סיירה נבדה (ארצות הברית)
סיירה נבדה (באנגלית: Sierra Nevada) הוא רכס הרים השוכן במדינת קליפורניה שבארצות הברית, ובמקומות מסוימים הוא משתרע לתוך שטחה של מדינת נבדה. שמותיו הנוספים (אך הלא רשמיים) של הרכס הם סיירה, הסיירה הגבוהה והסיירות.
 | |
| אגם טאהו ברכס סיירה נבדה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | הר ויטני 4,421 מטרים |
| שטח |
24,370 מייל רבוע  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מיקום | קליפורניה בארצות הברית |
| רכס הרים | סיירה נבדה |
| אורך הרכס | 644 קילומטרים |
| קואורדינטות | 36°34′42.9″N 118°17′31.2″W / 36.578583°N 118.292000°W |
 | |
  | |
ברוב שטחי הסיירה נבדה יש הגבלות או איסורים מקיפים על הפיתוח. המערכת המורכבת של יערות לאומיים, פארקים לאומיים, אזורי טבע בראשיתי ואזורים זואולוגיים אפשרה לנצל את הקרקע של הסיירה נבדה. האזורים הללו מנוהלים במשותף על ידי שירות היערות, לשכת ניהול הקרקעות ושירות הפארקים הלאומיים.
שם הרכס עריכה
חואן רודריגס קבריו צפה בהרי סנטה קרוז ב-1542 כאשר שהה באזור חצי האי של סן פרנסיסקו, והעניק להם את השם סיירה נבדה שמשמעותו בספרדית היא הרכס המושלג. כאשר אזורי החוף של קליפורניה כונו בשמות יותר ייחודיים, השם שימש באופן כללי לתיאור רכסים פחות מוכרים בפנים היבשת[1]. באפריל 1776 הכומר פדרו פונט מהמשלחת השנייה של חואן באוטיסטה דה אנזה, שהביט אל מעבר לאגם טולארי, תיאר את ההרים שהוא ראה:
כאשר אנו מתבוננים לכיוון צפון-מזרח אנו רואים מישור ללא עצים, שדרכו המים זורמים למרחק רב, ובהם יש כמה איים קטנים. ולבסוף, הצד האחר של המישור העצום, ובמרחק של כארבעים ליגות, ראינו סיירה נבדה גדול שנטייתו נראתה לי מדרום-דרום-מזרח לצפון-צפון-מערב
— [2]
הכינוי הנפוץ ביותר של הסיירה נבדה הוא רכס האור, ומקורו הוא בג'ון מיור[3]. תיאור זה נובע בחלקו מהגרניט הבהיר שנחשף על ידי פעילות הקרחונים.
היסטוריה של המחקר עריכה
התושבים הראשונים בחלק המזרחי של הסיירה נבדה היו אינדיאנים משבט הפאיוט, ואילו בחלק המערבי התיישבו אינדיאנים משבטי המונו והסיירה מיווק. בין השבטים נתגלעו מספר מחלוקות[4]. כיום ניתן למצוא בשטח ראשי חץ מזכוכית געשית שנשכחו במקום על ידי השבטים. החוקרים האירופים-אמריקאיים הגיעו לאזור בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. בחורף 1844 לוטננט ג'ון פרימונט וקיט קרסון היו הלבנים הראשונים שצפו באגם טאהו.
בשנות ה-60 של המאה ה-19 היה מחקר מועט של הרכס, אף שבעקבות הבהלה לזהב הגיעו תושבים רבים לקצות הרכס[5][6]. כתוצאה מכך בית המחוקקים של קליפורניה אישר לסוכנות הסקר הגאולוגי של קליפורניה לחקור את הסיירה נבדה באופן רשמי (ולסקור את שאר המדינה). לראש קבוצת המחקר מונה ג'וזיה ויטני.
חברי המשלחת, ובעיקר ויליאם ברואר, צ'ארלס פ. הופמן וקלארנס קינג, חקרו את האזור שעתיד היה להפוך ב-1863 לפארק הלאומי יוסמיטי[5]. שנה אחת לאחר מכן הם חקרו את האזור המקיף את קינגס קניון, וקינג אף כתב על כך ספר. קינג טעה ב-1871 כאשר חשב כי הר לנגלי הוא הנקודה הגבוהה ביותר ברכס, וטיפס עליו. אולם, לאחר שטיפס על הר ויטני (הנקודה הגבוהה ביותר ברכס) הוא גילה שם פתק מדייג מלון פיין שהקדים אותו[5].
תאודור סולומונס היה הראשון שניסה למפות את האזור לאורך פסגת הסיירה. מאוחר יותר האזור מופה וזכה לשם שביל ג'ון מיור, אך הנתיב של השביל היה שונה מזה של סולומונס[5].
גאוגרפיה עריכה
אורך הרכס הוא כ-650 ק"מ, והוא משתרע בין מעבר פרדונייר בצפון למעבר טהאצ'אפי בדרום[7]. בגבול המערבי של הרכס נמצא העמק המרכזי של קליפורניה, ובגבול המזרחי נמצא האגן הגדול.
בחלוקה פיזיוגאוגרפית הרכס שייך לפרובינציית הרי קסקייד-סיירה, שהיא חלק מהחטיבה הפיזיוגאוגרפית מערכת ההרים הפסיפית.
גובה הרכס גדל בכיוון המדרונות המערביים, ואילו המדרונות המזרחיים הם בצורת צוק תלול[7]. לכן, עיקר הפסגות ברכס נמצאות לאורך השוליים המזרחיים שלו. הנהרות הזורמים מפסגות הרכס מתנקזים לאוקיינוס השקט, ואילו הנהרות המתנקזים לכיוון מזרח מגיעים אל האגן הגדול[8]. אולם, המים של חלק מהנחלים ושל נהר אוונס מוכוונים אל לוס אנג'לס, ומשם אל האוקיינוס השקט.
המאפיינים הגאוגרפיים הבולטים של הסיירה נבדה הם:
- אגם טאהו הוא אגם מים מתוקים גדול בצפון הרכס, הנמצא בגובה של 1,897 מטרים ומשתרע על פני שטח של 489 קמ"ר[9]. האגם נמצא בין החלק העיקרי של רכס הסיירה ובין רכס קרסון שהוא רכס צדדי המסתעף מסיירה נבדה[9].
- העמקים הידועים ביותר בצעד המערבי של הסיירה נבדה הם עמק הץ' הצ'י, עמק יוסמיטי, קינגס קניון, עמק טהיפיטה וקניון קרן.
- הפארק הלאומי יוסמיטי
- הר ויטני שגובהו 4,421 מטרים הוא הנקודה הגבוהה ביותר ב-48 המדינות הרציפות של ארצות הברית[10], והוא נמצא על הגבול המזרחי של הפארק הלאומי סקוויה.
- חורשות סקוויה ענקית לאורך פס גובה צר בצד המערבי של הרכס[11].
גובה הרי הרכס הולך וגדל מכיוון צפון לדרום. בין אגם טאהו למעבר פרדונייר גובה הפסגות הוא בין 1,524 ל-2,438 מטרים. הפסגה הסמוכהלאגם טאהו היא בערך בגובה 2,700 מטרים, כאשר חלק מהפסגות גבוהות כמעט כמו פסגת פריל שגובהה 3,316 מטרים. בין הפסגות הללו ניתן למנות את הר רוז שגובהו 3,285 מטרים, וממנו ניתן להשקיף על העיר רינו שבנבדה. גובה הפסגה הסמוכה לפארק יוסמיטי הוא כ-4,000 מטרים, וגובהו המרבי של הרכס הוא 4,421 מטרים בהר ויטני. גובה הרכס הולך ופוחת בכיוון דרום מהר ויטני, אך ישנן כמה פסגות בולטות כגון פסגת פלורנס (3,781 מטרים) ופסגת אולנצ'ה (3,695 מטרים). גובה הרכס ליד אגם איזבלה הוא כ-3,048 מטרים (10,000 רגל), אך דרומית לאגם הרכס מגיע רק עד לגובה של 2,438 מטרים[12].
גאולוגיה עריכה
ערך מורחב – גאולוגיה של הפארק הלאומי יוסמיטי
בין הדבון לפרם חלה הפחתה של לוח פָרָלוֹן אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. בעקבותיה התפתחה בגבול בין הלוחות געשיות שגרמה להיווצרותה של קשת איים במהלך הקרבון. בשלהי הטריאס, לפני כ-210 מיליון שנים, החלה געשיות תת-קרקעית שנמשכה אל תוך היורה והסתיימה לפני כ-150 מיליון שנים. לאחר שוך הגעשיות התגברה נדידתו של הלוח הצפון-אמריקאי לצפון-מערב. התנועה הטקטונית הובילה לאורוגנזת נבדה, במסגרתה חלה התמרה של סלעים ונוצר רכס הרי נבדה שהתרומם לגובה של כ-4,500 מטרים. ברכס זה נוצרו מאוחר יותר הרי סיירה נבדה. השרידים היחידים לפעילות זאת הם כמה סלעים מותמרים בחלק מפסגות הסיירה נבדה. ביורה התרחשה סדרה של התפרצויות געשיות, שלוותה בחדירת מאגמה לסלעי הקרום. חדירה זו יצרה את הבתולית של הרכס בעומק של כ-10 ק"מ מתחת לפני השטח, שגרם להתרוממות הרי סיירה נבדה. המחדר הורכב בעיקר מגרניט, וכ-95% מן הסלעים נסחפו מאוחר יותר בתהליך שהאיץ את התרוממות הרכס.
בקרטיקון התרחש שלב געשי תת-קרקעי שהחל לפני כ-120 מיליון שנים והסתיים לפני כ-80 מיליון שנים, במקביל לאורוגנזה הסוויירית שפעלה על מערב אמריקה הצפונית, מקנדה בצפון ועד מקסיקו בדרום. שלב געשי נוסף החל בנאוגן לפני כ-20 מיליון שנים והסתיים לפני כ-5 מיליון שנים, במהלכו התרחשו התפרצויות בהרי הגעש של רכס קסקייד שאינם פעילים עוד. בפליסטוקן, לפני כ-700,000 שנים, נוצרה הקלדרה של לונג ואלי. השלב הגעשי האחרון החל בסוף הפליסטוקן, לפני כ-60,000 שנה, והסתיים בהולוקן, לפני כ-600 שנים. תוצריו ניכרים בלועות מונו-איניו (Mono-Inyo) באזור אגם מונו ודרומית לו.
בפליוקן, לפני 10 מיליון שנים, החלה התרוממות של הרי הסיירה נבדה לאורך העתק סיירה, תחילה אנכית ולאחר מכן חלה נטייה של הגוש, שהגבירה את ההתרוממות ויצרה מדרונות מזרחיים מתונים ומדרונות מערביים תלולים יותר. השיפוע החד האיץ את זרימת המים בנחלים ובנהרות במורדות המערביים, שהתחתרו במסלע ביתר-שאת ויצרו עמקים תלויים[13] ומפלים. שלב נוסף של התרוממות נבע מהתפתחותם של העתקים גדולים ממזרח ליוסמיטי, בייחוד היווצרותו של עמק אוונס, והתפתחות מבנה אגן ורכס[14][15]. האצה נוספת של תהליך ההתרוממות התרחשה בפליסטוקן, לפני כ-2 מיליון שנים.
הגורם העיקרי לסחיפה במיליוני השנים האחרונות היה קרחון יבשתי אלפיני גדול. סדרת של תקופות קרח שהחלו לפני 2–3 מיליון שנים והסתיימו לפני כ-10,000 שנים גרמו אף הן לשינויים בפני האזור. באזור סיירה נבדה התרחשו לפחות ארבע תקופות קרח עיקריות, שכינוייהן המקומיים: "שרווין" או "קדם-טאהו" (pre-Tahoe) היא הקדומה ביותר ואחריה: טאהו, "טֶנָיָה" ו"טיוגה". באמצעות תנועה, סחיפה והפשרה גרמו הקרחונים ההרריים להפיכת עמק או קניון נהרי בצורת V לעמק או קניון קרחוני בצורת U.
התרוממות הסיירה נבדה עדיין נמשכת, בעיקר בחלקו המזרחי של הרכס, והיא גורמת לרעידות אדמה גדולות.
אקולוגיה עריכה
הסיירה נבדה מחולק לכמה מערכות אקולוגיות[16]:
- החלק המזרחי של הרכס, בגובה 1,500 עד 2,000 מטרים, מאופיין על ידי יער ערער ואורן. מינים בולטים: Gymnorhinus cyanocephalus, כבש גדול-קרניים מדברי.
- יער הררי נמוך: בחלק המערבי בגובה של 1,000 עד 2,100 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה 2,100 עד 2,600 מטרים. מינים בולטים: אורן ג'פרי, אורן הזפת, סקוויה ענקית, אייל פרדי שחור-זנב, דוב שחור אמריקני.
- יער הררי גבוה: בחלק המערבי בגובה של 2,100 עד 2,700 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה של 2,600 מטרים עד 3,100 מטרים. מינים בולטים: אורן מפותל, צוגה הררית, ערער סיירה, דלק.
- יער תת-אלפיני: בחלק המערבי בגובה 2,700 עד 3,100 מטרים, ובחלק המזרחי בגובה 3,100 עד 3,500 מטרים. מינים בולטים: אורן לבן-קליפה ואורן בלפור (Pinus balfouriana, מכונה גם אורן זנב-שועל) וקיק אגוזים אמריקאי.
- יער אלפיני: בחלק המערבי מעל גובה של 3,100 מטרים, ובחלק המזרחי מעל גובה של 3,500 מטרים. מינים בולטים: פיקה, מרמיטה זהובת-בטן, זן סיירה במין כבש גדול-קרניים (Ovis canadensis sierrae).
אקלים ומטאורולוגיה עריכה
בסתיו, בחורף ובאביב כמות המשקעים נעה בין 500 ל-2,000 מ"מ, והיא מתבטאת בעיקר בשלג היורד בגובה שמעל 1,400 מטרים. הקיץ יבש והלחות בו נמוכה, אך בשעות אחר הצהריים יש לעיתים סופות רעמים. טווח הטמפרטורות בקיץ הוא בין 5 ל-16 מעלות צלזיוס. עונת הגדילה נמשכת בין 20 ל-230 יום, והיא תלויה במידה רבה בגובה[17].
תופעה חריגה המאפיינת את הסיירה נבדה היא שבתנאים מסוימים צינור אוויר גדול מתחיל להתגלגל בצד הדרום-מזרחי. תופעה זו ידועה בשם רוטור סיירה נבדה. הגל ההררי הזה נוצר כאשר רוחות יבשתיות יבשות מהמזרח גורמות להיווצרות צילינדרים של אוויר המסתובבים נגד כיוון השעון ומגיעים לסטרטוספירה. נכון ל-2004 לא הצליח אף דאון לגלות את קצה התופעה. תופעות דומות מתרחשות ברכסי הרים רבים, אך בסיירה נבדה ניתן לצפות ולנצל את התופעה פעמים רבות. תופעה זו הייתה נושא המחקר של חיל האוויר האמריקני בתחילת שנות ה-50[18].
הסיירה נבדה הופך את העמקים שממזרח לו למדבר צל גשם, ובעקבות זאת הוענק לעמק המוות ועמק אוונס הכינוי "הארץ מעוטת הגשם"[19].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Francis P. Farquhar, Exploration of the Sierra Nevada, California Historical Society Quarterly, March 1925
- ^ Expanded Diary of Pedro Font - 4/2/1776, Retrieved on 2007, Access month day: February 3
- ^ Muir, John (1894). Mountains of California.
- ^ Charles Hoffmann, Notes on Hetch-Hetchy Valley, Proceedings of the California Academy of Science, 1868, Volume 1, Issue 3:5, Pages 368 - 370, Retrieved on 2006-09-27
- ^ 1 2 3 4 Roper, Steve (1997). Sierra High Route: Traversing Timberline Country. The Mountaineers Press. ISBN 0-89886-506-9.
- ^ Moore, James G. (2000). Exploring the Highest Sierra. Stanford University Press. ISBN 0-8047-3703-7.
- ^ 1 2 Sierra Nevada, Ecological Subregions of California, United States Forest Service
- ^ The Great Basin, Great Basin National Park, U.S. National Park Service, Retrieved on 2007-05-12
- ^ 1 2 Facts about Lake Tahoe, USGS, Retrieved on 2007-05-12
- ^ Current Survey Control GT1811, National Geodetic Survey
- ^ The General Sherman Tree, U.S. National Park Service
- ^ California State map, 2007.
- ^ עמק תלוי במילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
- ^ Geologic History of California, Joel Michaelsen
- ^ אגן ורכס (basin and range) – מונח גאולוגי למבנה טופוגרפי המציין קבוצה של רכסים מקבילים המופרדים באמצעות עמקים רחבים
- ^ Schoenherr, Allan A. (1995). A Natural History of California. UC Press. ISBN 0-520-06922-6.
- ^ Sierran Steppe - Mixed Forest - Coniferous Forest, Ecological Subregions of the United States, US Forest Service, Retrieved on 2007-01-27
- ^ A Brief History of Soaring at Inyokern Airport, Bertha Ryan, Inyokern Airport Album
- ^ Austin, Mary (1974). The Land of Little Rain. University of New Mexico Press. ISBN 0826303587.
