בס"ד אריה ארד (10 בנובמבר 1939, ט' כסלו ת"ש – 12 בספטמבר 2017, כ"א באלול תשע"ח) איש הדרום זכה לאות יקיר באר שבע על תרומתו לעיר ובפרט לחינוך בה. הקדיש את כל חייו לעשייה חינוכית ולהנחלת המורשת היהודית לדורות הבאים. שימש בין היתר כמפקח הראשי על החינוך הדתי במחוז דרום וכנציג הסוכנות היהודית במקומות שונים בעולם. ביוגרפיה: 1.נעוריו ותחילת דרכו אריה ארד (במקור ארדינסט) נולד וגדל בפתח תקווה לשרה מלכה לבית בסרגליק וליצחק זאב ארדינסט, שעלו ארצה לפני השואה כשני נצרים למשפחות חסידות גור מפולין. למד בישיבת הדרום ברחובות, והיה מתלמידי המחזור הראשון של המוסד. במסגרת הישיבה למד במסלול ייעודי להוראה. עם סיום לימודיו בישיבת הדרום התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל המוצנח. במסגרת זו נשלח להיות קומונר של תנועת עזרא בעיר באר שבע. בזמן שפעל בתנועת עזרא כקומונר אריה החל ללמד בבית הספר ממ"ד 'סיני' בבאר שבע. בעת שירותו בנח"ל הכיר את אשתו, צילה לבית מונטג, בת למשפחה ירושלמית. 2.שנות בגרותו ופעילותו הציבורית עם סיום שירותו הצבאי (בגיל 21) אריה החל לשמש לראשונה כמנהל בית ספר, בבית הספר הממלכתי-דתי 'חזון עובדיה' בבאר שבע. במקביל היה עיתונאי בעיתון "הצופה", מראשוני העיתונאים בבאר שבע. בין השנים 1966-1970 יצא עם משפחתו לשליחות חינוכית בדרום-אמריקה מטעם הסוכנות היהודית, ומונה כאחראי על החינוך היהודי במדינות אורוגוואי ופראגוואי. כחלק מפעילותו הקים את בית הספר התיכון 'יבנה' במונטווידאו בירת אורוגוואי. עם שובו למדינת ישראל נתמנה למנהל התיכון לבנות "בית צעירות מזרחי" השייך כיום לרשת אמי"ת בבאר שבע. אריה שימש בתפקיד זה בין השנים 1970-1979. בין השנים 1979-1981 נקרא לשליחות חינוכית נוספת מטעם הסוכנות היהודית, הפעם בקנדה שבצפון-אמריקה. במסגרת שליחות זו היה אחראי על השליחים בקנדה ובצפון ארצות הברית. באותה תקופה התגורר עם משפחתו למשך שנתיים בטורונטו. במשך שנים רבות ועד מספר שנים לפני פטירתו שמר על קשר חם עם קהילת יהודי טורונטו ועסק באינטנסיביות בגיוס שליחים למוסדות החינוך היהודים בקהילה. בשובו ארצה בין השנים 1981-1987 מונה למפקח המחוזי על החינוך הממלכתי-דתי במחוז הדרום. (מחמ"ד). בתפקיד זה פעל לפיתוח מוסדות תורניים בשילוב לימודי מדעים בכל רחבי הדרום. בין השנים 1987-1989 נקרא שוב לדגל ושימש כנציג הסוכנות היהודית במערב ארצות הברית. התגורר עם משפחתו שנתיים בלוס אנג'לס. בין השנים 2002-2005 שימש כמפקח פדגוגי ארצי של מרכז ישיבות בני עקיבא. במסגרת תפקידו עסק ללא ליאות בהנחלת יסודות המדע לתלמידי התיכון, בעיקר בפריפריה, דאג לפתיחת מגמות רפואה בישיבות התיכוניות, ועשה כל שביכולתו כדי לקדם נושאים של יהדות ומדע. בנוסף לכך, שימש כיו"ר עמותת מכללת קיי לחינוך בבאר שבע , וחבר בוועד הניהולי של מוסדות חינוך נוספים. בשנת 2005 קיבל אריה את אות הכבוד 'יקיר העיר באר שבע', אות הוקרה על תרומתו במשך שנים לחינוך ולחברה בבאר שבע ובדרום כולו. בין השנים 2006- 2011 כיהן כראש מינהל החינוך בנתיבות, במסגרת תפקידו פעל לשיפור והשבחה של מוסדות החינוך כולם, ויצר קשר נפלא עם אנשי עירית נתיבות והעומד בראש, יחיאל זוהר, ועם תלמידי העיר ותושביה. לאחר פרישתו התנדב בבתי הסוהר אוהלי קידר ואשל והעביר לאסירים שומרי המסורת שיעורים תורניים. זכה להוקרה של שרות בתי הסוהר על הנגשת ערכי היהדות לאסירים בדרכו היסודית ורצופת האהבה. למרות הקושי בארגון אירוע מסוג זה הכניס ספר תורה לכלא אוהלי קידר, וגרם לקירוב לבבות.
כמו כן היה חבר בהנהלת בית העיוור בבאר שבע ונתן שיעור שבועי ביהדות לעיוורים במקום.
אריה שירת במילואים בפיקוד דרום. במסגרת שירותו במילואים, הקים את בית הספר לבגרות בבית-החייל בבאר שבע, בו השלימו חיילים וקצינים את מבחני הבגרות. השכלה בעל תואר A.B ו M.A בהיסטוריה של עם ישראל מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ומאוניברסיטה העברית בירושלים (בהתאמה). משפחתו בשנת 1961 נישא לצילה לבית מונטג, ונולדו להם 3 ילדים אורי, מירית ודני . צילה לקחה חלק פעיל בפעילותו הציבורית של אריה והתלוותה אליו בשליחויות השונות בחוץ לארץ. אישיותו אריה היה אדם נעים הליכות ובעל חוש הומור מפותח. היה ידוע במצב רוחו המרומם, ובמידותיו הישרות.