משתמשת:Ella88888/טיוטה
אנאטמן עריכה
מושג מתוך התורה הבודהיסטית. המונח אנאטמן בסנסקריט (או אנאטה בפאלי) מתייחס לדוקטרינה של ''אין-אני'' (היעדר עצמיות)- היעדר עצמי קבוע ונצחי או מהות כלשהי המיוחסת לתופעה המכונה 'עצמיות'. זה הוא אחד משלושת סימני הקיום בבודהיזם, לצד סבל וארעיות[1].
אנאטמן בכתבים בודהיסטים מוקדמים
המושג מופיע במגוון סוטרות בכתבי הקאנון הפאלי והשימוש בו הוא כפול; הראשון, הוא כזה ששולל כל דבר אשר מכונה 'עצמיות' או 'נפש' המאפיין מהות או קביעות באדם, קביעה זו מתייחסת למסורת הברהמינית הקדומה. השני, הוא תגובה לתפיסת העולם הפרה-בודהיסטית המניחה עצמיות השורדת מעבר לחיים הגשמיים, ובעיקר מופיע כתגובה היוצאת כנגד תפיסה כוזבת של עצמיות. האופן שבו המונח מופיע בכתבים הקדומים מהווה כר פורה לדיון מחקרי אודות המשמעות שלו. עם זאת, יחד עם התפתחות המחשבה הפילוסופית המושג קיבל אחיזה כבדת משקל בדוקטרינה הבודהיסטית כולה והפך לאבן יסוד בכל הזרמים שיתפתחו במרוצת השנים[2][3].
אנאטמן במהאיאנה
ישנם מגוון פרשנויות לרעיון באסכולות השונות במהאיאנה, אולם כולן מתבססות על רעיון הריקות המאפיינת את המציאות כמות שהיא ועומדות על הקשר שבין הריקות להיעדר עצמיות וכן לשחרור המיוחלנירוונה (פילוסופיה). שכן המציאות היא ריקה ונעדרת טבע עצמי מהותי וקבוע. נהוג לאפיין את הקשר בין הרעיונות באופן הבא: ראשית, המצב המדיטטיבי (מדיטציה) של הנזיר בו הוא מודט על הריקות הגדולה הנמצאת מתחת לעולם התופעות; שנית, יש להפנים כי כל דבר בעולם הוא נעדר עצמי ולכן ריק, ולהפך. שלישית; השחרור המוחלט מכבלי הסבל, היינו אותה תובנה שרכש הבודהה ולימד אותה את תלמדיו, היא הבנה של הריקות, כך מושג חידלון מעגל המיתות והלידות(סמסרה) וקץ הסבל[4][5].
ההקבלה לפירוניזם
על פי המחקר, הפילוסוף היווני פירון נדד אל עבר הודו כחלק ממסעותיו של אלכסנדר הגדול ושם הושפע ממראות הסיגופים והריטואלים שראה, אלו העניקו לו השראה להגות את הפילוסופיה הפירונית, ובייחוד גזר את מחשבתו מתוך התפיסה הבודהיסטית הקדומה המציגה את שלושת מאפייני הקיום, בהם אנטמן כמרכיב מרכזי, ואת האפשרות להשתחרר מהסבל[6] .
הערות שוליים עריכה
- ^ John C. Plott et al (2000), Global History of Philosophy: The Axial Age, Volume 1, Motilal Banarsidass, ISBN 978-8120801585, page 63, Quote: "The Buddhist schools reject any Ātman concept. As we have already observed, this is the basic and ineradicable distinction between Hinduism and Buddhism".
- ^ James Duerlinger (2013). The Refutation of the Self in Indian Buddhism: Candrakīrti on the Selflessness of Persons. Routledge. pp. 52–54. ISBN 978-0-415-65749-5.
- ^ Steven Collins (1990). Selfless Persons: Imagery and Thought in Theravada Buddhism. Cambridge
- ^ Stephan Schuhmacher (1994). The Encyclopedia of Eastern Philosophy and Religion: Buddhism, Hinduism, Taoism, Zen. Shambhala. p. 12. ISBN 978-0-87773-980-7. Paul Williams (2008). Mahayana Buddhism: The Doctrinal Foundations. Routledge. pp. 125–127. ISBN 978-1-134-25056-1.
- ^ David Loy (2009). Awareness Bound and Unbound: Buddhist Essays. State University of New York Press. pp. 35–39. ISBN 978-1-4384-2680-8.
- ^ Beckwith, Christopher I. (2015). Greek Buddha: Pyrrho's Encounter with Early Buddhism in Central Asia (PDF). Princeton University Press. pp. 22–59. ISBN 9781400866328.