ויקיפדיה

נורמה מקורווי

בעלת הדין במשפט רו נגד וויד

נורמה ליאה נלסון מקורווי (באנגלית: Norma Leah Nelson McCorvey;‏ 22 בספטמבר 1947 – 18 בפברואר 2017), הידועה יותר בשמה המשפטי "ג'יין רו", הייתה בעלת הדין בפסק הדין המפורסם רו נגד וויד בשנת 1973.[1] בפסק הדין בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כי חוקי מדינה מקומיים האוסרים הפלות אינם חוקתיים. מקורווי הפכה לסמל, לאישה הצעירה שמבקשת להחליט על גופה ועתידה. אולם, היא לא הייתה לוחמת למען הזכות להפלה אלא אישה מרקע קשה שנקלעה למשבר.[2]

נורמה מקורווי
Norma McCorvey
לידה 22 בספטמבר 1947
סיממספורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 2017 (בגיל 69)
קאטי, טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1973 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בהמשך, עמדותיה של מקורווי בנושא הפלות השתנו באופן מהותי והיא הפכה לפעילה קתולית בתנועה נגד הפלות,[3] ואף הצהירה כי המעורבות שלה בפסק הדין הייתה "הטעות הגדולה ביותר בחייה",[4] אך בסרט תיעודי שפורסם אחר מותה הודתה מקורווי על ערש דווי כי פעילותה בתנועה נגד הפלות נעשתה תמורת פיצוי כספי.[5]

ביוגרפיה עריכה

מקורווי נולדה כנורמה נלסון ב-1947 בלואיזיאנה,[6][7] בילדותה משפחתה עברה ליוסטון, טקסס. אביה אולין נלסון, מתקן מכשירי טלוויזיה, עזב את המשפחה כשהייתה בת 13, והוריה התגרשו לאחר מכן.[8] היא ואחיה הגדול גדלו אצל אמם, מרי, שהייתה על פי העדויות אלכוהוליסטית ואלימה.

מקורווי נכנסה לפנימייה קתולית בגיל עשר. שנה לאחר מכן היא וחברה שדדו קופה בתחנת דלק וברחו לאוקלהומה סיטי[1][6]. הן הונו עובד במלון לתת להן לשכור חדר והיו שם יומיים; כשמנקה נכנסה לחדר ומצאה את מקורווי וחברתה מתנשקות,[9] היא דיווחה עליהן למשטרה.[10] מקורווי נעצרה ונלקחה לבית המשפט, שם הוכרזה כחוסה ונשלחה למוסדות המנוהלים על ידי המדינה. מגיל 11 עד 15, מקורווי נשלחה, לסירוגין, לבית כלא לקטינות בגיינסוויל, טקסס. היא סיפרה שזו הייתה התקופה המאושרת ביותר בילדותה, ובכל פעם שנשלחה הביתה, הייתה עושה בכוונה פעולה לא חוקית על מנת להישלח בחזרה. לאחר ששוחררה, מקורווי התגוררה עם בן דודה של אמה, שלטענתה אנס אותה כל לילה במשך שלושה שבועות. כשאמה גילתה את הפגיעה בה היא התעמתה עם בן הדוד שטען שמקורווי משקרת.

בגיל 16, בזמן שעבדה במסעדה, פגשה נורמה את וודי מקורווי (שהיה אז בן 23), הם התחתנו ב-1963. מאוחר יותר היא עזבה אותו לאחר שהיה אלים כלפיה.[11][12] היא עברה לגור עם אמה וילדה את בתה הראשונה, מליסה, בשנת 1965.[13][14] לאחר לידתה של מליסה, מקורווי פיתח בעיית שתייה וסמים חמורה.[15] זמן קצר לאחר מכן, היא החלה להזדהות כלסבית. בספרה היא ציינה שיצאה לטיול בסוף השבוע לבקר שתי חברות והשאירה את התינוקת עם אמה. כשחזרה, אמה החליפה את התינוקת בבובה והזעיקה את המשטרה שתוציא אותה מהבית. היא לא הסכימה לספר לה היכן מליסה נמצאת במשך שבועות, ולבסוף נתנה לה לבקר את הילדה שלה לאחר שלושה חודשים, אז היא אפשרה למקורווי לחזור לגור עמה בבית. יום אחד, היא העירה את מקורווי אחרי יום עבודה ארוך; היא אמרה למקורווי לחתום על מה שהוצג כמסמכי ביטוח, והיא חתמה מבלי לקרוא אותם. עם זאת, המסמכים שעליהם חתמה היו מסמכי אימוץ, שהעניקו לאמה את המשמורת על מליסה, ומקורווי סולקה מביתה של אמה.[16] אמה חלקה על הגרסה הזו של האירועים ואמרה שמקורווי הסכימה לאימוץ.[17]

בשנה שלאחר מכן, שוב נכנסה מקורווי להריון וילדה תינוקת, ג'ניפר, שנמסרה אף היא לאימוץ.[2][18]

בשנת 2021, שלי לין תורנטון, בתה השלישית של מקורווי, הצהירה שהיא "לא בעד חיים ולא בעד בחירה". היא גדלה בלי לדעת שהיא העובר במרכז תיק רו נגד וויד עד שאמה הביולוגית הופיעה בתוכנית "היום" ב-1989 ודיברה על רצונה לפגוש את בתה. בתגובה, עיתונאית של ה"נשיונל אנקוויירר" מצאה את תורנטון כנערה וסיפר לה על ההיסטוריה שלה לפני הלידה, מה שהרגיז אותה מאוד. ב-1991, תורנטון נכנסה להריון ולא עברה הפלה כי הפלה "לא הייתה חלק ממי שהייתי". עד 2021, היא הכירה את שתי אחיותיה למחצה, אך לא את אמה הביולוגית. בטלפון ב-1994, לפי ת'ורנטון, מקורווי אמרה לה שהיא הייתה צריכה להודות לה על כך שלא הופלה. התגובה של תורנטון הייתה "אני אמורה להודות לך על כך שנכנסת להריון ומסרת אותי?"[19] היא ציינה כי "כשמישהי בהריון עם תינוק, והיא לא רוצה את התינוק הזה, אותו תינוק גדל בידיעה שהוא לא רצוי".[20]

רו נגד ווייד עריכה

  ערך מורחב – פסק דין רו נגד וייד

ב-1969, בגיל 21, נכנסה מקורווי להריון שלישי וחזרה לדאלאס, טקסס. לדבריה, חברים יעצו לה שהיא צריכה לטעון שהיא נאנסה על ידי קבוצה של גברים שחורים מה שיאפשר לה לבצע הפלה חוקית לפי החוק של טקסס, שאסר על רוב ההפלות; מקורות חלוקים בשאלה האם בחוק של טקסס היה חריג אונס כזה.[21][22][23] בשל היעדר ראיות או תיעוד משטרתי, התוכנית לא הצליחה.[24][25] היא ניסתה לבצע הפלה בלתי חוקית, אך המרפאה אליה פנתה נסגרה על ידי הרשויות.[13] הרופא שלה, ריצ'רד ליין, הציע לה להתייעץ עם הנרי מקלסקי, עורך דין לאימוץ בדאלאס. מקורווי הצהירה שהיא מעוניינת רק בהפלה, אך הסכימה להיפגש עם מקלסקי.[15]

בסופו של דבר הופנתה מקורווי לעורכות הדין לינדה קופי ושרה ודינגטון, עורכות דין מטקסס[16][26] שחיפשו נשים בהריון שרצו לבצע הפלות על מנת לערער על החוק המקומי. המשפט רו נגד וויד (הנרי ווייד היה התובע המחוזי), ערך שלוש שנים והגיע עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית. מקורווי לא נכחה מעולם בדיונים. בזמן הדיונים היא ילדה והתינוקת נמסרה לאימוץ.[27]

ב-1973 עם קבלת ההחלטה בפרשה, בה הוחלט כי החוק נגד הפלות אינו חוקי ולכן הוא בטל, מקורווי סיפרה לעיתונות שהיא זו העומדת במרכזה, והצהירה כי היא ביקשה לבצע הפלה כי לא הצליחה למצוא עבודה בגלל הריון וכן סבלה מדיכאון[15][28]

בשנת 1987 היא התפרסמה בשנית כשהודתה בראיון טלוויזיה ששיקרה כאשר טענה כי נאנסה. היא כונתה "רוצחת תינוקות" והתמודדה עם איומי מוות, אך למרות זאת היא נאמה בעצרת גדולה שנערכה בוושינגטון.[10].[15]

אקטיביזם נגד הפלות עריכה

ב-1994 פרסמה מקורווי את האוטוביוגרפיה שלה, "אני רו" (I Am Roe). במהלך החתימה על הספר היא התיידדה עם פליפ בנהאם, שר אוונגליסטי והמנהל הלאומי של התנועה נגד הפלות מבצע הצלת אמריקה.[29] היא המירה את דתה לפרוטסטנטיות אוונגליסטית והוטבלה ב-8 באוגוסט 1995 על ידי בנהאם, בבריכת שחייה בחצר האחורית בדאלאס, טקסס - אירוע שצולם לטלוויזיה. יומיים לאחר מכן היא הודיעה כי עזבה את עבודתה במרפאה להפלות והפכה לתומכת הקמפיין של מבצע הצלת אמריקה להפיכת ההפלה לבלתי חוקית.[16] היא הביעה חרטה על חלקה בהחלטת בית המשפט העליון שהייתה הבסיס לפעילים למען הפלות.[30][31]

ב-17 באוגוסט 1998, מקורווי התקבלה לכנסייה הקתולית במיסה שנחגגה על ידי האב אדוארד רובינסון ועל ידי האב פרנק פאבון, בכנסיית סנט תומאס אקווינס בדאלאס, טקסס.[32] ספרה השני של מקורווי Won by Love, תיאר את המרת הדת שלה ופורסם ב-1998. בספר היא סיפרה שהשינוי בתפיסה שלה התרחש ב-1995, כשראתה כרזת התפתחות העובר במשרדי מבצע הצלת אמריקה.[33]

בנאום בפני עיתונאים שנערך ב-18 בינואר 2003 אמרה מקורווי שהיא נוצלה על ידי ודינגטון. היא פנתה לבית המשפט וביקשה להפוך את פסק הדין בטענה שנשים שעברו הפלות סובלות מנזק נפשי ופיזי. ב-19 ביוני 2003 השופט דייוויד גודבי פסק כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. ב-22 בפברואר 2005 סירב בית המשפט העליון ליתן צו לעיון חוזר בהחלטה הקודמת ודחה את הבקשה.[34][35][36]

ב-22 בינואר 2008, מקורווי תמכה במועמד הרפובליקני לנשיאות רון פול בגלל עמדתו נגד הפלות.[37]

מקורווי נותרה פעילה בהפגנות נגד הפלות, כולל הפגנה לפני נאום הפתיחה של הנשיא ברק אובמה לבוגרי אוניברסיטת נוטרדאם. מקורווי נעצרה ביום הראשון של הדיונים בסנאט האמריקני לצורך אישור לבית המשפט העליון של ארצות הברית של סוניה סוטומאיור לאחר שמקורווי ומפגין נוסף החלו לצעוק במהלך הצהרת הפתיחה של הסנאטור אל פרנקן.[38] מקורווי הופיעה בסרט דונבי מ-2013, בו היא מעבירה מסר נגד הפלות.[39][40]

מערכת יחסים עם קוני גונזלס עריכה

זמן קצר לאחר הלידה שלישית, מקורווי נפגשה והחלה במערכת יחסים ארוכת טווח עם קוני גונזלס.[15] הן חיו יחד בדאלאס במשך 35 שנים. לאחר שהמירה את דתה לקתוליות, מקורווי המשיכה לחיות עם גונזלס, למרות שהיא תיארה את מערכת היחסים שלהם כאפלטונית. מאוחר יותר בחייה, הצהירה מקורווי שהיא כבר לא לסבית,[41] אם כי מאוחר יותר אמרה שהמרתה הדתית לנצרות האוונגליסטית והוויתור על מיניותה היו ממניעים כלכליים.[42] מקורווי עברה מהבית שחלקה עם גונזלס ב-2006, זמן קצר לאחר שגונסלס לקה בשבץ מוחי.[15]

מותה עריכה

נורמה מקורווי מתה מאי ספיקת לב בקייטי, טקסס, ב-18 בפברואר 2017, בגיל 69.[14][18]

הסרט התיעודי AKA Jane Roe עריכה

ב-22 במאי 2020 שודר ב- FX סרט תיעודי בשם AKA Jane Roe, המתאר את חייה של מקורווי ואת התמריצים הכלכליים לשנות את השקפתה על הפלות.[43] בראיון שנערך לסרט זמן קצר לפני מותה, במה שהיא כינתה כ"הודאה על ערש דווי ", אמרה מקורווי שהפעילות שלה נגד הפלות הייתה בגלל שקיבלה שכר על כך, והצהירה שלא היה אכפת לה אם אישה תעשה הפלה. "לקחתי את הכסף שלהם והם הוציאו אותי מול המצלמות ואמרו לי מה להגיד. וזה מה שהייתי אומרת", אמר מקורווי. "אם אישה צעירה רוצה לעשות הפלה, זה לא 'עור מהתחת שלי'. לכן קוראים לזה בחירה", הוסיפה.[44][45][46]

רוברט שנק, כומר אוונגליסטי לשעבר נגד הפלות שעבד עם מקורווי, אימת את הטענה שהועלתה בסרט התיעודי. הוא הודה שהקבוצה שלו שילמה למקורווי כדי לדבר נגד הפלות וכי הוא ניסה להגדיל את הפיצוי הכספי שקיבלה עבור פעילותה.[47] על פי מסמכי מס, מקורווי קיבלה לפחות 450 אלף דולר מקבוצות נגד הפלות במהלך שנותיה כפעילה.[48] שנק אמר כי הוא מופתע מכך שמקורווי אמרה שהיא מעדיפה זכויות הפלה, למרות שלדבריו הוא יודע שהיא "מטילה ספקות לגבי המסר התומך בחיים שהיא משדרת".[49]

ב-2021 יצא ספרו של ג'ושוע פראגר The Family Roe: An American Story שהיא עמדה במרכזו.[50][51]

ספרים עריכה

  • נורמה מקורווי ואנדי מייזלר, I Am Roe הוצאת הרפר קולינס, ניו יורק, 1994
  • נורמה מקורווי וגארי תומאס, Won by Love, הוצאת תומאס נלסון, 1997
  • ג'ושוע פראגר The Family Roe: An American Story, הוצאת נורטון, 2021

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Witchel, Alex (28 ביולי 1994). "Norma McCorvey: Of Roe, Dreams and Choices". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 McFadden, Robert D. (2017-02-18). "Norma McCorvey, 'Roe' in Roe v. Wade, Is Dead at 69". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-03-15.
  3. ^ McCorvey, Norma; Thomas, Gary (בינואר 1998). "Roe v. McCorvey". Leadership U. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Barnett, Randy E. (2018). Constitutional law : cases in context. Blackman, Josh (Third ed.). New York. p. 1176. ISBN 9781454892885. OCLC 1007494529.
  5. ^ וידויה של האישה שהובילה לאישור הפלות בארה"ב, באתר ynet, 20 במאי 2020
  6. ^ 1 2 Joshua Prager, Tracing the Life of Norma McCorvey, “Jane Roe” of Roe v. Wade, and Why She’d Favor an Abortion Ban, Vanity Fair (באנגלית)
  7. ^ McCorvey, Norma, 1947-2017., I am Roe : my life, Roe v. Wade, and freedom of choice, 1st ed, New York: HarperCollinsPublishers, 1994, ISBN 0-06-017010-7
  8. ^ Pilkington, Ed (6 ביולי 2009). "These Steps Are Covered with Blood". The Guardian. London. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Carlson, Michael. "Norma McCorvey obituary". The Guardian. נבדק ב-20 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Carlson, Michael (2017-02-19). "Norma McCorvey obituary". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-03-18.
  11. ^ Green, Michelle; Armstrong, Lois (22 במאי 1989). "The Woman Behind Roe V. Wade". People. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ McFadden, Robert D. (18 בפברואר 2017). "Norma McCorvey, 'Roe' in Roe v. Wade, Is Dead at 69". The New York Times. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Green, Michelle; Armstrong, Lois (22 במאי 1989). "The Woman Behind Roe V. Wade". People. ארכיון מ-25 באפריל 2016. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 McFadden, Robert D. (18 בפברואר 2017). "Norma McCorvey, 'Roe' in Roe v. Wade, Is Dead at 69". The New York Times. ארכיון מ-28 ביוני 2021. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 Prager, Joshua (בפברואר 2013). "The Accidental Activist". Vanity Fair. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2015. נבדק ב-2 באפריל 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 McCorvey, Norma (1994). I am Roe : my life, Roe v. Wade, and freedom of choice (1st ed.). New York: Harper Collins. pp. 23–47. ISBN 978-0060170103.
  17. ^ "The Roe Baby". The Atlantic. 9 בספטמבר 2021. ארכיון מ-19 בספטמבר 2021. נבדק ב-19 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 Langer, Emily (18 בפברואר 2017). "Norma McCorvey, Jane Roe of Roe v. Wade Decision Legalizing Abortion, dies at 69". The Washington Post. ארכיון מ-19 בפברואר 2017. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Stump, Scott (9 בספטמבר 2021). "Identity of 'Roe baby' revealed after decades of secrecy". NBC News. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Prager, Joshua (2021). The Roe Family: An American Story. W. W. Norton & Company. p. 116. ISBN 9780393247725. ארכיון מ-27 במאי 2022. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ Roe v. Wade, 410 U.S. 113 (1973).
  22. ^ Cawthon, Elisabeth (2004). Medicine on Trial: A Handbook with Cases, Laws, and Documents. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO. p. 13. ISBN 978-1851095698. OCLC 55063372 – via Internet Archive.
  23. ^ Bailey, David C. (2008). "Abortion". In Kaid, Lynda Lee & Holtz-Bacha, Christina (eds.). Encyclopedia of Political Communication. Vol. 1. Los Angeles: Sage. pp. 2–3. ISBN 978-1412917995. OCLC 237199431. ארכיון מ-23 במאי 2019. נבדק ב-13 במאי 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ McCorvey, Norma & Thomas, Gary (1997). Won by Love. Nashville: Thomas Nelson Publishers. p. 241.
  25. ^ McCorvey, Norma (21 בינואר 1998). "Testimony to the Senate Subcommittee on the Constitution, Federalism and Property Rights" (PDF). ארכיון (PDF) מ-14 ביוני 2007. נבדק ב-18 במאי 2007 – via Parliament of Western Australia. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Roe v. Wade". History.com. The Arena Group. 15 במאי 2019. ארכיון מ-1 בנובמבר 2021. נבדק ב-1 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Witchel, Alex (28 ביולי 1994). "Norma McCorvey: Of Roe, Dreams and Choices". The New York Times. ארכיון מ-9 במאי 2021. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "'Jane Roe' Started Abortion Battle". The Raving Theist. 17 בינואר 2009. אורכב מ-המקור ב-13 במאי 2014. נבדק ב-23 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Maxwell, Joe; Maynard, Roy (2 בספטמבר 1995). "Miss Norma & Her Baby: Two Victims Who Got Away". The Forerunner. Vol. 10, no. 15. ארכיון מ-19 בפברואר 2017. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Carlson, Michael. "Norma McCorvey obituary". The Guardian. ארכיון מ-9 בפברואר 2021. נבדק ב-20 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Roe v Wade – Norma McCorvey". excerptsofinri.com. אורכב מ-המקור ב-14 באוגוסט 2017. נבדק ב-20 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Norma McCorvey, plaintiff in Roe ruling who later became pro-life, dies". National Catholic Reporter. 20 בפברואר 2017. ארכיון מ-4 באוגוסט 2020. נבדק ב-21 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ McCorvey, Norma; Thomas, Gary (1998). Won by Love (באנגלית). Thomas Nelson. ISBN 978-1418561796. ארכיון מ-6 בדצמבר 2021. נבדק ב-1 בדצמבר 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  34. ^ "Court rejects motion to overturn Roe v. Wade – Sep 14, 2004". CNN. ארכיון מ-4 במרץ 2019. נבדק ב-28 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Norma McCorvey, 'Jane Roe' of Roe v. Wade, dies". WCPO (באנגלית). 18 בפברואר 2017. ארכיון מ-1 במרץ 2019. נבדק ב-28 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ יואב פרומר, חלוצת ההפלות מתחרטת: אסור להפיל, באתר www.makorrishon.co.il, ‏30 ביוני 2003
  37. ^ "'Jane Roe' Endorses Paul". MSNBC. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Kane, Paul (13 ביולי 2009). "'Jane Roe' Arrested at Supreme Court Hearing". The Washington Post. ארכיון מ-27 בספטמבר 2016. נבדק ב-18 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Bond, Paul (4 במאי 2011). "Woman at Center of Roe v. Wade Stars in Abortion-Themed Movie (Exclusive)". ארכיון מ-7 ביוני 2011. נבדק ב-20 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Bond, Paul (5 במאי 2011). "Do You Know Who This Woman Is?". The Hollywood Reporter. ארכיון מ-5 באוגוסט 2020. נבדק ב-26 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Hatch, Jenavieve (22 בינואר 2016). "The Fascinating Story Of The Woman At The Center Of Roe v. Wade". The Huffington Post. ארכיון מ-25 בפברואר 2017. נבדק ב-24 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Gray, Emma (5 במאי 2020). "In Death, Jane Roe Finally Tells The Truth About Her Life". The Huffington Post. ארכיון מ-13 באוקטובר 2020. נבדק ב-13 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Lawler, Kelly (21 במאי 2020). "Roe v Wade's Jane Roe says she was paid to speak against abortion in shocking FX documentary". USA Today. ארכיון מ-22 במאי 2020. נבדק ב-22 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Blake, Meredith (19 במאי 2020). "The woman behind 'Roe vs. Wade' didn't change her mind on abortion. She was paid". Los Angeles Times. ארכיון מ-31 במאי 2021. נבדק ב-20 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Hesse, Monica (20 במאי 2020). "'Jane Roe,' from Roe v. Wade, made a stunning deathbed confession. Now what?". The Washington Post. ארכיון מ-4 בפברואר 2021. נבדק ב-20 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ האישה שבזכותה אושרו הפלות בארה"ב: "שילמו לי כדי שאגיד שהחלפתי צד" - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, ‏2020-05-20
  47. ^ Serjeant, Jill (20 במאי 2020). "Plaintiff in Roe v. Wade U.S. abortion case says she was paid to switch sides". Reuters. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2020. נבדק ב-20 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Graham, Ruth (22 במאי 2020). "How the Anti-Abortion Movement Is Responding to Jane Roe's 'Deathbed Confession'". Slate Magazine (באנגלית). ארכיון מ-12 ביוני 2021. נבדק ב-23 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Jackson, Sarah (20 במאי 2020). "'We used her': Minister regrets paying Roe vs. Wade plaintiff to speak out against abortion". CBC Radio. ארכיון מ-21 במאי 2020. נבדק ב-20 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Giridharadas, Anand (9 בספטמבר 2021). "The Epic Life of the Woman Behind Roe v. Wade". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-29 באפריל 2022. נבדק ב-3 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ "Los Angeles Review of Books". Los Angeles Review of Books (באנגלית). 12 בינואר 2022. ארכיון מ-3 במאי 2022. נבדק ב-3 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נורמה_מקורווי&oldid=37178513"