משתמש:Noche Argentina/ארגז חול

רוק ישראלי

מהו רוק?

על מנת לבחון את ההיסטוריה של הרוק הישראלי, יש לבחון ראשית מהו "רוק".להגדרה זו שתי גישות: הראשונה אומרת, כי מדובר במוזיקה המבוססת על מרכזיותה של הגיטרה החשמלית, ועל נוכחות תופים ובאס. עם זאת, אם נבחן דוגמאות מהעולם, נראה כי קטעים רבים שמוגדרים מעבר לכל ספק כ"רוק" הם נטולי גיטרות חשמליות (הביטלס- A Whiter Shade Of Pale -Procol Harum, Elenor Riggby -). המשותף לכולם, הוא השימוש באולפן ככלי מוזיקלי. הרוק, אם כן, הוא למעשה, לפי גישה אחת לפחות, מוזיקה הנעשית מעשה ידי אנוש, אך נעזרת באמצעים טכנולוגיים ואפקטים אולפניים.

התפתחות הרוק בישראל

שנות ה-50: המקורות

קיים ויכוח האם הרוק הישראלי התקיים או לא בשנות ה-50. בכל מקרה, גם לדעת המרחיבים, הרוק הישראל התאפיין במיעוט יוצרים יחסית לארה"ב- ועם זאת יצירה זו התאפיינה בניסיוניות ובעירוב סגנונות גדול יותר מהמוזיקה המקבילה בארה"ב, שהתבססה בעיקר על בלוז.

פיוז'ן

הראשונים ליצור רוק בשנות ה-50 בישראל היו מוזיקאי הפיוז'ן (לא בהגדרתו הסטנדרטית כשילוב בין רוק לג'אז). המוזיקאים האלה עירבו סגנונות רבים ברוק, בינם מוזיקת עם של אגן הים התיכון (בעיקר מוזיקה ישראלית, יוונית, מזרחית וספרדית) ג'אז, מוזיקה לטינית, ובאופן כללי במוזיקה שלהם היית השפעה זרה גדולה יחסית. הראשון שעסק בסגנון זה היה קרוב לוודאי אריס סאן, שהקליט עוד ב-56'-57, עם הגירתו ארצה, את השיר "זינגואלה". השיר היה שיר רוק לכל דבר, ונתן מקום מרכזי לגיטרה החשמלית שלו. סאן המשיך ליצור בסגנון לאורך כל שנות ה-50 וגם תחילת שנות ה-60.יוצר בולט במיוחד נוסף בסגנון, שקנה לו את שמו הרבה יותר מאוחר, היה אריק איינשטיין, שהקליט ב-1960 את השיר "סדום", שהתאפיין בריפים כבדים יחסית לנהוג בתקופה, ובהשפעות ג'אז.מוזיקאים המשיכו ליצור תחת הזרם הזה גם בתחילת שנות ה-60, כמו בצלאל יונגרייז ולהקת ההדים (שהקליטו את שיר הרוקנרול האמריקאי העברי הראשון), אורי זוהר (שהקליט את שיר הבלוז העברי הראשון, שמתפתח מהר לקקופוניה), וגם במידה מסוימת ניתן לשייך את להקת הסינג-סינג לזרם זה, שבמוזיקה שלהם היו השפעות ג'אז רבות כמו ב-"Last Night" מ-1965. החל מהתקופה הזו הפופולאריות של הסגנון דעכה.

מוזיקה עממית ורוק עממי

תחום נוסף של מוזיקה ממנו הגיעו יוצרי רוק רבים, למעשה רובם של יוצרי הרוק בשנות ה-50, היה מהמוזיקה העממית. לקראת סוף שנות ה-50 החלו מוזיקאים רבים בתחום המוזיקה העממית, למרות האקוסטיות היחסית שלה, להתייחס אל האולפן ככלי מוזיקלי. רובם הוציאו אלבומים שכללו גם שירי רוק, לרוב אקוסטיים, וגם שירים שלא ניתן להגדיר אותם כך. היוצר הראשון והבולט ביותר בסגנון היה ישראל יצחקי, עוד ב-1958 הוא הוציא את גרסתו ל-"שיר ההד", שכלל ריפים של גיטרה חשמלית ואפילו סולו. יוצרים נוספים בסגנון היו הדודאים, שנטו יותר לאקוסטיקה. בשירם "שדמתי" מ-1958 לדוגמה, השתמשו באפקטים אולפניים רבים, כמו בהד רב, ובכך נגעו לראשונה באלמנטים של פסיכדליה.

עוד יוצר בולט בסגנון היה אריק לביא. המוזיקה שלו בשנות ה-50 , זו שכן היית רוק הסלע האדום, 1958, למשל), נטתה יותר לרוק רך, חסר כמעט מאפיינים רוקיים, בדומה לדברים הרכים יותר שעשה אלוויס פרסלי באותה תקופה (Love me Tender, לדוגמא). גם בני ברמן השתמש באולפן ככלי מוזיקלי. זה בולט במיוחד בשירו מ-1959, "בפונדק קטן".

הסגנון הזה המשיך להעסיק יוצרים רבים במהלך שנות ה-60, עם יוצרים כמו רן אלירן (אורחה במדבר, 1963, שם השתמש באפקטים אולפניים כמו הד), אסתר עופרים (Dirty Old Town, 1964), או אריק איינשטיין. אחרים לקחו אותו גם לכיוון הפופ-רוקי, כמו גאולה גיל ועליזה גבאי (ממגדל שלום, 1965, למשל).

שנות השישים

בתחילת שנות ה-60 לא היו הרבה התפתחויות ברוק, והמוזיקה המשיכה להיווצר בסגנונות לעיל. אט-אט החלו חודרות השפעות רוק אמריקאי, גם בתחילת שנות ה-60- זאת ניתן לשמוע במוזיקה של יונגרייז וההדים, במוזיקה של הסרט "דליה והמלחים" מ-1964, ואצל מוזיקאים אחרים מהתקופה, אך מוזיקה זו לא תפסה מקום מרכזי במוזיקה הפופולרית הישראלית.

סגנונות ברוק העממי של שנות ה-60

השלישיות המוזיקליות

החל מ-1963, החלו להתפתח מדמויות מרכזיות ב רוק העממי שלישיות מוזיקליות- אלו היו להקות של 3 אנשים, שלושתם זמרים, ששרו מוזיקה שהתאפיינה ב הרמוניות קוליות ובהשפעות עממיות. להקות אלו בדרך כלל השתמשו באינסטרומנטציה קלאסית של רוק (באס, תופים, גיטרות חשמליות וקלידים), ורוב שיריהם היו שירי רוק למעשה. הלהקות האלו התאפיינו גם בהשפעות של מוזיקה אקוסטית וקלאסית.

השלישייה הבולטת הראשונה היית נערי החוף, שהציגו לראשונה, עוד ב-1963, את המאפיינים הטיפוסיים של הסגנון- הרמוניות קוליות, גיטרה חשמלית, וכלים קלאסיים אקוסטיים. גשר הירקון היית הלהקה הכי בולטת בסגנון למשך זמן רב. שירים כמו "צריף ישן" (1964) ו-"בואי ילדה" (1964) היו משירי הפופ בארוק הראשונים.

גם הפרברים ששילבו בשיריהם משנות ה-60 היותר מאוחרות השפעות רוק, ואף ביצעו כיסויים לסיימון וגרפונקל, נטו במובהק לסגנון זה, כמו גם להקת הטיילת.

אריק איינשטיין המשיך מגשר הירקון לחלונות הגבוהים. בעוד להקה זו יישמה מאפיינים רבים של השלישיות, היא גם שילבה אלמנטים של פסיכדליה ורוק רך, וצברה הערצה גדולה אף יותר מזו של גשר הירקון.

רוק ארצישראלי

השם בא לתאר סגנון שהחל שמשלב בלדות עממיות ארץ-ישראליות מקוריות עם כלים חשמליים. היוצרים בסגנון יצרו רוק שהיה מאוד קרוב לאותן בלדות, בהשפעת הצד היותר עממי ושקט במוזיקה של השלישיות המוזיקליות. המוזיקה בדרך כלל מאופיינת בנוכחות גדולה לקול נשי, ובאקוסטיקה, ומעט מאוד אפקטים וכלים חשמליים. הניסיונות הראשונים בסגנון היו של הדודאים והפרברים, עוד באמצע שנות ה-60. אך האלבום הראשון בסגנון נחשב לאלבומה של חווה אלברשטיין מ-1968- "מות הפרפר". ב-]]1969]] הוציאה אלברשטיין אלבום נוסף בסגנון עם דני גרנות. לאחריה פרצו מוזיקאים רבים בסגנון והגיעו לפופולריות גדולה. שולי רן החלה גם כן להיות מושפעת מהסגנון, ומאוחר יותר בשנות ה-70 גם הצמד "סוזן ופרן" ולהקת "הנשמות הטהורות". מוזיקאים נוספים שפנו לסגנון מאוחר יותר היו אריק איינשטיין (האלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה", 1975), נירה גל (השיר "עוד חוזר הניגון", 1976).

רוק "צבאי"

סגנון אחר שהושפע וצמח מהשלישיות, היה הרוק ה"צבאי". הכינוי ניתן לו מכיוון שרוב ההתפתחות ורוב היוצרים בו, היו למעשה להקות צבאיות, אך חדר והשפיע גם על להקות אזרחיות רבות, הבולטת שבהן היא כוורת. הרוק הצבאי הושפע גם כן מהמוזיקה העממית הישראלית, אך זו הקופצנית וה"צעירה" יותר, וגם שילב השפעות של רוק אמריקאי ועולמי גם כן- דיסטורשן, מקצבים של סווינג, טוויסטובלוז, וסולמות פנטטוניים- כל אלה רווחו בעבודות שונות ברוק הצבאי, וזאת לעומת הרוק הארצישראלי שדחה לחלוטין השפעות אלו. מעבר לכך, התאפיינה מוזיקה זו בהרמוניות קוליות רבות, מספר זמרים רב, וכמעט תמיד גישה הומוריסטית. חלוצי הסגנון היו להקת פיקוד מרכז (טוויסט מולדת, 1963) ו]]להקת פיקוד צפון|פיקוד צפון]] (Yeah, Yeah, טוב- 1964), אך השירים הראשונים באמת בסגנון, שיישמו את כל האלמנטים שלו, יצאו בסביבות 1967. הסגנון הגיע לשיאו ב-1969, כשהפופולריות שלו נמשכת עד 1975. בין הלהקות מאותה תקופה שבלטו היו להקת הנח"ל ("גשם גשם בוא", 1967, "שיר לשלום", 1969) להקת חיל הים ("ראי רחל", 1967), להקת חיל התותחנים (פרחים בקנה, 1970). במידה פחותה יותר בלטו גם להקות פיקוד מרכז, פיקוד דרום, פיקוד צפון, גייסות השריון ורבות אחרות. הסגנון, ששילב אלמנטים עממיים רקידים, כמו מקצב ההורה, עם מאפיינים של רוק כלל עולמי, לא היה נחלת הלהקות הצבאיות בלבד, על אף שהן בעיקר היו אלו שעסקו בו. הוא הגיע לשיאו דווקא במוזיקה של להקה אזרחית, כוורת, בסביבות אמצע שנות ה-70. החל מסוף שנות ה-60 החל הסגנון להשפיע ולהיות מושפע מרוק מתקדם, ניסיוני ומורכב. הנח"ל הקליטו ב-1968 את "הבן יקיר לי", חיל הים את "מי יישא את נשמתי" ב-1969, ב-1970 הוציאה להקת חיל התותחנים את ביצועה לשיר העממי "דרור יקרא", "ב-1971 הוציאה להקת גייסות השריון את גרסתה לתפילת הפסח "קרב יום", כולם קטעים מורכבים בעלי שינויים ריתמיים, עיבודים מורכבים ועשירים, וחלקם בעלי קטעים אינסטרומנטלים ארוכים יחסית ואקורדים דיסוננטים. בנוסף, צוות הווי סיני הקליט ב-1972 אלבום שלם של רוק מתקדם בהדרכת שלמה גרוניך. מנגד, להקות ברוק המתקדם והניסיוני, כמו הצמד קצר הימים "נו אז מה", שכלל את אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק, שמאוחר יותר הצטרפו לכוורת, "דני והשניצלים"- להקתו המתקדמת של דני סנדרסון, ו"כוורת", היו מושפעים מאוד מהסגנון המוזיקלי וההווי של הלהקות הצבאיות. אך היו כמובן גם להקות אזרחיות שהושפעו מהסגנון מבלי לעסוק ברוק מתקדם. דוגמאות לכך הן "האחים והאחיות", שלישיית "אף אוזן גרון" (שנגעו קצת יותר במוזיקה מורכבת עם "דמעות של מלאכים" ו"חגיגה"), ו"שלישיית התאומים", שנטו בעיקר לפופ.

רוק יווני

ההשפעות של מוזיקת העם היוונית על הרוק הישראלי היו קיימות עוד משנות ה-50, זאת על אף קהילה קטנה מאוד של אנשים ממוצא יווני בארץ. השפעה זו הגיעה בעיקר בעקבות פריצתו של אריס סאן, מחלוצי הרוק בישראל ומחלוצי השילוב בין מוזיקת עם יוונית למוזיקת רוק. החל מאמצע שנות ה-60 החל סאן לאמץ יותר ויותר השפעות של מוזיקת עם יוונית, ויחד עם התחזקות נטייה זו, גדלה הפופולריות שלו. בהשפעתו לא מעט מוזיקאים בישראל החלו לעסוק בחיבור הזה שבין רוק למוזיקה יוונית. בין הבולטים שבהם היו דווקא יוונים, שהגיעו או היגרו לישראל כדי ללכת בעקבות ההצלחה של סאן. בין מוזיקאים אלה היו סטאטטוס, נינו ניקולאידיס ורבים אחרים. גם מוזיקאים "מקומיים" החלו להיות מושפעים מהסגנון, בין הבולטים שבהם היו עליזה עזיקרי ומאיר לוי.

על אף שהתהילה של רוב מוזיקאי הרוק היווני נמוגה מהר למדי, תוך לא יותר מעשור, נודעה למוזיקאים האלו השפעה מכובדת בהמשך- על הרוק המזרחי כולו על סוגיו ועל גווניו, ובייחוד על סגנון נגינת הגיטרה של גיטריסטים משפיעים כמו יהודה קיסר, וגם על מוזיקאים שקנו את פרסומם בעשורים מאוחרים יותר, כמו יהודה פוליקר, שכיסה את הקטע האינסטרומנטאלי של סטאטטוס "רוח",כמו גם ושירים של אריס סאן, וכן על להקת בום פאם, שנקראת על שמו של השיר המפורסם ביותר של סאן.

רוק פסיכדלי

על אף הנוכחות המשמעותית של הרוק העממי על גווניו בשנות ה-60, סגנון זה כנראה היה גולת הכותרת של השנים הללו.

לעומת השלישיות, שהושפעו בעיקר מהמוזיקה העממית ומהרוק העממי, הרוק הפסיכדלי הושפע גם מהזרם המקביל לו, הפיוז'ן, וזאת על אף שיש להניח השפעות של לא מעט שירים ויוצרים מהרוק העממי (שדמתי של הדודאים מ-1958, יהושע של אריק לביא מ-1962, אורחה במדבר של רן אלירן מ-1963).

הרוק הפסיכדלי התאפיין בחיקוי של עיוותי תפיסה, שימוש רב בהד, באלמנטים ג'אזיים ובאלמנטים אחרים. אלמנטים של סגנון זה ניתן למצוא עוד במוזיקה של אריס סאן בשנות ה-50, ובקטעים יוצאי דופן של כמה יוצרים, כמו "כשנמות" של בצלאל יונגרייז מ-1963, וגם שירים שונים של הנסיכים מ-1965, הניסיוני שבהם הוא "הכל בסדר".

האלמנטים של הסגנון תפסו יותר תאוצה בהדרגה לקראת אמצע שנות ה-60. אסתר עופרים הוציאה את גרסתה לשיר "Earthquake", השיר הבולט והחדשני בין שירי האלבום "Is it Really me!" שהתאפיין בשימוש באקורדים ג'אזיים, תזמורת גדולה, השפעות מזרחיות, ואפקטים אולפניים כמו הד. באלבום עצמו היו מעט השפעות רוק מלבד שיר זה.

אריס סאן הוציא באותה שנה תקליטון עם שלישיית אריס סאן, ובו היה השיר "Eglen Oyna", גרסא מוקדמת ובטורקית של בום פאם, שהתאפיינה גם היא בהד וכן בהשפעות מזרחיות קלות (יווניות בעיקר).גם לשיר "ממגדל שלום", מאותה שנה, של עליזה גבאי היו אלמנטים פסיכדליים.

הסינג סינג שילבו אלמנטים של ג'אזיים וחזרתיות בשירם "Last Night" באותה שנה.

ב-1966 יוצרים חדשים הגיעו לרוק הפסיכדלי ושילבו אלמנטים פסיכדליים קיצוניים יותר במוזיקה שלהם. אריק איינשטיין למשל בשירו "ערב של שושנים", שילב ריפים כבדים של אורגן, אילתורי ג'אז ושינויי קצב פתאומיים. כמו כן החל לפעול אהרן עמרם, ששילב רוק, פסיכדליה ומוזיקה תימנית, ובכך ייסד את הרוק המזרחי הפסיכדלי.

רוק פסיכדלי מתקדם וניסיוני מול רוק פסיכדלי קליט

ראשונים לסמן מעבר זה היו להקת Devil's Anvil. הלהקה, חצי אמריקאית חצי ישראלית (אחד מהם ערבי ישראלי), שפעלה באמריקה, הוציאה תקליט בשם "רוק כבד מהמזרח התיכון" ב-1967, יום לפני מלחמת ששת הימים.

תקליט זה לא הצליח, אם בשל מלחמת ששת הימים ואם בשל החדשנות של התקליט הזה, שהיה מהמעשים החלוציים של הרוק הכבד, הרוק ניסיוני, והרוק האתני כאחד- השירה היית בשפות ים-תיכוניות ברובה, והיה שימוש מרובה בעוד- יחד עם גיטרות הדיסטורשן. לא רחוק מוזיקלית, באותה שנה, הוציא דוד זמר הים האדום כמה תקליטונים גם הוא.

באותה שנה הוציא מאיר אריאל את תקליטון האולפן הראשון שלו, "ירושלים של ברזל". תקליטון זה, שהיה שונה מאוד ממה שאפיין בהמשך את אריאל, כלל יצירת רוק מתקדם, או טרום-רוק מתקדם, קצרה, בעלת שני חלקים- קצבי ושקט, ומעבר אוונגרדי בינם של צלילי דיבורים. כמו כן כלל התקליטון את שיר הנושא, "ירושלים של ברזל", לו היה עיבוד מיוחד עם קולות נשים גבוהים, כמעט אופראיים, שמלווים את הפזמון ברקע.

עוד באותה שנה, להקת הנמר הנוראי, עמה החל את דרכו דני ליטני הקליטה יצירה באורך 8 דקות, הומוריסטית בעקרון, בעלת נושאים מוזיקליים מתחלפים, אלמנטים אוונגרדיים, והשפעות מזרחיות.

מי שלקח את כל זה צעד קדימה, היה דני בן ישראל. ב-1967 הוא הקליט תקליטון ראשון, פסיכדלי, אך מתון יחסית לעבודותיו המאוחרות יותר- השיר הבולט ביותר ממנו היה "Ghost Made Of Clay".אך ב-1968 הקליט בן ישראל את השיר "Do You Belive In Fairy Tales?", שיר אוונגרדי, מהשירים הראשונים בתחום הרוק המתקדם שיצר דני בן ישראל. אחריהם הגיע ג'אם אוונגארדי לא קצר שהוקלט ב-1968, שכלל גם את השיר הקיצוני "Bad Trip". ניסיון זה פתח שורה של ניסיונות שיצר בן ישראל בין 1968 ל-1970, כמו גרסתו לשיר "איש אילם וגבוה ודק". חלק מהשירים יצאו לאור ב-1970, באלבום "חנטריש 3 ורבע" בהוצאה פרטית של דני- אחרים ראו אור רק ב-2003 עם הוצאת האוסף "הקלטות קטמנדו".

להקות ניסיוניות פסיכדליות מתקדמות נוספות מהשנים ההן היו זוהר השביעי, שלא הוציאו אלבום, אך הוציאו סינגלים לרדיו ותקליטונים ב-1968 וב-1969, עם שירים כמו "חייו ומותו של מר גוצקינד ה-13", שהתאפיין באווירה אפלה, גיטרות כבדות, כינור קקופוני, וקטע אוונגרדי שנמשך כדקה בסיום השיר, הצ'רצ'ילים, שהוציאו תקליט פסיכדלי-מתקדם בעל השפעות מזרחיות, וכן תקליטון של גרסאות רוק מתקדם של באך ב-1969, הברנשים של פיאמנטה, שהיו בעיקרון להקת ג'אז-רוק שאופיינו בעיבודים מורכבים וטרום-רוק מתקדם באלבומם הראשון, אך יצירת המופת שבה הם השתתפו היא דווקא הקלטותיהם מ-1969 עם צביה אברבנאל, אלבום רוק מתקדם פסיכדלי ששילב מוזיקה תימנית, ג'אז, ואפקטים לא טיפוסיים לתקופה.

מוזיקאים נוספים שעסקו ברוק פסיכדלי מתקדם, טרום-מתקדם, או ניסיוני בסוף שנות ה-60 הם שלום חנוך (הקטע האינסטרומנטלי "הרימו נא", הקטע האינסטרומנטלי "ולא תתרוממו"), אריק איינשטיין (עם אחת מיצירות הרוק המתקדם הבולטות של התקופה- "היה היה (אריק איינשטיין)", ועוד יצירה בולטת "הכלבה עליזה", שניהם מ"פוזי", שכלל כמה וכמה קטעים מתקדמים), מקהלת כולם (הרכב חד פעמי שכלל רבים מהמוזיקאים הניסיוניים בארץ ואנשי הבוהמה והוציא תקליטון ובו ביצוע אוונגארדי-הומוריסטי לשיר "צ'אנס לשלום", במקור של ג'ון לנון) חבורת לול (שהוציאה תקליטון ראשון ב-1969, יותר בתחום הרוק האומנותי), להקת ריבולבר (I'm Down, 1969) עם הקלידן אייב ארוצ'יבר שמאוחר יותר הצטרף לסגנונות ואחרים.

לקראת סוף העשור החלו גם הלהקות הצבאיות לעסוק, במקביל לפופ מצעדים שאפיין אותם, ברוק מורכב וניסיוני וקטעים יחסית ארוכים (5-6 דקות). כך למשל להקת הנח"ל הקליטה את "הבן יקיר לי" שהתאפיין במעברים קצביים ואקורדים דיסוננטיים ב-1968, ומאוחר יותר הקליטה אף שיר אוונגארדי לחלוטין ב-1971, "אסיפת גרעין". להקת חיל הים הקליטה את "מי יישא את נשמתי" שהושפע ממוזיקה שחורה, והתאפיין בשינויים דינמיים בעוצמה ובקצב. להקת חיל התותחנים הקליטה בסוף העשור-תחילת זה הבא את "דרור יקרא" המורכב, ולהקת גייסות שריון גם הוא הקליט עיבוד מורכב לתפילה מפסח "קרב יום". המגמה נמשכה והגיע לשיאה כשצוות הווי סיני הקליט תקליט רוק מתקדם שלם בהדרכת שלמה גרוניך.

לעומת כל אלו פעלו עשרות הרכבים שעסקו ברוק פסיכדלי ניסיוני פחות, מפופ פסיכדלי ועד לרוק כבד פסיכדלי קליט: האריות (בעיקר בתקליטונם הראשון מ-1967, אך גם מאוחר יותר), החלונות הגבוהים (בתקליטם מ-1967), הכוכבים הכחולים על גלגוליהם השונים ,בצלאל יונגרייז והצברים, השמנים והרזים, הסגנונות, רבות מלהקות פסטיבל הקצב, אריס סאן (שפחות או יותר "התמסד" באותה תקופה, ונהיה למוזיקאי פופולרי אך פחות ניסיוני), השלושרים, המלחין אוריה מוסקוביץ', ואפילו שלישיית התאומים והגשש החיוור- כל אלו עשו מוזיקה שהושפעה מפסיכדליה בדרגה כזו או אחרת, אך לא ניסיונית או מתקדמת מאוד, בין השנים 1967 ל-1969.

הפסיכדליה עדיין היית קיימת בשנות ה-70, אך היקפיה הצטמצמו משמעותית, והיא בעיקר התבטאה כאלמנטים בקטעים ספציפיים של אומני רוק כבד או מתקדם. מעטים האומנים משנות ה-60 שנשארו נאמנים אליה בלעדית, בין הבולטים שבהם היו פופיק ארנון ("כל אחד", 1970), שמוליק קראוס (מדינת ישראל נגד קראוס שמואל, 1971, יצא כאלבום מלא לראשונה ב-1977) ואושיק לוי (אלבומיו מ-1971 ו-1974), כמו גם כמה להקות קצב שהיו בסוף ימיהן באותה עת (פניקס למשל, שהיית הרכב-על שנוצר משילוב של יוצאי הכוכבים הכחולים והנסיכים, והונהג על ידי גרי אקשטיין), וכמה ניסיונות חד פעמיים מעניינים (גרציה למשל).

מנגד היו גם מוזיקאים שנעו בין שני הזרמים בתקופות שונות או אף באותה שנה- דוגמא לכך היא רן אלירן, שיצר גם פופ פסיכדלי באותה תקופה וגם רוק פסיכדלי ניסיוני, מורכב וחדשני ("גלגל המזלות", "אל המדבר ישאנו", החומרים עם זוהר השביעי).

רוק כבד ומטאל לעומת רוק רך

לא ברור מתי בדיוק זה קרה, אך מה שבטוח הוא שעד 1967 התגבשה כבר בישראל ההבחנה בין רוק כבד לרוק רך. הרוק הכבד היה רועש, חשמלי, מהיר לעיתים קרובות, מלוכלך ומבולגן, ובעל דגש גדול על קצב ועל הרגיסטר התחתון של הכלים המלווים, כשהרוק הרך היה שקט, אקוסטי, מסודר ונקי.

רוק כבד ומטאל

ניצני הבחנה זו מקורם עוד בתחילת שנות ה-60. קטעים כמו "סדום" של אריק איינשטיין מ-1960 ו"מיש מש" של אריס סאן מ-1962 עזרו לצבירת הפופולריות של הריפים הכבדים, עם הדגש על הבאס והתיפוף הסוער והקצבי.

ב-1965 הקליטו הנסיכים את השיר הניסיוני למדי "הכל בסדר", שכלל את רוב האלמנטים של הרוק הכבד- שירה צווחנית מלאת דיסטורשן וצרידות, דגש על רגיסטר תחתון, קצביות, וסולו גיטרה פרוע שאף יוצא לחלוטין מהסולם בסוף הקטע.

ב-1967 להקות נוספות החלו מתנסות בסגנון, בעיקר מהתחום הפסיכדלי והניסיוני. בין הבולטות שבהן היו Devil's Anvil החצי ישראלית, והשמנים והרזים (עם להיט הרוק הכבד הראשון בארץ, "יה יה מה יהיה" מ-1968). ההיפרדות של הז'אנר מז'אנר הפסיכדליה ועמידתו כז'אנר עצמאי החלה באותה שנה, כשהאריות הקליטו את "Katja", קטע רוק כבד ללא שום מאפיינים פסיכדליים, ניסיוניים או מתקדמים.

כמותם הקליטו שלום חנוך, אורי זוהר והגשש החיוור את "ולא תתרוממו?" לסרט "התרוממות". השיר, שכלל גם פעמוני כנסייה, עזר לבסס את הפופולריות של ריפים מטאליים, כמו גם את השילוב בין רוק כבד למתקדם, שנהיה פופולרי מאוחר יותר.

עוד ניסיונות מטאליים וכבדים מאותן שנים היו של מישה סגל ("אין לנו סיכוי"- 1969), זוהר השביעי ("התעמלות בוקר" 1969), דני בן ישראל (איש אילם וגבוהה ודק, 1969), הצ'רצ'ילים (קונצ'רטו כפול, 1969). גם להקת הנח"ל בתקליטה מ-1969 התנסתה בסגנון.

ב-1970 התגבשה ה"שלישייה הגדולה של הרוק הכבד", כל אחת מחברות שלישייה זו ניגנה את הרוק הכבד מגישה אחרת- הצ'רצ'ילים עם הגישה המתקדמת (אתיופיה, 1972), האריות (Going Back Where I belong, 1971) עם מטאל שיער קליט וקצבי, והסגנונות שניגנו רוק כבד מתוך גישה רכה יותר ומלאת כלי נשיפה (Morning Train, 1970).

להקות נוספות שהחלו לעסוק בסגנון באותן שנים היו הבמה החשמלית של שלמה מזרחי. הלהקה הזו החלה כלהקת רוק מתקדם עם אלמנטים כבדים ופסיכדליים, אבל בסביבות 1975 זנחה את המאפיינים האלו והתמקדה אך ורק ברוק כבד. הם מעולם לא הוציאו תקליט, אך הקליטו לא מעט לרדיו ולתקליטים שמעולם לא יצאו.

ב-1970 פעלה גם השלישייה הפופית-כבדה-פסיכדלית "שובבי ציון". בין השירים הכבדים יותר שלהם היו "תתרגל לחיות לבד", אף על פי שהוא אינו יוצא דופן ורוב שיריהם כללו ריפים כבדים של גיטרה.

כמו כן הרכב העל קצר הימים "כיף התקווה הטובה", בה היו חברים חנן יובל, שמוליק קראוס, גוזי כץ, זוהר לוי ואלי מגן, עסק בסגנון ("אני בדרכי למוסד הסגור", 1970), והלהקה שירשה אותה, אחרית הימים, שילבה רוק מתקדם ורוק כבד, בדומה לצ'רצ'ילים.

מוזיקאים ולהקות נוספות שנגעו בסגנון באותה תקופה היו ניסים סרוסי (אשליות, 1972), אבנר גדסי ששילב רוק מזרחי עם רוק כבד (דלילה, 1970), אריאל זילבר שעשה קטע טרום-פאנק מובהק (Movie Instead, 1972), פניקס ששילבו רוק פסיכדלי, רוק כבד ורוק מתקדם (No Good, 1971), צמד נו אז מה, שהיו מחלוצי המטאל האלטרנטיבי ("דם לא טוב", 1970), דני והשניצלים ששילבו קטעי מטאל כבדים ברוב היצירות הארוכות שלהם (הילד מברזיל, 1971), שלישיית ברנדי ג'יימס, ואחרים. אפילו מוזיקאים כמו להקת הנח"ל התנסו במאפיינים של רוק כבד בין 1969 ל-1971.

אחרי 1972 חלה דעיכה מסוימת בפופולריות של הרוק הכבד, אך זו שבה עם פריצתה של תמוז, ששילבה רוק מתקדם עם רוק כבד בתקליטה "סוף עונת התפוזים" מ-1976. לאחריה הגיע גל נוסף של להקות רוק כבד, שהפעם התאפיינו בהפקות מוזיקליות יותר מלאות אך פחות ניסיוניות מאלו הקודמות להן- גרי אקשטיין, ירוסלב יעקובוביץ', חברי המופע "טרמפ למוות", להקת ברקת (שבה החל את דרכו יהודה פוליקר), גן עדן, ולהקות אחרות.

את תקופה זו ברוק הכבד והמטאל הישראלי חתמו להקת דודה ושלום חנוך בתחילת שנות ה-80, עם האלבומים הכבדים המשפיעים "דודה" ו-"חתונה לבנה", שהתנתקו מהצליל של שנות ה-60 וה-70 והובילו את הצליל הכבד בעשורים הבאים. על הרוק הכבד והמטאל בעשורים אלו יפורט בהמשך.

רוק רך

ההיסטוריה של הרוק הרך בישראל ארוכה אף יותר מזו של הרוק הכבד. הניסיונות הראשונים ליצור רוק פופי, אקוסטי ונאיבי התגבשו כבר באמצע שנות ה-60, עם תקליטיהן של גאולה גיל, דליה עמיהוד ועליזה גבאי. מאוחר יותר פעלו גם מוזיקאים כמו אלכסנדרה, צמד העופרים (עם הלהיט מ-1968 "Cinderella Rocka Fella") חדווה ודוד, אילן ואילנית, ורבים אחרים. בשנות ה-70 הסגנון המשיך להיות פופולרי עם מוזיקאים כמו "אל תקרא לי שחור" , עבודת הסולו של רותי נבון, דני מסנג ומוזיקאים רבים אחרים.

שנות השבעים

רוק מתקדם

תחילת הרוק המתקדם והפריצה הראשונה שלו

החל מאמצע שנות ה-60, החלו ניסיונות במוזיקת הרוק להפוך אותה לכלי מוזיקלי בעלת רמת מורכבות של מוזיקה אמנותית, זאת על ידי זניחה של המקצבים והעיבודים הפשוטים והקליטים ועל ידי שילוב של אמצעים שיותר מגרים את האינטלקט והמחשבה המוזיקלית.

אומנם עוד בפיוז'ן של שנות ה-50 היו ניסיונות ליצור מוזיקה עם השפעות שונות ומגוונות, אך היא לא היית מאוד אומנותית אלא די מסחרית.

הראשונים להתנסות בזאת באו מהרוק הפסיכדלי- אריס סאן, ששילב בשיריו סולואי גיטרה ארוכים, עירב סגנונות ומקצבים שונים. בשירו מ-1965, "Eglen Oyna", סאן ממשיך מהשיר הסטנדרטי אל סולו גיטרה ארוך, שבסופו מצטט סאן את "אינתא עומרי". ב-1965 הנסיכים התנסו ברעש ואוונגרד כאמצעי במוזיקה שלהם, בשיר "הכל בסדר", ומאוחר יותר גם כללו אלמנטים מזרחיים בשירים מסוימים, כמו גם Devil's Anvil, שעשו רוק ניסיוני, לא קליט, ומורכב.

גם אסתר עופרים התנסתה בעיבודים מורכבים ב-1965, בשירה "Earthquake". ב-1966 אריק איינשטיין התנסה בשבירות מקצבים לא צפויות בשירו "ערב של שושנים".

כל אלו בנו את הבסיס למוזיקאים שבאו מעט אחריהם, שכבר פחות או יותר יצרו רוק הכולל את כל האלמנטים של הז'אנר הנקרא "רוק מתקדם".

ב-1967 קטעי הרוק המתקדם הראשונים הוקלטו על ידי אומנים פסיכדלים- מאיר אריאל הקליט את "בבל"ת" ושלישיית הנמר הנוראי הקליטה את "שורו הביטו וראו" ההומוריסטי- אך לא רק מכיוון הפסיכדלי הגיעו אומנים מתקדמים: להקות מכיוון אחר, כמו זו של רימונה פרנסיס וסטו הכהן, להקת ג'אז בעיקרון, הביאו את עיבודי הג'אז המורכבים שלהם אל קטעי רוק, ושם שילבו השפעות עממיות וקלאסיות, כמו בשיר "ישושום מדבר וצייה". גם הנח"ל התנסו במעברים בין מקצבים ונושאים מוזיקליים, ושימוש בכלים לא מקובלים בפופ וברוק ב-1967 ("הייתי נער", "הבן יקיר לי אפרים" מאוחר יותר).

בשנתיים שאחרי הרוק המתקדם פרץ את פריצתו הגדולה הראשונה- אומנים כמו דני בן ישראל (Do you Belive in Fairy Tales?", 1968"), זוהר השביעי (חייו ומותו של גוצקינד ה-13, 1969), הצ'רצ'ילים (אלבומם מ-1969 כלל לא מעט יצירות רוק מתקדם), אריק איינשטיין ("היה היה" 1969), שלום חנוך ("התרוממות", 1968), להקת ריבולבר (I'm Down, 1969), מישה סגל, חבורת לול, והרכבים חד פעמיים כדוגמת "מקהלת כולם" , עדיין בעיקר מרקע פסיכדלי, עסקו ברוק מורכב, אוונגארדי או ניסיוני.

במידה מסוימת, גם להקות כמו האריות, הנסיכים, הכוכבים הכחולים על גלגוליהם השונים- התנסו בסגנון זה.

אולי ההרכב הבולט ביותר באותה תקופה היה "הברנשים של פיאמנטה", שאומנם שילבו אלמנטים של רוק בעיבודי הג'אז העשירים בעבודת הסולו שלהם בסוף שנות ה-60, ויצרו סוג של רוק מתקדם, אך עיקר חדשנותם היא עם צביה אברבנאל. תקליטם המשותף שהוקלט ב-1969, הוא בין אלבומי הרוק המתקדם המלאים הראשונים שיצאו, אם לא הראשון שבהם.

משבר

ב-1970 חווה הרוק המתקדם הישראלי את המשבר הראשון שלו- זה שסימן את החיסרון והיתרון שלו לאורך כל שנות ה-60 וה-70:

ההתפרקות המהירה של להקות בטרם עת, או הפנייה שלהן ושל מוזיקאים החוצה מעולם הרוק המתקדם. מצד אחד, זה יצר חוסר המשכיות, ומצד שני, זה היה האחראי העיקרי לגיוון העצום שהיה ברוק המתקדם הישראלי בשנות ה-70.

מוזיקאים רבים באותה שנה, נטשו את הפסיכדליה יחד עם הרוק המתקדם ופנו לסגנונות או אף עיסוקים אחרים: דני בן ישראל חדל מלהקליט בתחילת השנה, הברנשים של פיאמנטה התפרקו, כמו גם זוהר השביעי. הצ'רצ'ילים היו בתקופת מעבר, בה לא הקליטו דבר בשנת 1970, להקת ריבולבר והנמר הנוראי התפרקו עוד בשנות ה-60. מאיר אריאל ירד מהארץ לאמריקה, וגם כשחזר, לא שב להתעסק בסגנון.

אריק איינשטיין (ועימו שלום חנוך), ששילב לא מעט רוק מתקדם בתקליטו "פוזי" מ-1969, המשיך להתעסק בסגנון בשני אלבומיו הבאים מעט ("שבלול", "פלסטלינה"), אך נתן לו פחות ופחות מקום בהדרגה, עד כי באלבומו הבא אחרי שבלול, "בדשא של אביגדור", לא היית כל נוכחות לסגנון, כלל. הוא שב לגעת בסגנון רק כ-3 שנים אחר כך, בתקליט "סע לאט".

המעטים, רובם לכל הפחות, שעסקו ברוק מתקדם באותה שנה לא היו רוק מתקדם במובהק. על כך מעיד עצם היות אלבומו הפסיכדלי של פופיק ארנון מ-1970 "כל אחד", ההוצאה המתקדמת הבולטת באותה שנה.

בהשראת "פוזי" של אריק איינשטיין, ובהשפעת הצ'רצ'ילים ושלמה גרוניך שעיבדו קטעים באלבום, ארנון יצר כמה רצועות של רוק מתקדם. הבולטת בינם היית "היה לי לילה", שיר שהלחין שלמה גרוניך, שם החל גרוניך להתנסות במשחקים והמעברים הקצביים שיאפיינו את העבודה שלו מאוחר יותר.

להקות אחרות שעסקו ברוק מתקדם באותה תקופה היו בעיקר להקות קצב בערוב ימיהן, כמו הכוכבים הכחולים, אותה הנהיג גרי אקשטיין. הלהקה הקליטה שני שירי רוק מתקדם ב-1970, התאחדה עם להקת הנסיכים בגרמניה ושינתה את שמה ל"פניקס", הקליטה עוד שלושה שירי רוק מתקדם ב-1971 תחת שם זה, והתפרקה. יוצאת דופן היית להקת הבמה החשמלית, שעסקה ברוק מתקדם באותה שנה ושרדה עוד כמה וכמה שנים.

הפריצה השנייה והשיא

אך ב-1971 הרוק המתקדם חווה את הפריצה השנייה שלו, המשמעותית אף יותר- באותה שנה נהיה הרוק המתקדם בין סגנונות הרוק המרכזיים והמשפיעים ביותר בארץ, ויתכן כי גם הכי ממוסד, באופן מפתיע- עד כדי כך כי אפילו להקת הנח"ל הקליטה שירים בסגנון (אסיפת גרעין, 1971), ולהקה צבאית נוספת, צוות הווי סיני, הקליטה אלבום רוק מתקדם שלם, שנה אחרי.

להקות רוק מתקדם רבות פרצו באותה שנה, כמו להקתו של דני סנדרסון, דני והשניצלים, שלימים חלק גדול מחבריה יצטרפו לכוורת. סגנון הלהקה התאפיין בהומור, השפעות של להקות צבאיות, ויצירות מהארוכות ביותר שהיו באותה תקופה, שתיים מהן מגיעות לאורך של כמעט חצי שעה.

הצ'רצ'ילים הקליטו את אלבום המטאל המתקדם המלא הראשון, "Junkies, Donkies And Monkies" באותה שנה.

להקת אחרית הימים החלה להקליט את אלבומה היחיד והמשפיע.

להקת הפיוז'ן-רוק מתקדם "הפלטינה" קמה, מישה סגל החל להקליט רוק מתקדם עם שלישייתו ("שיר החרדל", 1971), הבמה החשמלית המשיכה את פעילותה, ומוזיקאים רבים אחרים החלו עוסקים בסגנון זה או לכל הפחות נוגעים בו בשירים כאלו ואחרים- אפילו להקת האריות, שבמהלך שנות ה-60 נחשבה להפך המוחלט של הצ'רצ'ילים המתקדמים , ולאלטרנטיבה לסגנון המתקדם, הקליטה כמה קטעים בסגנון.

אך מי שסימן יותר מכל את השינוי שהתרחש ברוק המתקדם הישראלי של אותן שנים, היה ללא ספק שלמה גרוניך.

אלבום הרוק המתקדם שלו מ-1971 היווה הבסיס וההשראה לחלק ניכר מהרוק המתקדם שבא אחריו בשנות ה-70. לא רק זאת, אלא שגרוניך היה שותף בהפקות רוק מתקדם ורוק אומנותי רבות בין 1971 ל-1972, בינן "מאחורי הצלילים", המחזמר המתקדם "אמריקה", תקליט הבכורה המתקדם של ג'קי אלקיים, וכן הפיק את התקליט המתקדם של הלהקה הצבאית צוות הווי סיני.

ב-5-6 השנים הבאות הרוק המתקדם המשיך להיות הסגנון הדומיננטי ביותר מבין סגנונות הרוק האמנותי, ולהקות ומוזיקאי רוק מתקדם חדשים רבים החלו צוברים פופולריות: 14 אוקטבות, קצת אחרת, שם טוב לוי, ששת,יוני רכטר, שלמה יידוב, להקת פיאמנטה (להבדיל מהברנשים של פיאמנטה), אחרית הימים, הפלטינה, הבמה החשמלית ואחרים- כולם קנו פופולריות מסוימת על אף התעסקותן עם מוזיקה מורכבת וקשה לעיכול, וחלקן הפכו ללהקות קאלט עם גרעין אוהדים קשה.

מאפיין של הרוק המתקדם הישראלי באותה תקופה היה שהוא הוציא לא מעט שירים שהפכו ל"נכסי צאן ברזל" לעומת מקביליו. כך למשל "שיר בין ערביים", "ימים לבנים", "הנסיך הקטן", "העץ הוא גבוה", "אש בבקעה", "אל נא תלך"- כולם הוקלטו על ידי אומני רוק מתקדם והפכו ללהיטים שחובקו על ידי הרדיו. עם זאת, את היצירות היותר מורכבות של אותן להקות ומוזיקאים, הרדיו וה"ממסד" דחו. במקביל לאומנים אלה, היית שורה של מוזיקאים שעסקו ברוק מורכב וניסיוני, (מהן גם כאלה שהיו מהמורכבות ביותר באותה תקופה, ומהן שהיו פחות), ולא נקראו "רוק מתקדם" בגלל שונותם מהזרם המרכזי של הרוק המתקדם- לעיתים בגלל שהיית להם רק נגיעה ברוק מתקדם ולא ממש עשייה בז'אנר, ולעיתים בגלל שהם אימצו אלמנטים שונים מאוד ולא מקובלים. בין להקות אלו היו כוורת, תמוז, מתי כספי, ג'קי אלקיים, דורי בן זאב, אריאל זילבר (בתקליטים עם להקת ברוש בעיקר), צלילי העוד, הברירה הטבעית ומוזיקאים רבים אחרים. כולם עסקו ברוק מורכב, חלק היו בין המוזיקאים המורכבים ביותר בתקופה זו, וחלק היו מורכבים בצורה מאוד מתפשרת- המשותף לכולם שהם היו מאוד פופולריים, עסקו ברוק אומנותי בדרגה כזו או אחרת, אבל נשמעו מאוד שונה מכל להקה מקבילה.

ועם כל הפופולריות של להקות רוק אומנותי על סוגיו השונים, התקיימו לא מעט אומנים מחתרתיים- שמשון מיאל הוא דוגמא מובהקת לכך, ותקליטו מ-1976, "פרדס הגחלים הלוחשות", זכה כמעט להתעלמות מוחלט, כמו גם להקת "נשמה חשמלית" ויצירתם מ-1974.

עוד מאפיין של הרוק המתקדם הישראלי באותה תקופה בעיקר, היה המופעים החד-פעמיים. לעיתים קרובות היית מתגבשת קבוצה של מוזיקאים מתקדמים ויוצרת, חד פעמית, יחד, רוק מתקדם. המופע הגדול ביותר מסוג זה היה "הכל זורם", ב-1974, שם התקבצו קבוצה של כ-30 מוזיקאים ליצור יצירות שעירבבו רוק, מוזיקה קלאסית מודרנית, וג'אז. המופע הועבר כולו ברדיו, אך ההקלטות לא יצאו על תקליט מעולם.

מופעים נוספים שכאלו היו המופע החד פעמי של הצ'רצ'ילים עם הפילהרמונית, המופע החד פעמי של הבמה החשמלית, שניגנו ברטוק, שיתוף הפעולה החד פעמי של מישה סגל, דניאל שליט, והפילהרמונית, שם נוגנה יצירה פרי עטם של אלו האחרונים ששילבה רוק, ג'אז ומוזיקה קלאסית, ומופעים רבים אחרים.

הגל השלישי- להקות בית לסין

השם "להקות בית לסין" ניתן ללהקות אלו בגלל היות מועדון בית לסין מרכז ה"סצינה"- המקום בו הופיעו רוב הלהקות בסגנון.

המאפיין של להקות הגל השלישי של הרוק המתקדם, היה בעיקר שהיית להן נטייה להיות בינלאומיות- בעוד להקות רבות שהגיעו לפרסום לפני 1975 הושפעו עמוקות מהתרבות המקומית. השירה שלהן היית באנגלית לרוב, על נושאים בינלאומיים, ובמוזיקה שלהם לא היה ניתן בדרך כלל לזהות ישראליות מסוימת, עד כדי כך כי לעתים אימצו מוזיקאי סגנון זה מאפיינים של תרבויות אחרות- כך למשל אטמוספירה הלחינה טקסטים של סופרים בריטים קאנוניים, חלום קוסמי ניגנו רוק שמאוד הושפע מהצליל הגרמני האלקטרוני המקביל של אותה תקופה, ולהקה נוספת שלעיתים מוסיפים לסצנה על אף שהיית שונה מעט משאר הלהקות בה, Soul Messengers, הושפעו מאוד מג'אז ומוזיקה שחורה.

חלוצות הגל היו זינגלה וחלום קוסמי, שעוד ב-1975 הקליטו תקליט ויצירות, בהתאמה, בסגנון, על אף שלגל שורשים עוד בעבודות של להקות שלא משתייכות באופן מובהק לו, כמו "חירות" של הפלטינה, אף על פי שניתן ללכת רחוק יותר, עד להקלטותיהם של הברנשים של פיאמנטה ורימונה פרנסיס וסטו הכהן משנות ה-60, ולטעון כי משם הגיעו הלהקות הראשונות בסגנון.

יוצאת דופן מהמוזיקאים האלה היית דווקא הלהקה המפורסמת ביותר בסצינה- להקת זינגלה, שהיית מושפעת מרוק ישראלי, ואף בהקלטות המוקדמות שלה ניתן לשמוע דמיון מאוד גדול לכוורת. עם זאת, גם הם שרו באנגלית וכיוונו לקהל בינלאומי.

יוצרת בולטת נוספת שמשתייכת לגל מבחינת התקופה והמאפיינים הסגנוניים, אך כן הושפעה מומזיקה ישראלית במידת מה, היא רימונה פרנסיס, שעוד בשנות ה-60 שילבה ג'אז, מוזיקה קלאסית, רוק ומוזיקה ישראלית, אך עשתה זאת באופן פחות מתפשר באלבומה מ-1978. ג'רי גרוול, שגם עסק בסגנון דומה- החיבור של הג'אז עם הרוק המתקדם, הושפע ממוזיקה ישראלית יותר בעבודותיו מ-1975, ופחות ניתן להכליל אותו תחת הזרם הזה.

רוב הלהקות מהסצינה הזו לא זכו לפופולריות גדולה בארץ, ומעטות הצליחו להוציא תקליט בזמן אמת, בינן זינגלה ואואזיס.

אם באמצע וסוף העשור הסצינה הזו היית המחתרת של הרוק המתקדם הישראלי, הרי שבתחילת שנות ה-80 היא נהיית לחזית, עם הפיכת הרוק המתקדם לז'אנר שולי ברוק הישראלי. עבודות בולטות שניתן לשייך לגל הזה בשנות ה-80 היו תקליטיו של אריק רודיך, רביב גזית, והתקליט של להקת לורד פילמנאפ.

מוזיקת נשמה מזרחית

סגנון זה החל מתגבש בסוף שנות ה-60, במיוחד במוזיקה של לואיג'י בין 1968 ל-1970, ובשיריו של בעז שרעבי ("פמלה", 1969-1970).

יוצרי הסגנון היו ברובם מוזיקאים שהגיעו מרקע של רוק ופופ ויצרו מוזיקה בהתאם- מדובר במוזיקת רוק ופופ, עם השפעות של מוזיקת "סאן רמו" והשפעות קטנות, אך בולטות, של מוזיקה מזרחית. למעשה בחלק ניכר משירי הסגנון, המאפיין המזרחי היחיד במוזיקה היה המבטא של הזמר.

יוצרים בולטים נוספים בסגנון היו אבנר גדסי, שהיה הראשון להכניס את הדיסטורשן והרוק הכבד למוזיקה הזו (אודליה, 1970), וניסים סרוסי, שהוציא בעקבותיו את שיר "רוק השיער"-"אשליות" (1972). בולט היה גם יזהר כהן, שהכניס השפעות מוזיקת פ'אנק ודיסקו אמריקאיות, כמו גם בשיר שהביא לו את שיא תהילתו, "אבניבי", ובעיבוד המאוחר והמיוחד שלו לשיר "Illusions" לפי מנגינה תימנית עממית.

היוצר המורכב ביותר בז'אנר היה ג'קי אלקיים- בתקליטו, שעיבד שלמה גרוניך, הוא יצר שילוב בין מוזיקת הנשמה הקלה לרוק המתקדם ה"גרוניכי", ואף הושפע יותר משותפיו לסגנון ממוזיקה מזרחית, במיוחד צפון אפריקאית.

רוק תימני

הרוק התימני החל מתגבש מתוך הפסיכדליה המזרחית, והושפע מדמויות ניסיוניות יותר, כמו אריס סאן- שסגנון הגיטרה שלו השפיע מאוד על הגיטריסטים הבולטים בסגנון- יהודה קיסר ובן מוש, אהרן עמרם, שהיה הראשון לשלב בין רוק למוזיקה תימנית, וצביה אברבנאל, שיצרה רוק מתקדם פסיכדלי עם השפעות בולטות של ג'אז יחד עם הברנשים של פיאמנטה בסוף שנות ה-60.

חלוצת הסגנון היית ככל הנראה "השובלים", שמצוינת כהשפעה בולטת על רוב יוצרי הז'אנר.גם העמרנים, צמד המוזיקה העממית התימנית, נגעו בפסיכדליה עוד באמצע שנות ה-60.

בהתאם לרוח הניסיונית של הפסיכדליה המזרחית של שנות ה-60, התגבשו ב-1973 שתי להקות מרכזיות בז'אנר, שניהן ניסיוניות ומורכבות במידת מה, אחת ממש נטתה לרוק מתקדם- צלילי העוד, בעוד השנייה היית יותר קלילה וקליטה- צלילי הכרם.

ללהקות נודעה השפעה מאוחרת יותר גם. כך למשל להקת הרוק-ראפ והפ'אנק הישראלית "הדג נחש" הושפעו ממוזיקאים בסגנון בכמה משיריהם, ואף אירחו את הגיטריסט יהודה קיסר מצלילי העוד בשירם "שיר נחמה".

מאוחר יותר מוזיקאים בסגנון פנו יותר לעממי, וזנחו יותר ויותר את ההשפעות הרוקיות והמתקדמות. בין היוצרים הבולטים המאוחרים בסגנון היה ציון גולן.

השורשים של הרוק אלטרנטיבי

פאנק

הפאנק תפס פחות בישראל של שנות ה-70, על אף שהיה קיים ונוגן על ידי כמה יוצרים.

את שורשי הפאנק הישראלי ניתן לראות עוד ב-1965, אז הקליטו הנסיכים את שירם הניסיוני "הכל בסדר". השיר היה יחסית לא ערוך או מעובד, כבד, לא מורכב, והשירה בו היית צורמנית לעתים, כמו גם סולו הגיטרה שיצא לחלוטין מהסולם בסוף השיר. מאוחר יותר ניגנו גם השמנים והרזים מוזיקת טרום-פאנק. זוהר השביעי היית להקה חשובה במיוחד בתחום הזה, שעל אף שחלק משיריה היו מורכבים ומתקדמים, חלק אחר משיריה היו פשוטים ולא ערוכים, וסגנון שירתו של רן אלירן הזכיר את סגנון השירה של פאנקיסטים מאוחרים יותר ברבים מהקטעים (התעמלות בוקר לדוגמא).

קטע הפאנק הראשון במובהק ככל הנראה היה של אריאל זילבר מ-1972. השיר, Movie Instead שמו, כלל קצב סוער, מוזיקה פשוטה ולא ערוכה. רמי פורטיס ב-1975 הקליט כמה קטעים אקוסטים בהם הוא שר בשירה האופיינית לו, שגם אותם ניתן לכנות "פאנק" על אף היותם אקוסטים, כמו באלבומו הראשון פלונטר, שכלל קטעים כמו "דבש" ו"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". עם זאת, לא כל האלבום היה פאנק, והוא יותר נשמע כמו הרוק האלטרנטיבי המאוחר יותר, עם השפעות רגאיי, פאנק, ונגיעה בגותיקה ופוסט-פאנק (April Fools).

החל מ-1975 החלו פועלות כמה וכמה להקות פאנק בישראל, אך מעטות מהן הגיעו לכדי תקליט או אף סינגל. את הפריצה הגדולה שלו עשה הפאנק הישראלי בשנות ה-80, עם להקות כמו הקליק ואחרות.