נחום שטיף

נחום שְׁטִיף (בכתב רוסי: Нохем Штиф; ביידיש: נוֹחעֶם שטיף)‏ (29 בנובמבר 1879, רובנו – 7 באפריל 1933, קייב), או בשם העט שלו, בעל-דמיון, היה בלשן, סופר, מוציא לאור, עורך, מבקר ספרות, מתרגם ופילולוג של השפה היידית.

נחום שטיף
Нохем Штиф
Nochum Shtif

לידה	29 בנובמבר 1879 רובנו, אוקראינה
פטירה	7 באפריל 1933 (בגיל 53) קייב, ברה"מ
ענף מדעי	בלשנות
מקום מגורים	רוסיה
מקום קבורה	ברלין
תרומות עיקריות
חקר היידיש, ממקימי מכון ייִוואָ.

כתב ותרגם מהשפות רוסית, גרמנית, אוקראינית ויידיש.

מנעוריו נטל שטיף חלק בפעילויות מפלגת הפועלים הסוציאליסטית היהודית (ה"סיימיסטים") והמפלגה הלאומית היהודית (ה"פולקיסטים"). בתחילת המאה ה-20 כתב חוברות תעמולה שהודפסו במערב והוברחו למזרח דרך צ'נסטוחוב, שם עסק בנושא יוסף קרוק שהעיד על פעילות זו בזכרונותיו. קרוק הכיר היטב את שטיף מהתקופה בה חיו השניים בציריך בקהילת 'הגולים המהפכנים'. בזכרונותיו השווה קרוק בין שטיף לבין ברופאכר, סוציאליסט שוויצי בולט באותם ימים:

כבני-אדם, אנשי-רוח וסוציאליסטים הם שייכים שניהם לאותו טיפוס אנושי. שניהם בעלי כשרונות גדולים, שניהם מוצאם ממשפחות בורגניות שהצטרפו אל המחנה הפרוליטארי; שניהם הצטיינו בהשכלה רחבה ורב-צדדית; שניהם היו סופרים ומרצים מצויינים; שניהם מבקשי אמת היו; שניהם לא ידעו מנוחה וסיירו בארצות רבות; שניהם השתייכו למפלגות הסוציאליסטיות ושניהם התאכזבו מהן; שניהם עזבו את המפלגות, או הוצאו מהן; שניהם כמעט בני אותו גיל היו ועסקו בחיפושים אחר אותה אמת עצמה; שניהם היו קרובים איש אל רעהו קירבה רוחנית. ואף-על-פי-כן מה רחוקים היו איש מרעהו! ברופאכר, על אף כל סטיותיו המרדניות, היה מושרש עמוק בשווייץ. על אף כל השקפותיו, היתה שווייץ מולדתו ועמה היה קשור בכל נפשו ובכל מאודו. הוא חי את החירות השווייצית על מוסדותיה הדמוקראטיים, על מישאלי-העם והיוזמה העממית שבה. ואילו נחום שטיף – היהודי חסר-הבית, בעל התשוקה העזה למולדת, חיפש והתמרד וכל הזמן חש את הלחץ העריץ של הממשלה, תחילה תחת שלטון העריצות הצארי, ואחר כך – תחת העריצות הסטאליניסטית האכזרית. שני מורדים מהפכניים. שני אישים בעלי אינדיבידואליות חזקה. שני בנים של אותה תקופה, שני נציגים של אותו דור. שני נציגים של שתי אומות.

שטיף כתב ב-1903 את חוברות התעמולה שהסבירו את מעשיו של פנחס דאשבסקי.

בשנת 1914 ייסד ^{[דרושה הבהרה]} את סדרת ספרי הילדים "פֿאַר אונדזערע קינדער" (יידיש: "עבור ילדינו"; אודסה-קישינב) בבית הוצאת הספרים של מו"ל ספרי יידיש האגדי בוריס קלצקין.

בשנת 1925 כשהתגורר בברלין, הגה רעיון לייסד מכון מחקר למדעי יידיש שמטרתו היתה לאסוף, לשמר ולארגן את יצירות היידיש למיניהן, מתוך ידיעה שהחברה שהחזיקה את תרבות היידיש הולכת ומתכווצת בשל הגירה למערב. המכון הוקם בווילנה ונקרא ייווא, המכון למחקר יהודי. שטיף עצמו לא היה נוכח בפתיחת המכון.

מכּתביו

• בעל-דמיון, הומאניזם אין דער עלטערע יידישער ליטעראטור: א קאפיטל ליטעראטור געשיכטע, קייב: קולטור ליגע, 1919.
• אידען און יידיש, אדער, ווער זיינען אידישיסטען!!: און וואס ווילען זיי?, קייב: אנהויב, 1919.
• נחום שטיף, יידען און יידיש, ורשה: נייער פערלאג, 1920.
• בעל-דמיון, יידיש און יידישע קולטור, קובנה: ליכט, 1922.
• פאגראמען אין אוקראאינע: די צייט פון דער פרייוויליגער ארמיי, ברלין: וואסטאק, 1923.
• יידישע סטיליסטיק, מוסקבה: צענטראל פארלאג פאר די פעלקער פונ פ.ס.ר.ר. - אלאוקריינישע פיליע, 1930.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נחום שטיף בוויקישיתוף

• נחום שטיף, ייִדן און ייִדיש(הקישור אינו פעיל) (יידיש)
• בעל דמיון (נחום שטיף), במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• נחום שטיף (1879-1933), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא יידיש. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.