חוות האפרסמון - *שם המגדיר במה עוסק הערך, ומכאן מה חשיבותו של נושא הערך*
חוות האפרסמון היא מיזם חינוכי-תיירותי, הראשון מבין שורת מיזמים שתכליתם היא השבתו של עץ האפרסמון המיתולוגי אל חופי ים המלח ותחיית התעשיות שנבעו ממנו בעבר- תעשיית הקוסמטיקה ותעשיית התרופות. מקורו של עץ האפרסמון המיתולוגי, המזוהה כעץ Commiphora gileadensis, הוא בארצות באזור קרן אפריקה, שם הוא גדל בר. לאורך תקופה של לפחות אלף שנים, עד המאה השישית לספירה, גודל העץ באופן בלעדי ע"י החקלאי העברי הקדום, לחופי ים המלח. מהעץ הופקו תרופות חשובות ובושם שנחשב היה לטוב וליקר בבשמי האימפריה הרומית. חשיבותו של העץ הייתה כה גדולה עד ששימש כאחד מסממני הקטורת של בית המקדש וכשמן בו נמשחו מלכי ישראל.אפרסמון (בושם)
זיהוי העץ בעת החדשה
עריכההשיטה המדעית להגדרה מדויקת של צמחים פותחה לפני כמאתיים וחמישים שנים ע"י המדען השבדי קארולוס לינאוס קארל לינאוס הנחשב לאבי הבוטניקה המודרנית ולהוגה שיטת המיון הטקסונומית מיון עולם הטבע לצמחים ולבעלי חיים. בשנת 1750, מונה לינאוס לרקטור של אוניברסיטת אופסלה ושיגר רבים מתלמידיו למקומות בכל רחבי העולם כדי לאסוף דגימות בוטניות. לינאוס קרא ל- 17 מתלמידיו הטובים והמבטיחים ביותר "שליחים" והם עמדו בראש משלחות בוטניות שיצאו למקומות מרוחקים עם הנחיות מה לחפש במסעותיהם. זאת הייתה שליחות מאוד מסוכנת ושבעה מה"שליחים" מתו במהלך המסעות.
אחד מתלמידיו המבטיחים ביותר של לינאוס היה פטר (פיאר) פורסקאל Peter Forsskål פורסקאל היה בוטנאי, זואולוג, ופילוסוף פיני. הוא למד בוטניקה באוניברסיטת אופסלה תחת לינאוס והפך לאחד משליחיו. פורסקאל הצטרף למשלחת דנית שיצאה למצרים ולתימן בשמו של מלך פרדריק החמישי, מלך דנמרק ונורבגיה. אחת ממטרות המסע (שהוכתבו לפורסקאל ע"י לינאוס) היתה לגלות יותר על צמחים המוזכרים בתנ"ך, ובעיקר לנסות ולזהות את האפרסמון המקראי- צרי הגלעד- בהתבסס על סיפורי המקרא ועל תיעודם הרב של סופרים, גיאוגרפים, היסטוריונים ומדענים יווניים ורומים קדומים. פורסקאל יצא לתימן, ארץ מוצאה של הממלכה המקראית שבא, בתקווה למצוא שם את העץ שנכחד ביהודה. התכונות הידועות שיכלו לעזור בחיפושיו היו תיאורים מורפולוגיים, ריח ייחודי, שרף נוזלי באופן חריג ותכונות רפואיות מסורתיות שצרי הגלעד היה מפורסם בהן. לאחר מסע ארוך ומסוכן, מצא עץ אחד קטן שגדל על גבעות טרשים יבשות בTihama באזור Oude שבתימן, שמעליו וענפיו יוצא ניחוח מיוחד. פורסקאל שלח ללינאוס מורו המכובד מסר- "אאוריקה...עכשיו מצאתי את האפרסמון.העץ גדל בתימן ... " המשלחת שמומנה ע"י מלך דניה לא הורשתה להעביר חומר צמחי לשבדיה, אך פורסקאל לא התאפק ושלח בגניבה ענף קטן מהעץ למורו לינאוס, אשר שמח מאוד לקבל את הגילוי. אחרי שנה בתימן, חלה פורסקאל בקדחת ונפטר בעודו בן 31 בלבד.
עשרות רבות של חוקרים תרמו במרוצת השנים לבסיס הידע הקיים על האפרסמון. ארכיאולוגים שחשפו ממצאים בשטח, היסטוריונים שניתחו ממצאים וטקסטים, פרשני מקרא ותלמוד, בלשנים, בוטניקאים ועוד חוקרים מדוקטרינות מגוונות: מדעי הרוח, מדעי החיים, מדעי הטבע והכימיה. את השורשים היהודים לחקר האפרסמון בעת החדשה ראוי לייחס לבלשן, הרב ד"ר עמנואל לב עמנואל לעף מהונגריה אשר פרסם בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים את מפעל חייו- ארבעה כרכים של מחקר בוטני-בלשני בשם "צמחי היהודים". יצירה זאת מעולם לא תורגמה לעברית ואנו תקווה כי הדבר עוד יקרה. כבוד מיוחד שמור לממשיך דרכו של ד"ר לב- פרופסור יהודה פליקס יהודה פליקס [1]אשר קידם רבות את הראליה המקראית בכלל ואת חקר האפרסמון בפרט.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים
עריכה- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)