סאליוט 4
סאליוט 4 (ברוסית:Салют-4) הייתה תחנת חלל סובייטית, אשר שוגרה בשנת 1974 כחלק מתוכנית סאליוט. תחנה זאת הייתה הרביעית מסדרת תחנות חלל סאליוט. התחנה פעלה עד לשנת 1977 והייתה מאוישת במשך 92 ימים.
 | |
 ברית המועצות | |
| NSSDC | 1974-104A |
|---|---|
| צוות | 2 |
| שיגור |
26 בדצמבר 1974  |
| משגר | פרוטון K |
| כן שיגור | קוסמודרום בייקונור |
| חדירה לאטמוספירה | 3 בפברואר 1977 |
| מסה | כ-18,500 ק"ג |
| אורך | 14.55 מטרים |
| קוטר | 4.15 מטרים |
| נפח מדוחס | 90 מ"ק |
| פריגיאה | 168 ק"מ |
| אפוגיאה | 219 ק"מ |
| נטיית מסלול | 51.6° מעלות |
| זמן הקפה | 89.1 דקות |
| ימים במסלול | 12444 |
| ימים מאוישים | 92 |
| מספר הקפות |
12,444 |
 | |
  | |
רקע עריכה
תחנת החלל הראשונה הייתה סאליוט 1 (נקרא גם DOS-1) אשר שוגרה על ידי ברית המועצות באפריל 1971. סאליוט 4 היה דגם משופר שפותח בתאגיד הטילים והחלל אנרגיה. מתכונת פאנלים סולארים עברה שדרוג ושטח הפנלים גדל מ-28 מ"ר ל-60 מ"ר. בוצעו שינויים נוספים והיקף ציוד מדעי הוגדל.
תיאור התחנה עריכה
רכיב המעבר התחבר ישירות לחללית הסויוז והיה בעל היקף של 2 מטרים בחיבור ושלושה בהמשך.
הרכיב השני, והראשי, היה בעל היקף של ארבעה מטרים. על פי תמונות ניתן להסיק כי היה ניתן להכניס ברכיב זה שמונה כיסאות גדולים (כאשר שבע מהם בקונסולות עבודה), שבעה לוחות שליטה, ו־20 נקודות חיבור למכשירים שונים.
הרכיב המשני היה בעל עמדות שליטה, מערכות סביבה, אספקת חשמל ועוד מכשירי עזר שונים. הרכיב האחרון, אשר היה בלתי מודחס, היה בעל היקף של 2 מטרים והכיל את המנועים ומערכות שליטה שונות.
לסאליוט הייתה מערכת גיבוי לחשמל שהורכבה מסוללות כימיות, ומאגרי חמצן ומים נוספים למקרה הצורך. מחוץ לתחנה היו מערכות כפולות של פאנלים עם תאים פוט־וולטאים אשר נראו כמו כנפיים קטנות, מערכת ויסות החום ומערכות שליטה והתמצאות.
בתחנת החלל הורכבו מספר מכשירים: טלסקופ 25 ס"מ, ספקטרומטרים, מכשירים למדידת טמפרטורה, טלסקופ לקרני רנטגן וציוד לניסויים בתחום רפואה וטכנולוגיה.
פעילות התחנה עריכה
התחנה שוגרה ב-26 בדצמבר 1974 על ידי משגר פרוטון K תלת שלבי. מספר שבועות היא פעלה ללא צוות.
ב-12 בינואר 1975 לתחנה הגיע צוות ששוגר לחלל בחללית סויוז 17 עם אלכסיי גוברב וגאורגי גרצ'קו. הצוות שהה בתחנת החלל כחודש במהלכה ביצע מספר פרוקיטים מדעים.
במאי 1975 לתחנה הגיע צוות של סויוז 18 עם פיוטר קלימוק וויטאלי סבסטיאנוב. הם שהו בה כחודשיים.
בנובמבר 1975 לתחנה התחברה חללית לא מאוישת סויוז 20. היא הייתה מחוברת לתחנת החלל במשך 90 ימים, ב-16 בפברואר 1976 החללית התנתקה מתחנת החלל וחזרה לכדור הארץ בהצלחה.
בפברואר 1977 הוחלט להוריד את תחנת החלל מהמסלול באופן מבוקר והיא נשרפה באטמוספירה.
קישורים חיצוניים עריכה
| הקודם: סאליוט 3 |
תוכנית סאליוט | הבא: סאליוט 5 |