משתמש:Amnon s/מחיקות מהר תבור

"וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי, לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם; וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד שָׂרִיד. וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה, וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת; וּפָגַע אֶל-הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יָקְנְעָם. וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, עַל-גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר; וְיָצָא אֶל-הַדָּבְרַת, וְעָלָה יָפִיעַ" (פרק י"ט, י'-י"ב)

"לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי, לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם. וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם. וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת. וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ. וְרֶמֶת וְעֵין-גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ. וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר ושחצומה (וְשַׁחֲצִימָה) וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן: עָרִים שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן" .(שם, פסוקים י"ז - כ"ב)

"לִבְנֵי נַפְתָּלִי, יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי, לִבְנֵי נַפְתָּלִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד-לַקּוּם; וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן. וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר, וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה; וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב, וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ" (שם, פסוקים ל"ב - ל"ד)

בברכת משה רבנו לשבט יששכר נאמר: ”"עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל"” (דברים ל"ג, י"ט). יש המפרשית את ה"הר" בפסוק זה להר תבור המצוי בגבול נחלת שבט יששכר.

ארוע זה נזכר בתנ"ך בספר שופטים:

"וַ‏יֹ‏ּ‏סִפוּ‏ בְּ‏נֵי יִשׂרָ‏אֵל לַ‏עֲשׂוֹ‏ת הָ‏רַ‏ע בְּ‏עֵינֵי ה'... וַ‏יִּ‏מְכְּ‏רֵם ה' בְּ‏יָ‏ד יָ‏בִין מֶ‏לֶ‏ךְ-כְּ‏נַ‏עַ‏ן אֲשֶׁ‏ר מָ‏לַ‏ךְ בְּ‏חָ‏צוֹ‏ר, וְשַׂ‏ר-צְבָ‏אוֹ‏ סִיסְרָ‏א, וְהוּ‏א יושֵׁ‏ב ‏בַ‏ּ‏חֲרֹ‏שֶ‏ת הַ‏גּ‏וֹ‏יִּ‏ם"

— שופטים ד' א-ב

תקופת בית שני

אלכסנדר השני מבית חשמונאי, שהנהיג מרד בראש צבא של שלושים אלף איש מיהודה נגד אולוס גביניוס, המושל הרומאי של סוריה, הובס בקרב ליד הר תבור. כעשרת אלפים לוחמים יהודים נהרגו בקרב, ואלכסנדר עצמו נשבה והוצא להורג .

לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי פומפיוס הרומאי, פרץ מרד ביהודה, בהנהגת אלכסנדר השני מבית חשמונאי נגד מדיניותו של אולוס גביניוס, מושל סוריה. אלכסנדר גייס צבא של שלושים אלף איש, ותחילה נחל מספר נצחונות, אך לבסוף הובס בקרב שנערך ליד הר תבור.

לאחר שפומפיוס הרומאי כבש את ארץ ישראל, בשנת 58 לפנה"ס, מונה אולוס גבּ‏יניוס למושל סוריה בדרגה של פרוקונסול. פעולותיו של גביניוס עוררו מורת רוח בקרב תושביה היהודים של ארץ ישראל ונס המרד הורם על ידי אלכסנדר השני בנו של המלך המודח אריסטובולוס השני. בעת שגביניוס היה עסוק במצרים פרץ מרד נוסף ביהודה. אלכסנדר השני, אשר נמלט מכלאו ברומא, הגיע ליהודה וגייס צבא של שלושים אלף איש. הוא החל להילחם ברומאים במקום מושבם תוך שהוא קוצר מספר ניצחונות. מהלך העניינים ביהודה אילץ את גביניוס לחזור כדי להשקיטה. תחילה ניסה לשלוח את אנטיפטרוס לשכנע את אלכסנדר להיכנע וכאשר צעד זה נכשל נלחם כנגד צבא היהודים, הוכו כוחותיו של אלכסנדר מכה ניצחת בקרב שנערך ליד הר תבור, והוא עצמו נפל בשבי והוצא להורג על ידי גביניוס.

כך כתוב בספר מלחמות היהודים:

"ואחרי כל זאת נשארו לאלכסנדרוס שלושים אלף איש וגביניוס גמר להתגרות בו מלחמה ויצא לקרב והיהודים יצאו לקראתו. וכשנפגשו שני האויבים על יד הר תבור, נפלו עשרת אלפים מן היהודים בחרב ושאריתם נפוצו לכל רוח"

— מלחמות היהודים, ספר א', פרק ח' פיסקה ח'

על כך כתוב במלחמות היהודים:

"בעצם ימי המצור עשה אספסינוס, כלאחר יד, מלחמה גם ביושבי הר תבור. ההר הזה הוא בין העמק הגדול ובין בית שאן בתווך. והוא מתרומם לגובה שלושים ריס בקירוב, ורק מרוח צפונית עולה אליו דרך קשה. וראש ההר הוא מישור ומידתו עשרים וששה ריס מסביב וכולו מוקף חומה. את החומה הקים יוסף בארבעים יום, בהביאו את כל החומר מתחתית ההר וגם מים הביא עמו, כי יושבי המקום שותים מי גשמים. כנגד ההמון הגדול הזה שלח אספסינוס את פלצידוס עם שש מאות רוכבים. ופלצידוס ראה כי אין לאל ידו לעלות על ההר, וקרא אל ההמון לרדת בשלום והבטיח לכרות איתו ברית. והיהודים ירדו אליו במחשבות ערומים לסכל את עצתו הרעה, כי פלצידוס סיבר איתם רכות באמרו לתפוס אותם בעמק, והם ירדו מן ההר למלא למראה עין את דברי הרומאים, ובלבם אמרו להתנפל עליהם פתאום לתומם.

אולם עורמת פלצידוס ניצחה את מזימות היהודים, כי כאשר התגרו איתו היהודים מלחמה, הוליך אותם שולל בנוסו מפניהם ומשך אותם לרדוף אחריו רחוק בעמק, ופתאום הפך את פניו והמית רבים מהם, ועל הנשארים סגר את הדרך העולה אל ההר. ורבים מן היהודים עזבו את הר התבור וברחו אל ירושלים. וכאשר לא היו עוד מים לשתות ליושבי המצודה, כרתו ברית עם פלצידוס והסגירו את ההר ואת נפשותיהם בידו."

— תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ד, א, ח.

היישוב היהודי בהר חודש אחרי החורבן. משערים כי היה בהר יישוב יהודי ובו כהנים ממשמר הפִּי‏צֵץ. המשמר היה אחד מעשרים וארבע המשמרות של הכהנים אשר ששרתו בבית המקדש, כאשר היה קיים, פעמיים בשנה: כל ששה חודשים - שבוע אחד. לאחר חורבן הבית, עברו משמרות הכהנים עם בני משפחותיהם לעשרים וארבע ערים בגליל. הכתובת שנמצאה, בה רשומים המשמרות ושמות הערים שעברו אליהן, אינה מלאה, וליד שמו של משמר הפיצץ חסר שם העיר. לפי סדר הערים המופיע בכתובת משערים כי הייתה זו נצרת או הר תבור. .

השבט ערב א-צביח

החל מסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 שלט בהר השבט הבדואי עַ‏רַבּ‏‏ אֶ‏-צֻבֵּ‏יח. בני השבט הועסקו על ידי בני הישובים היהודיות השכנים, כפר תבור, בית קשת ואילניה, אך גם גנבו מהם רכוש.

ישראל גלעדי מראשי השומר מספר בזכרונות ארץ ישראל של אברהם יערי על בני השבט בשנים 1907 - 1914. ארגון השומר קבל על עצמו את השמירה בסג'רה בשנת תרס"ז - 1907. במושבה אבד חמור, שנמצא אחר כך אצל בני השבט. הם החזירו אותו רק לאחת תשלום מג'ידות (מטבע מאותם הימים) אחדות כדמי פדיון. כעבור ימים אחדים, מצאו השומרים שור מעדר השבט והכסף הוחזר. ישראל גלעדי כותב: " האכרים עצמם לא היו מעיזים אף פעם לנהוג מידה כנגד מידה".

"השומר" עבר לשמור על מסחה. התברר כי בני השבט אינם מפנים אדמה שנרכשה על ידי יהושע חנקין. הוחלט על גיוס כללי של שומרים ושל מחרשות, וכך עבר השטח לבעלות איכרי כפר תבור. עדין נותר לשכנע את האיכרים כי שומרים יהודים ישמרו על המושבה. השומרים במושבה היו מוגרבים, ערבים יוצאי צפון אפריקה. השבט עַ‏רַבּ‏‏ אֶ‏-צֻבֵּ‏יח רצה להכשיל אותם וביצע גנבות רבות מהמושבה. "השומר" שהיה אמון על המלאכה קבל את השמירה. כאשר גילו גניבה ראשונה, חזר הסיפור המוכר של תשלום הפדיון. שוב נטלו רכוש מהשבט, הפדיון הוחזר והסדר שב על כנו.

עמנואל הראובני כותב כי במלחמת העצמאות עמדו בני השבט בראש הכנופיות הערביות באזור. כך הם ארבו לחברי בית קשת והרגו שבעה מהם. בראשית מאי 1948 חטיבת גולני כבשה את הר תבור. בני השבט ערב א-צביח ברחו לסוריה ולממלכת ירדן ורק פלג אחד מהשבט, ערב א-שבלי, נשאר במקומו. פלג זה קשר את גורלו עם מדינת ישראל בניו משרתים בכוחות הביטחון. בכפרם, שבלי, קיים מוזיאון לתולדות הבדואים ומורשתם.

באחרית הימים

לעתיד לבוא, חז"ל מציינים כי הר תבור יהיה אחד ההרים עליו יבנה בית המקדש. בתנחומא לפרשת עקב מובא רמז לכך משירת דבורה: "... 'נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים' (ישעיהו ב, א), והר תבור יהיה גבוה מאוד. משל למה הדבר דומה? לבני פלטרין של מלך שירדו מן העיר והרגו אריות ודובים ונמרים ביער והביאום לעיר ותלו אותן כנגד שער העיר, וכל בני העיר היו תמהין מאותן אריות. והקדוש ברוך הוא כך עשה בסיסרא. בא סיסרא על ישראל בהר תבור: 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא' (שופטים ה, כ). התחילו הכל תמהים, שמעולם לא היה כמעשה הזה שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם. אמר הקב"ה: בעולם הזה הכוכבים נלחמו בשבילכם. אבל לעתיד לבוא: 'ויצא ה' ונלחם בגויים וגו' ועמדו רגליו' (זכריה יד, ג-ד) וכל אותו עניין, ויהיו הכל רואין ומראין אותו באצבע שנאמר: 'ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה...' (ישעיהו כה, ט).