ניפוח זכוכית
ניפוח זכוכית היא טכניקה של עיצוב כלי זכוכית, אשר במסגרתה מנפחים זכוכית מותכת וצמיגית לצורות שונות באמצעות צינור. העוסק בכך נקרא "מנפח זכוכית" או "נפח זכוכית". הזכוכית, שהיא החומר בו משתמשים, היא תערובת המכילה בעיקר חול, עם תוספות שונות, בהתאם לתוצר הרצוי. את התערובת מביאים לטמפרטורה הגורמת להתכה של המרכיבים. בימינו (שנות האלפיים),טכניקת הניפוח משמשת בעיקר ליצירת עבודות זכוכית אמנותיות.
.jpg)
ערך מורחב – זכוכית
היסטוריה-באירופה עריכה
ההערכה המקובלת כיום היא שהכנת זכוכית החלה במסופוטמיה לפני כ-4,000 שנים, כתוצר לוואי של הפקת מתכות.[1] הכנת כלים מזכוכית נעשתה בשיטת היציקה בתבניות פתוחות. שיטה נוספת, להכנת כלי קיבול, התבססה על ליבה עשויה בוץ[2] כלים שעוצבו בשיטות אלו נמצאו במסופוטמיה ובמצרים והם היו נחלתם של המעמדות העליונים, בגלל מחירם הגבוה. [3] המצאת ניפוח הזכוכית התרחשה בסוריה, במאה הראשונה לפני הספירה.[4] פיתוח זה איפשר יצירת ריבוי צורות וגם הקל על יצירת כלי הזכוכית ואיפשר הוזלה והנגשה של כלים אלה לאוכלוסיות נוספות. היות הזכוכית בלתי נקבובית וחסרת ריח גרמה להעדפתה על פני כלים עשויים חימר. תעשיית זכוכית בעלת שיטות מתקדמות התפתחה ברומא ובהמשך טכניקת ניפוח הזכוכית התפשטה ברחבי האימפריה הרומית, מבלי לדחוק לחלוטין את טכניקת היציקה לתבניות. ברומא יוצרו אפילו זגוגיות לחלונות על ידי חיתוך ושיטוח של גליל זכוכית ארוך, אשר נוצר בשיטת הניפוח.[5] השלטון הרומי היה הראשון שיסד סדנאות זכוכית גדולות, להכנת כלים לשימוש יום-יומי וגם לקישוט.[6] אחרי שנת 200 לספירה, מיומנויות עבודת הזכוכית באירופה שקעו, למשך כמעט 1000 שנה והרמה נותרה נמוכה בהרבה מזו אשר אליה הגיעו הרומאים[7]. תחית ניפוח הזכוכית הגיעה דרך ונציה, אשר קיימה קשרים הדוקים עם הקיסרות הרומית המזרחית, שם נשתמרה מסורת עיבוד הזכוכית. בוונציה עסקו בניפוח זכוכית כבר במאה ה-8, על בסיס החול המעולה המצוי בלגונת ונציה.[8] נפחי ונציה חידשו מיומנויות רומאיות והוסיפו המצאות חדשות. ההצלחה שנחלו עבודות הזכוכית שיוצרו בוונציה הביאה לפריחה של תעשייה זו. עקב הביקוש הוקמו סדנאות רבות ובהן תנורים מרובים. שליטי ונציה חששו מהסכנה שנשקפה מתנורים אלה למבני העץ של ונציה, ולכן, בשנת 1291, הוצא צוו להעברת כל הסדנאות לאי מוראנו. במוראנו התפתחה אמנות ניפוח הזכוכית לרמות גבוהות ביותר והתוצרים יוצאו לכל רחבי אירופה. כדי לשמור על הבלעדיות, שליטי ונציה אסרו על יצוא הידע ועל עזיבת אמני הזכוכית את האי.[7] בשנת 1453, אחרי כיבוש קונסטנטינופול על ידי הטורקים, נפלה האימפריה הרומית המזרחית, והאירוע גרם גם לירידת קרנה של תעשיית הזכוכית של ונציה. אמני זכוכית נדדו לארצות אחרות ועזרו בהקמת סדנאות שם. בשנת 1612 אלכימאי שהיה גם נפח זכוכית, בשם אנטוניו נרי (אנ') פרסם מדריך מפורט לעבודות זכוכית.[6] בגרמניה ובבוהמיה שיפרו את חומרי הגלם להכנת זכוכית. במאה ה18 וה-19 התפתחות הכימיה הביאה להבנה טובה יותר ושיפור של הכנת הזכוכית. במאה ה-19 הוכנס מיכון גם לתהליכי ניפוח הזכוכית, בעיקר בצפון אמריקה.[7]
ניפוח זכוכית בצפון אמריקה עריכה
בשנת 1739, ביוזמתו של מתיישב גרמני בשם קספר ויסטר (אנ') ,נוסדה סדנת ניפוח הזכוכית המצליחה הראשונה בפנסילבניה. סדנאות ניפוח זכוכית קמו גם בניו ג'רזי ומסאטצ'וסטס. הסדנאות הללו יצרו במשך שנים רבות זכוכית עבור החלונות בבתיהם של מתיישבי המושבות החדשות.[6]
שיטות עבודה עריכה
הנפחים הראשונים השתמשו בצינור עשוי חימר[4] לעיצוב מסת הזכוכית המותכת, אך בראשית המאה הראשונה לספירה הפניקים למדו לנפח זכוכית באמצעות צינור ברזל, אשר אורכו היה 1.5 מטר. בצידו האחד הייתה מצויה פיה ובצד השני בליטה דמוית כפתור, אליה הוצמדה מסה כדורית של זכוכית צמיגית. כדור הזכוכית גולגל על משטח ברזל או אבן, עד קבלת הצורה הרצויה.[7]
בימי הביניים הנורמנים הכינו זגוגיות בשיטת ניפוח זכוכית. מסה של זכוכית צמיגית הוצמדה למוט הנשיפה ואוויר ננשף לתוכה עד קבלת צורת כדור, אשר טופל ידנית עד קבלת מבנה חרוטי. גוף זה הועבר לפתחו של תנור ההיתוך ותוך סיבוב התקבל דיסק שטוח. הקוטר המקסימלי היה 1.5 מטר ובמרכזו נותר סימן למקום חיבור מוט הנשיפה. זכוכית כזו שימשה להכנת חלונות לכנסיות, ומגבלת הגודל היא הסיבה לקיומם של חלונות המורכבים ממספר יחידות קטנות.
במאה ה-20, תוך שימוש באותה שיטה, אך בעזרת אוויר דחוס, התקבלה זכוכית שטוחה בממדים גדולים בהרבה.[7]
שתי שיטות מקובלות היום בניפוח הזכוכית. האחת היא ניפוח חפשי. הנפח נושף דרך צינור למסת זכוכית נוזלית, בעלת צמיגות גבוהה, ומסובב אותה בקצה השני של מוט הנשיפה. במקביל, מטפלים בגוף הזכוכית המתהווה בכלים ידניים, כגון צבתות או מספריים. בשיטה השנייה ממקמים את כדור הזכוכית הלוהטת בתוך תבנית. הנפח נושף לתוך כדור החומר עד שזה מקבל את צורת התבנית.[9]
היסטוריה-בישראל עריכה
בישראל נמצאו מפעלי זכוכית ענקיים מלפני 1,600 שנים משלהי התקופה הרומית. האזור כולו היה בסיס משמעותי ליצור זכוכית בגלל החול בחופי עכו וצפונה ממנה, שנחשב משובח.[10]
בסוף המאה ה-19 הקים הברון רוטשילד מפעל לייצור בקבוקי זכוכית ליקבים, על בסיס החול שנמצא בקרבת המפעל. התברר שהחול לא היה איכותי דיו לייצור זכוכית ועל כן המפעל נסגר.[11] כיום המבנה משמש את מוזיאון המזגגה - מוזיאון לארכאולוגיה וזכוכית.
בשנת 2000, פסל הזכוכית דייל צ'יהולי הציג תערוכת יחיד במוזיאון מגדל דוד.[12] אשר הייתה אז התערוכה הגדולה בעולם של צ'יהולי. מהמוזיאון דווח על למעלה ממיליון כניסות לתערוכה.[13][14]
המצב בימינו עריכה
בעקבות המסורת הארוכה של ניפוח זכוכית, במוראנו התפתחו מוצרים אמנותיים באיכות גבוהה מאד, המוערכים ברחבי העולם. אולם, מסורת זו נמצאת בסכנה. מגפת הקורונהעצרה במשך תקופה ארוכה את זרם התיירות ופגעה במכירות ובפרנסת האמנים. לאחר סיום המגפה חלה עליה תלולה במחירי האנרגיה, שמהווה חלק גדול מהוצאות התפעול של הסדנאות. מצב זה מאיים על עצם המשכיות הפעילות של אמני מוראנו.[15]
גלריה עריכה
-
יצירת צורה -
ניפוח זכוכית בקהיר -
ניפוח זכוכית בתבנית -
מיקום צינור הניפוח
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ניפוח זכוכית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ניפוח ועיבוד זכוכית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Roman glass and its chemistry | Resource | RSC Education, Royal Society of Chemistry- education resources
- ^ Getty Museum, Core formed glass, youtube
- ^ Origins of Glassmaking, Corning Museum of Glass
- ^ 1 2 Lisa de Boer, Glassblowing Techniques, GlassXpressions - Gold Coast
- ^ Rosemarie Trentinella, Roman Glass.Heilbrunn Timeline of Art History, The Metropolitam Museum of Art, אוקטובר 2003
- ^ 1 2 3 Blair Kerr, History of Glassblowing, Gray Art Glass-גלריה, יוני 2021
- ^ 1 2 3 4 5 Arun Kumar Varshneya, Industrial glass, Encyclopædia Britannica
- ^ Murano Glassmaking Techniques – A Complete Guide, Authentic Murano Glass-גלריה, אפריל 2022
- ^ 3 Cool Facts You Never Knew About Glassblowing, Habatat Detroit Fine Art-גלריה, ספטמבר 2015
- ^ ישראל שפירא, הכישלון של רוטשילד לייצר בקבוקי זכוכית, באתר כיכר השבת, יוני 2020
- ^ יעקב שורר, זאב ענר (ע), המזגגה בדור-מפעל ליצור בקבוקים של הברון, סיפורי בתים- סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתישבות, תל אביב: משרד הבטחון, 1988, עמ' 128-131
- ^ איילה אור-אל, ביקור בגני צ'יהולי בסיאטל, באתר We Are in America, ינואר 2022
- ^ צוות האתר, אומנות - האופרה, התערוכה והאמן - צ'יהולי בארץ, באתר IWoman-אתר נשים, 19/12/2010
- ^ רון פלד ועמוס פרידליך, על חומותיך מגדל דוד, באתר ידיעות אחרונות, דצמבר 2008
- ^ Colleen Barry, Murano glassblowing model shattered by methane price surge, PBS-Public Broadcasting Service-רשת הטלויזיה הציבורית של ארה"ב, אוקטובר 2021