ויקיפדיה

משחקי גנגסטה

משחקי גנגסטה (שם מקורי באנגלית: Havoc; בעברית: אנדרלמוסיה, או: חוּרְבָּן) הוא סרט דרמת פשע והתבגרות אמריקאי משנת 2005 שביימה ברברה קופל. את התסריט עיבד סטיבן גייגן (אנ') לפי סיפור מאת ג'סיקה קפלן.

משחקי גנגסטה
Havoc
כרזת הסרט בישראל
כרזת הסרט בישראל
מבוסס על סיפור מאת ג'סיקה קפלן
בימוי ברברה קופל
הופק בידי ג'ון מוריסי
ג'ק פ' מרפי
סטיוארט הול
תסריט סטיבן גייגן
עריכה ננסי בייקר
ג'רי גרינברג
שחקנים ראשיים אן האת'וויי
ביז'ו פיליפס
פרדי רודריגס
מייק ווגל
מוזיקה קליף מרטינז(אנ')
צילום קריימר מורגנטאו(אנ')
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה Media 8 Entertainment
חברה מפיצה ניו ליין סינמה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה, direct-to-video עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 26 ביוני 2005 (פסטיבל הסרטים של מינכן)
8 באוקטובר 2005 (ארצות הברית)
1 בדצמבר 2005 (ישראל)
משך הקרנה 85 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמת פשע
תקציב 9 מיליון דולר[1]
הכנסות 371,000 דולר
הכנסות באתר מוג'ו havoc
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במרכז העלילה המתרחשת בלוס אנג'לס, עומדת תופעת ה"וִיגֶרים" (אנ'), בני-טובים לבנים המחקים את תרבות כנופיות הגנגסטה ראפ על גינוניה, שפת הרחוב ואופנת הביגוד שלה, וכן ה"סלאמינג" (Slumming), שוטטות והתרועעות עם בני מעמד חברתי נמוך[2][3], דבר שמביא להתנגשות הממחישה ללבנים עד כמה הם חסרים חוכמת רחוב של הכנופיות.

את הדמויות הראשיות מגלמים אן האת'וויי, ביז'ו פיליפס, פרדי רודריגס ומייק ווגל, ובתפקידי משנה משחקים מאט או'לירי, ג'וזף גורדון-לוויט, שירי אפלבי, אלקסיס דזינה, צ'נינג טייטום, מייקל בין ולורה סאן ג'אקומו.

עלילה עריכה

נער בשם אריק (או'לירי) מצלם סרט תיעודי על חבריו מכנופיית "פי.אל.סי" (P.L.C), בני נוער "ויגרים" משכונת המעמד העליון "פסיפיק פאליסיידס" (אנ') בלוס אנג'לס. את הכנופיה מנהיג טובי (ווגל), שחברתו היא אליסון "אלי" לאנג (האת'וויי), בת יחידה במשפחה לא-מתפקדת שהתקשורת בה מתנהלת בעיקר באמצעות פתקים על המקרר. אליסון מבלה את רוב זמנה עם חברתה הטובה אמילי רובין (פיליפס), והיא בת-בית אצל משפחת רובין. אליסון מדברת למצלמת הווידאו של אריק, ומסבירה שהיא וחבריה הם בסופו של דבר בני נוער משועממים, שאימצו את נורמות הגנגסטה כתרבות המתנגדת להוריהם העשירים והמתנשאים.

הסצנה הפותחת מתרחשת במגרש חניה, שם מתלקחת תגרה המונית בין כנופיית "פי.אל.סי" לכנופיה ממעמד חברתי נמוך. בני הנוער בורחים כאשר המשטרה מגיעה. בערב, החבורה מגיעה למסיבה פרועה בביתו של אריק, השורף רהיטים לפני שהוא עובר להתגורר עם אימו בשיקגו. במהלך המסיבה מתבהרים היחסים בין אליסון, טובי, אמילי וסאם (גורדון-לוויט), והערצתה של אמילי כלפי אליסון.

למחרת, אליסון נפגשת עם אביה סטיוארט (בין) במשרדו, לשיחה מאולצת ושטחית. בערב נוסעים טובי, אליסון, אמילי וסאם לאזור המכונה "הַגֶּטוֹ" במזרח לוס אנג'לס (אנ')[4], שם הם קונים מריחואנה מהקטור (רודריגס), סוחר סמים ומנהיג כנופיית מקסיקנים מרחוב 16. אליסון קונה לעצמה קראק. טובי סבור שהקטור מרמה אותו בכמות המריחואנה, ובוויכוח ביניהם הקטור שולף אקדח, משפיל את טובי לעיני חבריו, ורק תחנוניה של אליסון משכנעים את הקטור להניח לטובי. מאחר שהן מאשימות את טובי בהסלמת התקרית, יוצאות אליסון ואמילי בערב המחרת לבילוי בנות עם חברותיהן אמנדה (אפלבי) וסאשה (דזינה). הבילוי מתחיל בבר, והבנות מעריצות את אליסון המפלרטטת עם גבר מבוגר כדי לקבל ממנו קוקאין. הן שואפות את הסם בשירותים, ואליסון משכנעת את חברותיה לנסוע למזרח העיר. למעשה, אליסון מקווה לפגוש שוב את הקטור שדמותו משכה וסקרנה אותה. הן פוגשות אותו עם אחיו הגדול צ'ינו וחבר כנופייתם, מנואל. הקטור מזמין את הנערות למסיבה בביתו, לשם הן הולכות למרות הסתייגותה של אמילי וחששה של אמנדה לעבור את הגבול הגאוגרפי שהציבו לה הוריה, ולהיכנס לאזור של זנות וסמים. סאשה מתערה מיד בסביבה בזכות הספרדית השגורה בפיה, ואמנדה נרגעת אחרי שתיית טקילה. הקטור מספר להן שהוא וחבריו נוהגים לבלות דרך שגרה במוטל "אלווראדו" ומציע להן לבוא לשם, אך אליסון דוחה את הזמנתו ברוח טובה והן חוזרות הביתה בלילה, נרגשות מחוויית ההרפתקה.

אריק בא למחרת אל ביתה של אליסון לראיין אותה לסרט שלו, אך היא הופכת את הריאיון לקרב מוחות ארוטי שבסופו הוא אומר לה שהיא אחת מהאנשים הבודדים ביותר שהוא מכיר. פגועה מהאמת שהוטחה בה, אליסון יוצאת להסתובב בעיר ופוגשת את הקטור, כביכול באקראי. הוא לוקח אותה לסיור מודרך בסביבת מגוריו ופעילותו ומספר לה על משפחתו ואורחות חייו, תוך שהוא מסביר שאף על פי שאנשים מזהים את האזור עם פשע וסמים, זה מקום שבני אדם גרים וחיים בו. מוקסמת מחוכמת הרחוב של הקטור, אליסון ממשיכה לסייר איתו לתוך הערב, כאשר כוח משטרה פושט על הרחוב בחיפוש אחרי סוחרי סמים. אליסון נעצרת על ידי שוטרת המבינה שמדובר בקטינה שלא שייכת לסביבה. הוריה באים לשחררה מהמעצר, ואביה נוזף בה על שנתפסה בחברתם של סוחרי קראק. אליסון טוענת כנגדו שהיא מאסה בחיים המזויפים. בבית הספר, אליסון הופכת למושא הערצה בין הבנות בגלל מעצרה, אך טובי כועס על חוסר נאמנותה ל"משפחת פי.אל.סי". אמילי מעוניינת לצאת עם אליסון שוב לעיר, וזו לוקחת אותה לביתו של הקטור כאשר במקום מתקיים טקס טבילה לנצרות של תינוק. הקטור שבע רצון מכך שאליסון לא הסגירה אותו למשטרה, ומזמין אותן לבלות בערב ב"אלווראדו".

השתיים באות למוטל, ואחרי ערב של שתיית אלכוהול הן מבקשות להצטרף לכנופיית רחוב 16. הקטור מסביר שבטקס החניכה הן צריכות להטיל קוביית משחק ולשכב עם חברי כנופיה כמספר שיעלה בגורל. אליסון מעלה את המספר 1, ואמילי – 3. אליסון בוחרת לשכב עם הקטור, אך מתחרטת ומבקשת לעזוב, דוחקת באמילי לבוא איתה, אך אמילי נלהבת להמשיך, ואליסון מושלכת מהחדר. הקטור שוכב עם אמילי, תוך כדי מעשה הוא רומז לצ'ינו להצטרף, והלה אונס את אמילי בחדירה אנאלית. למשמע זעקותיה של אמילי, אליסון פורצת לחדר ומחלצת אותה מידי הבחורים הכועסים על הפכפכותן.

למחרת באה אליסון למוטל ומתעמתת עם הקטור בגין האונס. הוא טוען שעשה רק את מה שהן רצו וביקשו, אבל הן לא עמדו בזה. מחדר צדדי יוצאת בחורה, ומתברר שאליסון הפריעה להקטור בשעת קיום יחסי מין. נוכח מבטה הנבוך, הוא לועג לה על שחשבה שהוא מאוהב בה, ומטיח בה שהיא בסך הכל לבנה מתחזה שמשחקת משחקים. בינתיים, אמילי מוסרת עדות במשטרה ומפלילה את הקטור. אליסון נקראת לתשאול, ובנוכחות עורך הדין רוברט שפירו (בתפקיד עצמו) המייצג את משפחתה, היא טוענת שאיננה יודעת שהתבצע אונס. סטיוארט, עורך הדין והחוקרים מסכמים שאליסון לא ידעה דבר ולא תיחקר. שוטרים עוצרים את הקטור. צ'ינו ומנואל מחליטים להשתיק את הנערות, נוסעים לחפש אותן, טועים בדרך ונכנסים לבל אייר. הם מעוכבים על ידי שוטרים שחושדים בחזותם החריגה, ומסולקים מהשכונה.

באותו הזמן, טובי, סאם וניק (צ'נינג טייטום) מתארגנים לנקום באנשיו של הקטור, ומול מצלמתו של אריק הם מקיימים טקס ראוותני עם כלי הנשק שלהם. אליסון באה אל אריק, והוא מראה לה בדאגה את סרטון שבועת הנקמה של טובי. היא נבהלת ומתקשרת לטובי להסביר שכלל לא היה אונס, אך הוא מסרב להאמין לה ומנתק את השיחה. היא ממהרת לביתה של אמילי כדי לנסות למנוע שפיכות דמים ומספרת להוריה של אמילי על טקס הטלת הגורל שהן השתתפו בו מרצונן. אמילי המושפלת בורחת לחדר השירותים ומתחילה לחתוך את ורידי ידיה בסכין גילוח, אך אליסון, במילות פיוס ובהומור, מניאה אותה מהמעשה.

טובי וחבריו פורצים למוטל, אך מבהילים רק אישה ונערה מקסיקניות המתחננות על חיי התינוקת שאיתן, והם נמלטים מהמקום מבולבלים. בדרכם הביתה, הם חולפים על פני מכוניתם של צ'ינו ומנואל המחפשים את אליסון ואמילי. מבטיהם מצטלבים תוך כדי נסיעה, טובי רואה כתובת קעקע של כנופיית רחוב 16 על קרקפתו של מנואל, והמסך מחשיך. נשמעות חריקת צמיגים בולמים וצעקות, ולבסוף נשמעת ירייה.

הסרט של אריק מסתיים במונולוג של אליסון מסצנת הפתיחה, המדגיש לצופה עד כמה היא התפכחה מאז.

ליהוק עריכה

שחקנים דמויות
אן האת'וויי אליסון לאנג
ביז'ו פיליפס (אנ') אמילי רובין
פרדי רודריגס (אנ') הקטור
מייק ווגל טובי
מאט או'לירי (אנ') אריק
ג'וזף גורדון-לוויט סאם
שירי אפלבי אמנדה
אלקסיס דזינה (אנ') סאשה
ריימונד קרוז צ'ינו
חוסה "ג'וני" ואסקז מנואל
מייקל בין סטיוארט לאנג
לורה סאן ג'אקומו ג'ואנה לאנג
ג'יי. די. פארדו טוד רוזנברג
סאם הנינגס (אנ') אבא של אמילי
ססיליה פק (אנ') אמא של אמילי
ג'וש פק ג'וש, אח של אמילי
צ'נינג טייטום ניק, נער בכנופיית "פי.אל.סי"
עורך דין רוברט שפירו בתפקיד עצמו
לואיס רוֹבְּלֶדוֹ "אייס", חבר בכנופיית רחוב 16
ארתורו פניצ'ה חבר בכנופיית רחוב 16
טוני גרסיה חבר בכנופיית רחוב 16
(ללא קרדיט)
ג'וסארה ג'ינארו הבחורה של הקטור

הפקה עריכה

ג'סיקה קפלן, ילידת 23 ביוני 1978 בסנטה מוניקה[5][6], כתבה את הסיפור בהיותה תלמידת בית ספר כבת 15, בהשראת דמויות חבריה לכיתה, ילדי עשירים לבנים במערב לוס אנג'לס אשר חיקו את תרבות הכנופיות. הכותרת המקורית הייתה "The Powers That Be" (כינוי גנאי ליחידים או קבוצות בעלי שררה המרכזים בידיהם כוח לקבוע עבור אחרים מה מקובל ומותר בקבוצה מסוימת[7][8](אנ')). בשנת 1995, בהיות קפלן בת 17, נרכש הסיפור תמורת 150,000 דולר על ידי חברת "ניו ליין סינמה" וחברת ההפקות "New Cell" שבבעלות מייקל סטייפ. במשך כשבע שנים עבר הסיפור גלגולים שונים, כולל שכתובים שונים שעשתה קפלן עבור כמה אולפני הפקות, בטרם משך התפקיד הראשי את תשומת ליבן של השחקניות מנדי מור וקייט בוסוורת'[9][10].

ג'סיקה קפלן נהרגה באסון תעופה ב-6 ביוני 2003. מטוס קל שהטיס דודה ג'פרי סיגל התרסק לתוך בניין מגורים ברובע פיירפקס (אנ') שבלוס אנג'לס, אחרי שהמריאו משדה התעופה של סנטה מוניקה בדרכם לבית המשפחה בסאן ואלי, איידהו[11][5]. בכתוביות הסיום מוקדש הסרט לזכרה של קפלן.

את עיבוד התסריט השלים סטיבן גייגן בשם "Havoc" בראשית שנת 2003, עוד לפני מותה של קפלן, ואז הוחתמה מנדי מור לגלם את תפקידה של אליסון. מור פרשה מההפקה זמן קצר לפני תחילת הצילומים, משום שחשה לא בנוח עם נושאי המין, האלימות והסמים[12]. בעקבות מור פרשה גם ג'נה מאלון שיועדה לתפקיד אמילי[13][14]. אחרי פרישתה של מאלון, הוצע תפקיד אמילי ללינדזי לוהן שדחתה את ההצעה בנימוק שלא היה ראוי שהיא תשתתף בסצנת אונס[15][16]. בסופו של דבר הוחתמו אן האת'ווי לתפקיד אליסון, וביז'ו פיליפס לתפקיד אמילי[12][14].

הסרט צולם בין התאריכים 30 בספטמבר ו-7 בנובמבר באזור דרום קליפורניה: מזרח לוס אנג'לס, אלטדינה (אנ'), ברנטווד (אנ'), הוליווד, סנטה מוניקה ושכונת פסיפיק פאליסיידס. סצנות בית הספר צולמו בבית הספר התיכון "פאליסיידס" בשכונה[17][18]. בתסריט שעיבד גייגן, סצנת הסיום מתרחשת בהלווייתו של טובי שנהרג בעימות המזוין בסוף הסרט. סצנה זו מעולם לא צולמה[15].

הגרסה הקולנועית שהופצה קיבלה מהתאחדות הקולנוע של אמריקה סיווג צפייה R‏ (Restricted) המגביל צפייה מתחת לגיל 17 בהשגחת הורים. אולם חברת "ניו ליין סינמה" הפקיעה את הגרסה הסופית מידיה של ברברה קופל, ונערכה גרסה נוספת ללא מעורבות הבמאית. גרסה זו לא הוגשה לקבלת דירוג צפייה, והיא ארוכה ב-7:05 דקות מהגרסה הקולנועית[15][19][20].

הפצה והכנסות עריכה

הקרנת הבכורה העולמית של "משחקי גנגסטה" התקיימה ב-26 ביוני 2005 במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי של מינכן (אנ'), בארצות הברית – ב-8 באוקטובר באותה שנה, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של שיקגו (אנ'), וב-16 באוקטובר הופץ הסרט לבתי קולנוע בעולם. בארצות הברית, הסרט הופץ לצפייה ביתית בלבד ב-29 בנובמבר, באמצעות "New Line Home Video" (חטיבת ההפצה לצפייה ביתית של "ניו ליין סינמה"). ההכנסות הסתכמו ב-371,000 דולר[21][22][23].

"משחקי גנגסטה" לא הופץ לבתי הקולנוע בארצות הברית מכיוון שהאת'וויי ופיליפס סירבו ליטול חלק במסע פרסום לאור התערבותה הבוטה של ההפקה ועריכת הגרסה הארוכה ללא מעורבות הבמאית[15].

ביקורות עריכה

באתר ביקורות הסרטים "Rotten Tomatoes" קיבל הסרט 45% התייחסות חיובית בשקלול 11 ביקורות[24].

ג'ני קרמוד העניקה לסרט ארבעה וחצי כוכבים מתוך חמישה, וכתבה שזהו סרט נעורים צנוע, קצבי ומשכנע, העוסק בעולם האמיתי תוך שהוא נמנע מהמסקנה שבהינתן הבחירה, כל אחד יעדיף את עולם העשירים. האת'וויי מוכיחה אחרי "יומני הנסיכה" שהיא שחקנית מגוונת, ואותה משלימים מיטב שחקני המשנה, עם הופעה מרתקת של פרדי רודריגס, וביז'ו פיליפס כדמות מורכבת ורגישה. קרמוד סבורה שאף שהוא לא מחדש דבר לבני 25 פלוס, זהו סרט אינטליגנטי ששווה צפייה[25]. ריצ'רד רפר הביע את דעתו ב"שיקגו סאן-טיימס" שהסרט היה נכנס לרשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר לשנת 2005, אם היה מופץ כראוי לבתי הקולנוע[15]. לעומתם, מייטלנד מקדונו כתבה במגזין "TV Guide" שכסיפור אזהרה, זהו ניסיון קלוש לספר על סלאמינג של ילדי עשירים[26].

אנה סמית' כתבה במגזין "אמפייר" שהדרמה מעלה שאלות מעניינות לגבי סלאמינג של מתבגרים בני-טובים, אבל מתקשה לספק תשובות. עם זאת, לאור האג'נדה הנוגעת ללב של הסרט, אין בו רגע דל[27]. ליסה נסלסון ממגזין "וראייטי" הביעה דעה שהכותרת הראויה יותר לסרט היא "סלאמינג לאידיוטים", וציינה שהוא מספק כמה דיאלוגים משכנעים, ואיומים בין-תרבותיים אותנטיים. בסופו של דבר, אומרת נסלסון, הסרט נראה יותר כמו גרסת המאה ה-21 מצועצעת של מסות בסגנון שנות ה-50 של המאה ה-20 אודות הסכנות הצפויות לנערות נחמדות המפלרטטות עם מתמרדים חברתיים, בתוספת אקדחים, מין קבוצתי וקראק[28].

כמה מבקרים התייחסו לאיכות הסרט לאור עבודתם של במאית ותסריטאי זוכי פרס אוסקר. כריסטופר נול הביע התפעלות ממיומנותה של קופל נוכח תסריט לא מפותח וסיפור קשה לעיבוד[29]. מייקל או'סאליבן כתב ב"וושינגטון פוסט" שהדבר הטוב ביותר בסרט הוא שדמותה של אליסון מתוארת ללא שמץ של התנשאות. הוא מציין שהתסריט כתוב באופן חד, וקופל מביאה רגישות של "זבוב על הקיר" אבל בסיכומו של דבר, הסרט מתקדם לשום מקום ואומר מעט[30]. ריק ד'מוט סבור שלקופל וגייגן יש מה לומר, אבל הם לא מצליחים להעביר לצופים את המסר. לכן, הסרט אמנם איננו בזבוז זמן, אבל הוא בזבוז של כישרון, וקורס תחת תסריט לקוי שהיה צורך לשכתבו כדי שיהיה טוב באמת. ד'מוט נתן לסרט שניים וחצי כוכבים מתוך חמישה[31]. פיליפ פרנץ' כתב ב"הגרדיאן" הבריטי שהסרט מתיימר להיות קריאת השכמה להורים מהמעמד הבינוני, אבל נשאר במרחב של "Reefer Madness" (אנ') (סרט תעמולה אמריקאי משנת 1936 אודות סוחרי סמים המפתים ילדים להשתמש במריחואנה), והאכזבה גדולה בהרבה לאור העובדה שמדובר בבמאית דוקומנטריה רדיקלית גדולה, ותסריטאי שכתב את "טראפיק" ואת "סיריאנה" (אנ')[32].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Havoc (2005). IMDb, Retrieved November 30, 2019
  2. ^ Bettez Halnon, Karen. The Consumption of Inequality: Weapons of Mass Distraction. Palgrave Macmillan, New York, NY, 2013. ISBN 978-1-349-46924-6, p. 75
  3. ^ slumming. Urban Dictionary, Retrieved November 30, 2019
  4. ^ פסיפיק פאליסיידס שוכנת באזור של שכונות המעמדות המבוססים במערב העיר לחוף האוקיינוס השקט.
  5. ^ 1 2 Jessica Kaplan (1978–2003). IMDb, etrieved december 2, 2019
  6. ^ Jessica Kaplan 1978–2003. Grief Haven, Retrieved Decembe 2, 2019
  7. ^ the powers that be - definition and synonyms. Macmillan Dictionary, Retrieved November 27, 2019
  8. ^ the powers that be idiom. Merriam-Webster Dictionary, Retrieved November 27, 2019
  9. ^ Rabin, Nathan (May 5, 2007). My Year Of Flops Case File # 34 Havoc. AV Club
  10. ^ Fritz, Ben (June 9, 2003). Jessica Kaplan – Screenwriter. Variety
  11. ^ Hayaski, Erika & Leovy ,Jill & Briscoe, Daren (June 8, 2003). Death Toll Rises to 4 in Plane Crash. Los Angeles Times
  12. ^ 1 2 Cartlidge, Cherese. Anne Hathaway, Lucent Books, Farmington Hills, Michigan, USA, 2013. ISBN 978-1-4205-0751-5, pp 39–40
  13. ^ Mandy Moore Drops Out Of ‘Havoc’. Popdirt. November 1, 2003
  14. ^ 1 2 Jena Malone. TV Tropes, Retrieved November 30, 2019
  15. ^ 1 2 3 4 5 Havoc (2005) Trivia. IMDb, retrieved Decembe 2, 2019
  16. ^ The evolution of Lindsay Lohan. WLTX, December 6, 2004
  17. ^ Havoc. movie,info. Retrieved November 30, 2019
  18. ^ Havoc (2005) Filming & Production. IMDb, Retrieved November 30, 2019
  19. ^ Havoc (2005) Altenate versions. IMDb, Retrieved December 2, 2019
  20. ^ Havoc Comparison. Movie Censorship, Decembe 23, 2009
  21. ^ Havoc (2005) Release Info. IMDb, Retrieved November 30, 2019
  22. ^ Havoc. Box Office Mojo, Retrieved November 30, 2019
  23. ^ Havoc (2005). The Numbers, Retrieved November 30, 2019
  24. ^ HAVOC. Rotten Tomatoes, Retrieved November 30, 2019
  25. ^ [kermode, Jennie (october 19, 2006). Havoc. Eye For Film.
  26. ^ Mcdonagh maitland (Femruary 10, 2007). Havoc. TV Guide.
  27. ^ Smith, Anna (October 26, 2006). Havoc Review. Empire Online
  28. ^ Nesselson, Lisa (November 3, 2005). Havoc. Variety
  29. ^ Null, Christopher. Havoc – Afilm review. FILMCRITIC.com Archive, retrieved November 30, 2019
  30. ^ O'Sullivan, Michael (december 2, 2005). 'Havoc' Talks the Talk But Has Little to Say. Washington Post
  31. ^ DeMott, Rick (March 15, 2006). HAVOC (2005). AWN
  32. ^ French, Philip (October 29, 2006) Havoc. The Guardian
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משחקי_גנגסטה&oldid=37884932"