משתמש:שם לב/טיוטה

סוגיית ייאוש שלא מדעת היא סוגיה מפורסמת בתלמוד, במסכת בבא מציעא, העוסקת במעמדה ההלכתי של אבדה שנמצאה לפני שנודע לבעליה שאבדה. על פי ההלכה, אבדה שבעליה התייאשו מלמוצאהּ, מותר למוצא לקחתהּ לעצמו, ואילו אבדה שבעליה לא התייאשו מלמוצאהּ, חייב המוצא להשיבהּ. סוגיית ייאוש שלא מדעת דנה במקרה בו עדיין לא התייאש הבעלים, אך ודאי שיתייאש כשיוודע לו שאבדה לו האבדה. המחלוקת היא האם במקרה כזה קיימת חובת השבת אבדה, או לא.

רקע

חובת השבת אבדה

על פי ההלכה, אדם המוצא אבדה, אסור לו להתעלם ממנה, אלא חייב לקחתהּ כדי לעסוק בהשבתהּ לבעליה.

כתנאי להשבת האבדה, צריך המאבד לתאר באוזני המוצא את סימניה: אלמנטים כלשהם, שמבדילים אותה מחפצים דומים ועשויים להביא לזיהויהּ. ההנחה היא שאדם המאבד חפץ שאין בו סימנים כאלה, מתייאש מיד מלקבלו בחזרה, שהרי החפץ, נטול הסימנים המזהים, אינו בר השבה.

סייגים

חובה זו של השבת אבדה חלה אך ורק על אבדה שבעליה עדיין לא התייאשו ממנה בשעת המציאה. לכן, אם אדם מצא חפץ ללא סימנים מזהים, ההנחה היא שהבעלים של אותו חפץ, התייאשו ממנו ולכן מותר למוצא לקחת את החפץ לעצמו. דוגמה לכך היא מציאת כסף, מטבעות או שטרות, וזאת משום שההלכה קובעת כי אדם שיש בכיסו כסף, רגיל לבדוק בכל זמן קצר האם הכסף בידו. מסיבה זו, כאשר מוצאים כסף, ישנה סבירות גבוהה מאוד שהמאבד כבר גילה את עובדת איבוד הכסף, והתייאש מלקבלו בחזרה, מפאת חוסר סימנים.

ייאוש שלא מדעת

הספק התלמודי המכונה ייאוש שלא מדעת הוא במקרה שעל פי נתוני המציאה, סביר שהחפץ נמצא לפני שהמאבד ידע שאיבד אותו, ומאידך אין ספק שלכשיוודע לו הוא יתייאש מיד.

המחלוקת

בדין ייאוש שלא מדעת נחלקו אביי ורבא: אביי סבר שהאבדה אסורה למוצאהּ, כי לא די בייאוש בכוח, ורק ייאוש בפועל מתיר את נטילת האבדה. רבא סבר שדי לנו בייאוש בכוח כדי להתיר את נטילתהּ.

יש לציין שהריטב"א מוסיף שלפי שיטת אביי, לאחר שנמצאה האבידה אף יאוש בפועל לא יתיר את נטילתה, משום שהמוצא לא זכה באבידה בשעה שמצאה, והרי הוא נחשב כנפקדו של בעליה, וכיון שהאבידה עדיין ברשותו של המאבד, אין היאוש חל.

בהמשך הדיון התלמודי דנים אביי ורבא בעניין זה, ומובאות ראיות לכאן ולכאן. מהדיון משתמע שלמעשה זו מחלוקת עקרונית בשאלה, האם אפשר לפעול על פי דעתו של האדם (בעניינים המחייבים זאת) כאשר האדם טרם נתן דעתו על הנידון, על סמך ידיעתנו הוודאית מה תהיה דעתו. בדומה, האם זה שעתה נודעה לנו דעתו החיובית על נושא כלשהו, מכשירה פעולות שנעשו לפני כן.
לדוגמה: אדם הפריש תרומות ומעשרות מפירות חברו, שלא ברשותו, ובחר לשם כך בפירות משובחים במיוחד. לאחר שבעל הפירות הסכים למפרע לפעולה זו, לדעת רבא הפרשת התרומות והמעשרות שרירה וקיימת, ולדעת אביי, לא עשה כלום ועל בעלי הפירות לשוב ולהפריש מהם את התרומות והמעשרות.

דעת רבא

בהסבר דעתו של רבא נדרשו רובהאחרונים לבאר: איך יכול אדם להיחשב מיואש מחפץ, בו בזמן שהוא עדיין אינו יודע שהחפץ אבד לו ולמיטב ידיעתו החפץ נמצא ברשותו.

ההסבר המקובל בדעת רבא הוא, שדין ייאוש המתיר למוצא ליטול את האבדה לעצמו, הוא בעצם היתר של התורה, ללא מעשה פעיל מצדו של המאבד, בניגוד להפקר, פעולה בה הבעלים הוא העושה את המעשה המתיר לאחרים לזכות בחפץ. כתנאי להחלתו של הייאוש, נדרשת "ניחותא", כלומר אי התנגדות של הבעלים לכך שאחר יזכה. לענייננו אין צורך בניחותא בפועל, אלא מספיקה ניחותא בכוח, מפני שברור לנו שאילו היה הבעלים יודע על האבדה, היה מתייאש ממנה, ולכן המוצא רשאי ליטול את האבדה.

דרך אחרת לבאר דעת רבא, הוא כמבואר בריטב"א שאף בלא נתייאש לבסוף כלל הרי היא כהפקר וכדין 'זוטו של ים' שהתורה מפקירה את החפץ.

כך גם במקרה דנן: העובדה שברגע המציאה הבעלים עדיין לא ידע על האבדה היא משנית בחשיבותה לעובדה היסודית, שאדם שיידע את המצב לאשורו, יתייאש מיידית מן האבדה, ועל כן אנו רשאים להחשיבו מיואש כבר מעכשיו, כי הסיבה שבפועל עדיין אינו מיואש היא טכנית בלבד - ברגע זה, הוא לא חושב על כך.

הלכה למעשה

בגמרא נפסק שיש להתנהג כפי שפסק אביי. זהו אחד משישה מקרים בלבד, בהם נפסק כאביי במחלוקת בינו לבין רבא. סימנים אלו מכונים בראשי תיבות "יע"ל קג"ם". האות י' מרמזת על סוגיית יאוש שלא מדעת.

השלכות ההלכה היא כמבואר בבית יוסף שם, הוא בלקיחת חפץ מבעלים בידוע לו בבירור גמור שהבעלים חפץ בכך ומסכים שייקח אף שלא נטל ממנו רשות, ובכך לדבריו אף אביי מודה לדברי רבא.

'משפט חלופי למשפט האחרון: אחת ההשלכות ההלכתיות היא לקיחת חפץ מבעליו כאשר ידוע לו בבירור שהבעלים מסכים שייקח אף ללא נטילת רשות. כאן גם אביי מודה לרבא. חשוב לי לציין שבקריאה נוספת לא ברורה לי כלל כוונת הכותב ומהו המקרה עליו הוא מדבר. חסר גם מקור לדבריו.'

קישורים חיצוניים

• תבנית:אתר ישיבה
• שם לב/טיוטה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ייאוש שלא מדעת, מאת איתיאל גולד, בעלון ישיבת הר עציון
• יאוש שלא מדעת, אתר נתיבות הש"ס.
• הערך "יאוש שלא מדעת", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
• יאוש שלא מדעת סדרת שיעורים ומאמרים באתר 'שפע'

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ממונות]] [[קטגוריה:בבא מציעא: סוגיות תלמודיות]]