברה משפחתו לתל אביב. במסגרת שירותו הצבאי בלהקת פיקוד מרכז ביצע, בין השאר, את השיר "ויבן עוזיהו" ללחן של יוחנן זראי.
קריירה עריכה
טלוויזיה עריכה
משנת 1957 עובד טימור ברשות השידור. הוא היה שדר הטלוויזיה הראשון ששידר מאולפן הטלוויזיה במעגל סגור שהוקם במסגרת תערוכת היובל לתל אביב ב-1959, ובו אירח את שרי הממשלה לוי אשכול, פנחס ספיר ואחרים. התחנה שידרה מדי ערב במשך חודש ימים חדשות, פרסומות חיות ושעשועונים בשיתוף קהל הצופים, שראו את השידור על מסכים ברחבי התערוכה בשידור חי. מאחורי הפרויקט עמדו חברת "אמקור" ומשרד הפרסום "טל-אריאלי".
טימור שימש משך מספר שנים כקריין בטלוויזיה, והשתתף בשעשועוני הטלוויזיה בערוץ הראשון - "זה הסוד שלי", "שחק אותה", "צא מזה", "תשע בריבוע" ועוד. כמו כן השתתף בתוכנית הטלוויזיה החינוכית "קשר משפחתי".
רדיו עריכה
במסגרת עבודתו ברדיו ערך והגיש תוכניות רבות, ביניהן: "בחצי היום", "במקצב יוצר", "כל צבעי הרשת", "טלרדיו", "משחקי לילה" (עם זאב ענר), "מחפשים את המטמון" (עם זאב ענר וגבי ינון) והתוכנית הסאטירית "לצון נופל על לצון".
לאחר פרישתו הרשמית מהגשת תוכניות ברדיו, המשיך להגיש בכל יום שישי ברשת ב' את התוכנית "שישי אישי" מחצות ועד שלוש לפנות בוקר. עם סיום פעילותה של רשות השידור, עברה התוכנית להיות משודרת בכאן ב' של תאגיד השידור הישראלי. ביוני 2021, ירדה התוכנית מהאוויר לאחר עשרים וחמש שנה, ובכך נפרד טימור מקול ישראל ומהתאגיד[2].
קולנוע עריכה
טימור השתתף בקולנוע, במספר סרטי מתיחות של יהודה ברקן כגון "ניפגש בחוף", "גברת תפתחי זה אני" "חייך אכלת אותה" ועוד, וכן בסרטים "חמש חמש", "הגלולה" ו"הגמל המעופף".
עיתונאות עריכה
משמש כיו"ר ועדת בית סוקולוב של אגודת העיתונאים, סגן יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב .
פרסים והוקרה עריכה
התנדבות עריכה
טימור מגיש בהתנדבות, מדי חודש, את מגזין הטלוויזיה הקהילתית של נוה מונוסון, המשודר בערוץ 98 למנויי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין.
חיים אישיים עריכה
טימור אלמן, אב לשתי בנות וסב, ומתגורר בנוה מונוסון. אשתו, עליזה טימור, הייתה חברת המועצה המקומית. במשך עשרים שנה הפעילה בנוה מונסון תחנה לבדיקת סרטן השד. לאחר מותה נקראה התחנה על שמה.
קישורים חיצוניים עריכה
- משה טימור, באתר שירונט
- משה טימור, דף שער בספרייה הלאומית
- משה טימור(הקישור אינו פעיל), באתר אגודת העיתונאים תל אביב
- אביעד פוהורילס, שלושת הסניורים: ריאיון עם ותיקי קול ישראל, באתר nrg, 22 בפברואר 2011
- "מחפשים את המטמון" ברדיו קול ישראל- משנת 1987- "מטמונאי"- רפאל לירז
- יעל ולצר, "ככה פתאום, בלי הסבר, גדעו לי את מה שאני הכי אוהב ויודע לעשות", באתר ynet, 24 בספטמבר 2021
- אלי אלון, "שישי אישי" עם משה טימור-הסוף , באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 ביולי 2021
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 השדרן ניסים משעל יקבל פרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2022
- ^ יעל ולצר, "ככה פתאום, בלי הסבר, גדעו לי את מה שאני הכי אוהב ויודע לעשות", באתר ynet, 24 בספטמבר 2021
- ^ השופט דב לוין: שפה בוטה ופוגעת היא כרטיס כניסה למודרי התקשורת, מעריב, 12 ביולי 1991
- ^ בוקר, רן (2024-04-02). "אילה חסון וקרן נויבך מועמדות - אישה ראשונה תזכה בפרס ישראל לתקשורת?". Ynet. נבדק ב-2024-04-27.