סבסטיאן פטל
סבסטיאן פטל[1] (בגרמנית: Sebastian Vettel; נולד ב-3 ביולי 1987) הוא נהג מרוצי מכוניות גרמני שהתחרה באליפות הפורמולה 1. זכה ארבע פעמים ברציפות באליפות הנהגים, מעונת 2010 עד עונת 2013. 53 הניצחונות שהשיג במהלך הקריירה מציבים אותו במקום השלישי ברשימת מנצחי המרוצים באליפות.
  | |||||||||||||||||
| פטל, 2012 | |||||||||||||||||
| לידה |
3 ביולי 1987 (בן 36) הופנהיים שבגרמניה | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| לאום |
 גרמני | ||||||||||||||||
| מספר צאצאים |
3  | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
|
| |||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
.jpg)
ראשית הקריירה עריכה
פטל החל להתחרות ב-1995 במרוצי קארטינג. ב-2001 הוא זכה בגביע מונקו למרוצי קארטינג ובתוך שנתיים עבר להתחרות במכוניות מרוץ מקצועיות מטיפוס גלגל חשוף. ב-2004 הוא זכה באליפות פורמולה BMW (אנ') כשהוא מנצח 18 מתוך 20 המרוצים שנערכו בעונה. ב-2005 הוא עבר להתחרות בפורמולה 3 יורו סירייס(אנ') וסיים במקום החמישי. בעונת 2006 הוא סיים כסגן האלוף ואף הוזמן לבחון ולשמש כנהג המרוץ המחליף קבוצת הפורמולה 1 סאובר בגרנד פרי טורקיה. הוא גם בחן את המכונית בגרנד פרי האיטלקי(אנ'). את עונת 2007 הוא החל באליפות העולם של רנו, אך עזב באמצע העונה בעודו מוביל את האליפות, כדי להצטרף כנהג המחליף של ב.מ.וו. עקב פציעתו של רוברט קוביצה.
פורמולה 1 עריכה
ב.מ.וו-סאובר וטורו רוסו עריכה
פטל התחרה לראשונה בפורמולה 1 במרוץ ארצות הברית של עונת 2007 בתור מחליף של קוביצה בקבוצת ב.מ.וו סאובר. הוא זינק למרוץ מהמקום השביעי וסיים במקום שמיני שזיכה אותו בתואר הנהג הצעיר ביותר שזכה בנקודת אליפות בפורמולה 1. בהמשך העונה הוא זכה למקום קבוע בקבוצת טורו רוסו, עזב באופן סופי את האליפות של רנו והתחרה בשאר מרוצי העונה של פורמולה 1. הוא לא זכה להישגים בולטים במרוצים אלו, פרט לגרנד פרי הסיני בו סיים במקום הרביעי.
בעונת 2008 הוא המשיך לנהוג עבור קבוצת טורו רוסו וסבל מפתיחת עונה גרועה, בה עקב התנגשויות עם נהגים אחרים הוא נאלץ לפרוש מארבעת המרוצים הראשונים של העונה. בגרנד פרי מונקו הוא זכה לנקודות הראשונות בעונה כשסיים חמישי. בגרנד פרי האיטלקי הוא ניצח והפך לנהג הצעיר ביותר שניצח במרוץ פורמולה 1, כשהוא מחליף בתואר זה את פרננדו אלונסו הספרדי. הוא גם זכה לתואר הנהג הצעיר ביותר שזינק מעמדת הפול פוזישן. במרוץ סיום העונה בברזיל הוא כמעט מנע מלואיס המילטון לזכות באליפות, כשעקף אותו למקום החמישי שנדרש לו לזכייה באליפות, אך לקראת הסיום שניהם עקפו את טימו גלוק(אנ') הגרמני והמילטון זכה באליפות.
רד בול עריכה
בעונת 2009 עבר פטל לקבוצת רד בול. הוא פתח את העונה במרוץ אוסטרליה בכושר טוב, כשהוא מדורג במקום השני רוב המרוץ, אך נאלץ לפרוש עקב תאונה. בגרנד פרי הסיני הוא השיג פול פוזישן וזכה לניצחון במרוץ כשבן קבוצתו, מארק ובר האוסטרלי, זכה במקום השני וביחד הם העניקו לקבוצת רד בול הישג כזה בפעם הראשונה .[2] פטל ניצח גם במרוצים בבריטניה,[3] ביפן[4] ובאבו דאבי. הוא גם עלה ארבע פעמים נוספות לדוכן המנצחים, וסיים את העונה במקום השני אחרי האלוף הבריטי ג'נסון באטן.[5]
את עונת 2010 פתח פטל עם פול פוזישן בגרנד פרי בחריין אותו סיים במקום הרביעי. הוא זכה לניצחון ראשון במרוץ מלזיה ולקראת אמצע העונה הוא דורג במקום השני בטבלת האליפות, במרוץ צמוד עם בן קבוצתו וובר. במרוץ בטורקיה הוא התרסק לאחר מאבק על המקום הראשון עם וובר, והדרדר למקום החמישי בדירוג האליפות. בגרנד פרי אירופה, שנערך בספרד הוא זינק מהמקום הראשון והוביל בכל המרוץ עד לניצחון. הוא שיחזר זאת גם בגרנד פרי היפני וכמעט גם במרוץ בקוריאה עד שנאלץ לפרוש עקב כשל במנוע. במרוץ הלפני האחרון בברזיל הוא זינק מהמקום השני אך הוביל מההקפה הראשונה עד לסיום. ניצחונו והמקום השני של וובר הבטיחו לרד בול את הזכייה באליפות היצרנים. לפני המרוץ האחרון באבו דאבי הוא פיגר בדירוג האליפות ב-15 נקודות אחרי המוביל אלונסו ובשבע נקודות אחרי וובר. במרוץ הוא שוב דורג בפול פוזישן והוביל לכל אורך המרוץ. אלונסו, שנדרש לסיים במקום הרביעי כדי לזכות באליפות, הידרדר למקום השביעי וובר סיים במקום השמיני. תוצאת הסיום העניקה לפטל יתרון של ארבע נקודות והפכה אותו לאלוף הצעיר בהיסטוריה.
עונת 2011 נפתחה בשליטה מוחלטת של פטל שניצח שישה מתוך תשעת המרוצים הראשונים בעונה וסיים במקום השני בשלושת המרוצים הנותרים ופתח פער של 80 נקודות עוד לפני אמצע העונה.[6] באוקטובר 2011 זכה פטל באליפות הפורמולה 1 בפעם השנייה ברציפות, לאחר שסיים במקום השלישי בגרנד פרי היפני, והבטיח את זכייתו באליפות, כאשר נותרו עוד ארבעה מרוצים לסיום העונה.[7]
ב-25 בנובמבר 2012 סיים פטל במקום השישי במרוץ האחרון של העונה שנערך בסאו פאולו והשלים זכייה שלישית ברציפות באליפות הפורמולה 1 לאחר מאבק צמוד עם פרננדו אלונסו.
גם בעונת 2013 היה אלונסו יריבו העיקרי של פטל במאבק על אליפות הנהגים, אך שוב יצא פטל כשידו על העליונה. בגרנד פרי הודו שנערך ב-27 באוקטובר 2013 סיים פטל במקום הראשון והבטיח זכייה באליפות נוספת. הייתה זו זכייתו הרביעית ברציפות באליפות הפורמולה 1.
בעונת 2014 התקשה פטל להסתגל לשינויים במכוניות הפורמולה 1 שעברו למנועים קטנים מוגדשי טורבו. הוא לא ניצח באף מרוץ במהלך העונה, סיים פעם אחת במקום שני ושלוש פעמים במקום השלישי. בעיות אמינות במכונית של פטל פגעו אף הן בעונת המרוצים שלו והוא סיים את העונה במקום החמישי. הוא האלוף הראשון מאז ז'אק וילנב ב-1998 שלא ניצח במרוץ בעונה שלאחר האליפות. באוקטובר פורסם כי פטל לא ימשיך ברד בול רייסינג ויעבור לקבוצת פרארי.[8]
פרארי עריכה
במרוץ פתיחת העונת 2015 סיים במקום השלישי ובמרוץ הבא רשם ניצחון ראשון עבורו לאחר יותר משנה.[9] בארבעת המרוצים הבאים הגיע שלוש פעמים לפודיום והתבסס במקום השלישי בטבלה אחרי לואיס המילטון וניקו רוזברג, צמד נהגי קבוצת מרצדס. בגרנד פרי הונגריה רשם את ניצחונו השני בעונה[10] ובסינגפור ניצח פעם נוספת.[11] את העונה סיים במקום השלישי, כשלזכותו 278 נקודות.
בעונת 2016 לא הצליח להשיג ניצחון, אך הגיע שבע פעמים לפודיום וסיים את העונה במקום הרביעי.
עונת 2017 עריכה
בעונת 2017, המחצית הראשונה של העונה התנהלה כקרב שקול בין פטל ללואיס המילטון. פטל ניצח את מרוץ פתיחת העונה במסלול אלברט פארק שבאוסטרליה[12], המילטון השווה את מספר הנקודות לאחר ניצחון בגרנד פרי סין[13], אך פטל שב ולקח את היתרון לאחר ניצחון בגרנד פרי בחריין[14]. המילטון צמצם את הפער בטבלה ל-6 נקודות לאחר ניצחון בגרנד פרי ספרד[15], אך הפער נפתח מחדש לאחר ניצחון של פטל במונקו בעוד המילטון סיים במקום השביעי[16].
העימות בין פטל והמילטון החריף בגרנד פרי אזרבייג'ן לאחר שהגרמני התנגש בכוונה ברכבו של הבריטי ונענש בעצירה של 10 שניות. המילטון, שזינק מהפול פוזישן, נאלץ לעצור במהלך המרוץ על מנת להחליף את משענת הראש במכוניתו ואיבד את היתרון לדניאל ריקארדו, שניצח את המרוץ[17]. באוסטריה הפער שב וגדל ל-20 נקודות לטובת פטל[18]. לאחר ניצחון נוסף להמילטון בסילברסטון וניצחון לפטל בהונגריה הוביל פטל ב-14 נקודות בפגרת הקיץ.
החצי השני של העונה החל עם שלושה ניצחונות רצופים להמילטון אשר סימנו את נקודת המפנה בעונה: המילטון ניצח בבלגיה, ובאיטליה זינק מהפול פוזישן,[19] ניצח במרוץ ועלה, לראשונה בעונה, למקום הראשון בדירוג[20]. פטל זינק מהפול פוזישן בגרנד פרי סינגפור, בעוד המילטון זינק מהמקום החמישי. בפנייה הראשונה של המרוץ פגע קימי רייקונן ברכבו של מקס ורסטאפן. כתוצאה מכך איבד ורסטאפן את הגלגל האחורי ופגע ברכבו של פטל. שלושת הנהגים המעורבים בתאונה נאלצו לפרוש. המילטון ניצח את המרוץ והגדיל את הפער ל-28 נקודות[21].
בגרנד פרי מלזיה, פטל זינק מהמקום האחרון לאחר תקלת מנוע, הצליח לשפר את מיקומו ב-16 שלבים וסיים במקום הרביעי, בעוד המילטון מסיים שני[22]. המילטון ניצח גם בשני המרוצים הבאים ביפן ובארצות הברית, בעוד פטל סבל מתקלה מכנית נוספת ביפן. בגרנד פרי מקסיקו המילטון סיים את המרוץ במקום התשיעי, אך הבטיח את זכייתו בתואר אליפות הנהגים[23][24].
בסיכום העונה פטל ניצח ב-5 מרוצים, הגיע 6 פעמים למקום השני ופעמיים נוספות לשלישי. הייתה זו העונה הטובה ביותר של פטל עד אז, כשכך ביסס את מעמדו כנהג השני הטוב בעונה לאחר לואיס המילטון, שעקף אותו ב-46 נקודות בלבד.
אסטון מרטין (2021–2022) עריכה
אחרי שתי עונות לא מוצלחות בקבוצת אסטון מרטין הודיע פטל על פרישה ממרוצי פורמולה 1.
מרוצים עריכה
| שנה | קבוצה | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | מיקום | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2007 | סאובר | 
|
|
|
|
|
|
 8 |
|
|
|
14 | 6 | ||||||||||||
| טורו רוסו |  16 |
 19 |
 18 |
 פרש |
 פרש |
 4 |
 פרש |
||||||||||||||||||
| 2008 | טורו רוסו | פרש |
פרש |
פרש |
פרש |
17 |
5 |
8 |
12 |
פרש |
8 |
פרש |
6 |
5 |
1 |
 5 |
6 |
9 |
4 |
8 | 35 | ||||
| 2009 | רד בול | 13 |
15 |
1 |
2 |
4 |
פרש |
3 |
1 |
2 |
פרש |
פרש |
3 |
8 |
4 |
1 |
4 |
 1 |
2 | 84 | |||||
| 2010 | רד בול | 4 |
פרש |
1 |
6 |
3 |
2 |
פרש |
4 |
1 |
7 |
3 |
3 |
15 |
4 |
2 |
1 |
 פרש |
1 |
1 |
1 | 256 | |||
| 2011 | רד בול | 1 |
1 |
2 |
1 |
1 |
1 |
2 |
1 |
2 |
4 |
2 |
1 |
1 |
1 |
3 |
1 |
 1 |
פרש |
2 |
1 | 392 | |||
| 2012 | רד בול | 2 |
11 |
5 |
1 |
6 |
4 |
4 |
פרש |
3 |
5 |
4 |
2 |
22 |
1 |
1 |
1 |
1 |
3 |
2 |
6 |
1 | 281 | ||
| 2013 | רד בול | 3 |
1 |
4 |
1 |
4 |
2 |
1 |
פרש |
1 |
3 |
1 |
1 |
1 |
1 |
1 |
1 |
1 |
1 |
1 |
1 | 397 | |||
| 2014 | רד בול | פרש |
3 |
6 |
5 |
4 |
פרש |
3 |
 פרש |
5 |
4 |
7 |
5 |
6 |
2 |
3 |
 8 |
7 |
5 |
8 |
5 | 167 | |||
| 2015 | פרארי | 3 |
1 |
3 |
5 |
3 |
2 |
5 |
4 |
3 |
1 |
12 |
2 |
1 |
3 |
2 |
3 |
 פרש |
3 |
4 |
3 | 278 | |||
| 2016 | פרארי | 3 |
DNS |
2 |
פרש |
3 |
4 |
2 |
 2 |
פרש |
9 |
4 |
5 |
6 |
3 |
5 |
פרש |
4 |
4 |
5 |
5 |
3 |
4 | 212 | |
| 2017 | פרארי | 1 |
2 |
1 |
2 |
2 |
1 |
4 |
4 |
2 |
7 |
1 |
2 |
3 |
פרש |
4 |
פרש |
2 |
4 |
1 |
3 |
2 | 317 | ||
| 2018 | פרארי | 1 |
1 |
8 |
4 |
4 |
2 |
1 |
5 |
3 |
1 |
פרש |
2 |
1 |
4 |
3 |
3 |
6 |
4 |
2 |
6 |
2 |
2 | 320 | |
| 2019 | פרארי | 4 |
5 |
3 |
3 |
4 |
2 |
2 |
5 |
4 |
16 |
2 |
3 |
4 |
16 |
1 |
פרש |
2 |
2 |
פרש |
17 |
5 |
5 | 240 | |
| 2020 | פרארי | 10 |
פרש |
6 |
10 |
12 |
7 |
13 |
פרש |
10 |
13 |
11 |
 10 |
12 |
3 |
13 |
12 |
14 |
13 | 33 | |||||
| 2021 | אסטון מרטין | 15 |
15 |
15 |
13 |
5 |
2 |
9 |
12 |
17 |
פרש |
נפסל |
5[א] |
 13 |
12 |
12 |
18 |
10 |
7 |
11 |
 10 |
 פרש |
11 |
12 | 43 |
| 2022 | אסטון מרטין |
|
|
פרש |
8 |
17 |
11 |
10 |
6 |
12 |
9 |
17 |
11 |
10 |
8 |
14 |
פרש |
8 |
6 |
8 |
14 |
11 |
10 |
12 | 37 |
- ^ בשל תנאי מזג האוויר המרוץ הופסק לאחר 2 הקפות. הוענקו רק מחצית מהנקודות
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סבסטיאן פטל (בגרמנית ובאנגלית)
סבסטיאן פטל, ברשת החברתית אינסטגרם- סבסטיאן פטל, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- פרופיל, באתר פורמולה 1
- אבי זורנזון, פרארי פוזישן, באתר גלובס, 12 במרץ 2015
אמיר ענבר, "זה לא הספורט בו התאהבתי": סבסטיאן פטל קורס תחת הלחץ, באתר הארץ, 29 ביוני 2019- סבסטיאן פטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ מוכר גם בתעתיק השגוי "סבסטיאן וטל"
- ^ פורמולה 1: ניצחון ראשון אי פעם לרד-בול, באתר וואלה, 19 באפריל 2009
- ^ ירון אדרי, פורמולה 1: ווטל ורד בול עצרו את באטון, באתר וואלה, 21 ביוני 2009
- ^ פורמולה 1: סבסטיאן וטל זכה במירוץ יפן, באתר וואלה, 4 באוקטובר 2009
- ^ ירון אדרי, פורמולה 1: ווטל סגנו של האלוף, באתר וואלה, 1 בנובמבר 2009
- ^ פרננדו אלונסו זכה בגרנד פרי הבריטי, באתר וואלה, 10 ביולי 2011
- ^ סבסטיאן פטל שוב זכה באליפות העולם בפורמולה 1, באתר וואלה, 9 באוקטובר 2011
- ^ מערכת וואלה! ספורט, סבסטיאן פטל עובר מרד בול לפרארי, באתר וואלה, 4 באוקטובר 2014
- ^ פורמולה 1: ניצחון גדול לפטל ופרארי במלזיה, אלונסו שב למסלול, באתר וואלה, 29 במרץ 2015
- ^ פורמולה 1: סבסטיאן פטל זכה במרוץ הונגריה, המילטון רק שישי, באתר וואלה, 26 ביולי 2015
- ^ פורמולה 1: סבסטיאן פטל ניצח בסינגפור, לואיס המילטון נאלץ לפרוש, באתר וואלה, 20 בספטמבר 2015
- ^ סבסטיאן פטל ניצח במרוץ הראשון של העונה, באתר וואלה, 26 במרץ 2017
- ^ לואיס המילטון ניצח בשנגחאי, סבסטיאן פטל סיים שני , באתר וואלה, 9 באפריל 2017
- ^ סבסטיאן פטל ניצח בבחריין והגדיל את הפער בפסגה, באתר וואלה, 16 באפריל 2017
- ^ לואיס המילטון זכה בגרנד פרי של קטלוניה, באתר וואלה, 14 במאי 2017
- ^ סבסטיאן פטל ניצח במונאקו, לואיס המילטון רק שביעי, באתר וואלה, 28 במאי 2017
- ^ דניאל ריקארדו ניצח בגרנד פרי באקו, באתר וואלה, 25 ביוני 2017
- ^ ואלטרי בוטאס זכה במרוץ אוסטריה, באתר וואלה, 9 ביולי 2017
- ^ לואיס המילטון ניפץ את השיא עם פול פוזישן מספר 69, באתר וואלה, 2 בספטמבר 2017
- ^ לואיס המילטון ניצח באיטליה ועלה לפסגת דירוג הנהגים, באתר וואלה, 2 בספטמבר 2017
- ^ פטל נאלץ לפרוש, המילטון הגדיל את הפער ל-28 נקודות, באתר וואלה, 17 בספטמבר 2017
- ^ ורשטאפן ניצח, המילטון שני, קאמבק מרשים לפטל, באתר וואלה, 1 באוקטובר 2017
- ^ לואיס המילטון זכה באליפות העולם בפעם הרביעית, באתר וואלה, 29 באוקטובר 2017
- ^ claims fourth F1 constructors' championship in Austin, ESPN, 23 October 2017