עבודה ערבית

עבודה ערבית (בערבית: شُغْل عَرَب, תעתיק: שֻעְ'ל עַרַבּ) היא סדרת טלוויזיה ישראלית מסוגת דרמה קומית פרי עטו של הסופר והעיתונאי הערבי-ישראלי סייד קשוע, ובבימוים של רוני ניניו (עונה ראשונה) ושי קפון (עונה שנייה והלאה). הסדרה עוסקת ביחסי ערבים-יהודים בישראל, ומציגה זאת בדרך הומוריסטית. דמותו של אמג'ד מבוססת חלקית על הביוגרפיה של כותב הסדרה, סייד קשוע.

עבודה ערבית

סוגה	דרמה קומית
יוצרים	סייד קשוע, שי קפון, רוני ניניו, דני פארן
כותבים	סייד קשוע
בימוי	רוני ניניו (עונה 1) שי קפון (עונה 2–4)
שחקנים	נורמן עיסא קלרה ח'ורי מריאנו אידלמן מירה עווד סלים דאו סלווה נקארה דב נבון אריה מוסקונה רונה ליפז-מיכאל סנדרה שדה אלהאם עראף פאטימה יחיא
ארץ מקור	ישראל
שפות	ערבית, עברית
מספר עונות	4
מספר פרקים	43
הפקה
מפיק	דני פארן
מוזיקה	דם (להקה)
אורך פרק	25 דקות
שידור
רשת שידור	ערוץ 2 (קשת) ערוץ 24 (ש.ח)
תקופת שידור מקורית	24 בנובמבר 2007 – 2013
קישורים חיצוניים
www.linktv.org/arablabor
דף התוכנית ב-IMDb

הפקה ושידור

הסדרה הופקה על ידי דני פארן ונתמכה בידי קרן גשר לקולנוע רב תרבותי. העונה הראשונה של הסדרה כללה 9 פרקים, ושודרה מנובמבר 2007 עד פברואר 2008. ביום העצמאות שודר פרק נוסף שחתם את העונה. העונה השנייה של הסדרה כללה 13 פרקים ושודרה מיולי 2010 עד אוקטובר באותה השנה. עוד במהלך שידורי העונה השנייה, הזכיינית "קשת" ששידרה את הסדרה הזמינה עונה נוספת, שלישית במספר. בספטמבר 2011, הודיעה קשת שהיא תפיק עונה רביעית לאחר סיום צילומי העונה השלישית, אך כחודשיים אחר כך, הודיעה קשת שהיא דוחה את עליית העונה השלישית עד להודעה חדשה, בשל המשבר הכלכלי שפקד את תעשיית הטלוויזיה בישראל.

בפברואר 2012 החלו שידורי העונה השלישית. פרק הפתיחה של העונה קבע שיא מדרוג (רייטינג) לדרמה עם 31.7%. בינואר 2013 זכתה העונה השלישית בפרס האקדמיה לטלוויזיה ל"סדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2012". באותו הטקס הוענקו ליוצרי הסדרה עוד ארבעה פרסים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה: שני השחקנים הראשיים בה זכו בפרסים על משחקם בה כשחקנים ראשיים בסדרה קומית וכן זכו הבמאי שי קפון והתסריטאי סייד קשוע על תפקידיהם בסדרה זאת.

בראשית חודש יולי 2013, עלתה לשידור העונה הרביעית בערוץ 2 של קשת.

עלילה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הסדרה מציגה בצורה הומוריסטית וסרקסטית את חייה של המשפחה הערבית בישראל, ולועגת לסטריאוטיפים של האזרח היהודי והאזרח הערבי בישראל בדרך בה הם משתקפים אחד בעיני השני.

הדמות הראשית בסדרה היא אָמְגַ'ד, עיתונאי ערבי-ישראלי בן 35 העובד בעיתון עברי ומתגורר בכפר במזרח ירושלים. אמג'ד נשוי לבושרה, עובדת סוציאלית במקצועה. לזוג בת אחת, ושמה מאיה, והם מצפים לילד נוסף (בן, שייקרא איסמעיל). לאמג'ד בעיית זהות: הוא מנסה להשתלב באליטה היהודית-ישראלית אך נקרע בין שני העולמות, היהודי והערבי. אשתו בושרה לעומתו, היא דמות מגובשת ונטולת בעיות זהות, היא דעתנית ועצמאית ומנסה להחזיר את אמג'ד לשורשיו הערביים.

מאיר, חברו של אמג'ד, עובד עמו בעיתון בתור צלם. מאיר "מדריך" את אמג'ד בניסיונותיו להשתלב בחברה היהודית ועושה זאת בדרך קומית וסרקסטית. מאיר מתאהב באמאל, חברתה הפלסטינית והפמיניסטית של בושרה, שעובדת כעורכת דין באגודה לזכויות האזרח לאחר ששבה מלימודי תואר שני במשפטים מבוסטון שבארצות הברית. בהמשך הסדרה אמאל נכנסת להריון ממאיר ונולד להם בן, סמי. מאיר ואמאל מתחתנים, למרות התנגדות ההורים שלו ושלה.

במקביל מופיעים בסדרה גם הוריו של אמג'ד, איסמעיל אבו אמג'ד ואֻם אמג'ד, המתווכחים ללא הרף. אביו הוא פנסיונר של משרד החינוך, איש עצבני החובב כסף ומשנה את דעותיו ועמדותיו לפי שיקולים כלכליים בלבד. באחד הפרקים הוא אף מרמה כספית את בנו. אמו, לעומת זאת, היא עקרת בית רגועה ואשת משפחה מסורה. הוריו של אמג'ד אינם אוהבים את ניסיונותיו להידמות ליהודי על חשבון מוצאו הערבי.

בעונה השנייה מקבל אמג'ד צו הריסה על ביתו שבכפר, והוא עובר לגור בשכונת רחביה בירושלים.

בעונה השלישית, לאחר שאמג'ד השתתף בתוכנית "האח הגדול", הוא הרגיש נערץ עד שבטעות הטיל את מימיו על מצבת זיכרון יהודית, ואז ניסה לעבוד בעיתון ערבי. בנוסף, למאיר ולאמאל נולד בן ואמאל החליטה לקרוא לילד סמי. בעונה הרביעית אמג׳ד מתבשר שבושרה אשתו בהיריון ובעקבות מצבו הכלכלי הקשה הוא עוזב את ביתו ועובר לאוהל יחד עם מאיר (שרב עם אמאל לאחר שאמו רצתה לגייר אותה ומאיר הביע תמיכה באימו), והם פותחים במחאה חברתית. התקשורת עטה על הסיפור ובמהרה מתפתחת מחאה חברתית גדולה בכל הארץ. יועצו של אמג׳ד מנצל זאת ואמג׳ד נעשה מבוקש בפוליטיקה. בעקבות זאת הוא חוזר הביתה ומשלים עם בושרה. בושרה מגלה כי היא בהריון עם תאומים בנים ובתגובה עוזב אמג׳ד שנית את ביתו באומרו :"אני אצטרך לקנות קוטג׳ ! את יודעת כמה עולה קוטג׳ ?!?" עובר אורח שומע את דבריו ובמהרה מתפתחת "מחאת הקוטג׳ ". בושרה נמצאת בשמירת היריון ואמג׳ד שמבוקש פוליטית נאלץ להסתדר לבד גם בביתו וגם במשפחתו. אמג׳ד מקבל הצעה ממפלגת העבודה ונתמך בהם לאורך העונה תוך כדי עשיית הרצאות שונות ומגוונות. בושרה מדממת ומובהלת לבית החולים שם, בחודש השביעי להריונה, היא עוברת ניתוח. שני התינוקות שרדו והועברו לפגייה במשקל נמוך.

דמויות

• אָמְגַ'ד עליאן (נורמן עיסא) - גיבור הסדרה. נשוי לבושרה ואביהם של מאיה ואסמעיל. עיתונאי ערבי אשר מנסה להתקרב לעולמם של הישראלים, אוהב את חגיהם ומושפע ממעשי היהודים.
• בושרה עליאן (קלרה ח'ורי) - אשתו של אמג'ד ואמם של מאיה ואיסמעיל. כועסת רבות בסדרה על אמג'ד על איך שהוא מושפע משכניו היהודים ושוכח שהוא ערבי.
• מאיה עליאן (פאטמה יחיא) - בתם של אמג'ד ובושרה. אביה שואף שהיא תהיה כמו היהודים "ודוחף" אותה לכל מיני דברים בלי רצונה - לכן, למרות היותה ערביה, היא לומדת בבית ספר יהודי.
• איסמעיל אבו אמג'ד (סלים דאו) - אביו של אמג'ד ובעלה של אום אמג'ד. חמדן, נרגן, מניפולטור ותאב בצע. נוהג להכות את בנו אמג'ד עם נעל כשזה עושה מעשים טיפשיים לדעתו. פנסיונר של משרד החינוך ואדם מכובד מאוד בקהילה שלו.
• אֻם אמג'ד (סלווה נקארה - עונות 1–3, אלהאם עראף - עונה 4) - אשתו של אבו אמג'ד ואמו של אמג'ד. עקרת בית, שבניגוד לבעלה, היא רגועה ולרוב משמשת כקול ההיגיון והשפיות בסדרה.
• מאיר כהן (מריאנו אידלמן) - חברו של אמג'ד לעבודה. מתאהב באמאל, אך לרוב השניים נוהגים לריב בגלל תפיסות שונות הנובעות מכך שהוא יהודי והיא ערביה. מתחתן איתה בעונה השלישית ובסופה נולד להם ילד.
• אמאל (מירה עווד) - עורכת דין ערבייה ופמיניסטית אשר, בצעד פחות שכיח , מתאהבת במאיר היהודי.
• אמנון (שמואל וילוז'ני) - עורך העיתון והבוס של אמג'ד ומאיר.

דמויות שהצטרפו בעונה השנייה

• נתן (דב נבון) - נשוי לתמנע ואביו של נדב. שכן של מאיר, בעונה השנייה גם של אמג'ד ובושרה. ימני אשר נוהג להתחזות לליברלי כאשר הוא רואה את אמג'ד.
• תמנע (רונה ליפז-מיכאל) - אשתו של נתן ואמו של נדב. שכנה של אמג'ד ובושרה. לתמנע חשובה מאוד העובדה שהיא ליברלית ונאורה, והיא מחזיקה בדעות שמאלניות.
• יוסק'ה (אריה מוסקונה) - ראש ועד הבית של הבניין ושכנם של אמג'ד ובושרה.
• יוכבד (סנדרה שדה) - אשתו של יוסק'ה ושכנה של אמג'ד ובושרה. בעלת פוביה לפיה הערבים ישתלטו הן על הבניין והן על החיים שלה.

בנוסף, שחקנים מוכרים רבים הופיעו בסדרה בתפקידי אורח. ביניהם: אוהד קנולר, שמוליק לוי, שרון אלכסנדר, גבי עמרני, אודיה קורן ואילן רוזנפלד.

דמויות שהצטרפו בעונה השלישית

• עמי שוסטר (מנשה נוי) - "מנהל אישי" אמביציוזי ודורסני המבקש לייצג את אמג'ד.

בנוסף, ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים וחבר הכנסת יצחק הרצוג הופיע בהופעות קמע.

פסקול

שיר הפתיחה של הסדרה הוא "נע'ייר בוכרה" ("לשנות את המחר") של להקת הראפ "דם" עם הסולן תאמר נפאר. השיר לא נכתב במיוחד עבור הסדרה, אלא עבור אלבומה של הלהקה "אידה" שיצא כשנה לפני עליית הסדרה. חברי הלהקה הלחינו גם את מוזיקת הרקע של הסדרה.

את הקדימונים לעונה השנייה של הסדרה ליווה שירו של אלון אולארצ'יק "בא לשכונה בחור חדש", בביצוע מחודש של רונן סאבו ואופיר קותיאל עם ההרכב "אקסום".

"התסריטאי"

ערך מורחב – התסריטאי

קשת ורשות השידור צילמו כהפקה משותפת סדרה מוקומנטרית בת 10 פרקים, "התסריטאי", בה מספר סייד קשוע על מאחורי הקלעים של יצירת "עבודה ערבית", כששתי הסדרות נוצרו על ידי אותם אנשים.

ראו גם

• המסעדה הגדולה
• שכנים

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של עבודה ערבית
• "עבודה ערבית", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "עבודה ערבית", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "עבודה ערבית", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• מירב קריסטל, קלרה הקדושה, באתר ynet, ריאיון עם קלרה ח'ורי על הסדרה, 22 בנובמבר 2007
• רוני אפרת‏, במאי "עבודה ערבית": "בקשת פחדו ממינון השפה הערבית בסדרה", באתר וואלה!‏, 15 במאי 2012

ביקורות

• אורי קליין, קלישאה מקורית, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2007
• ראעיד זועבי, העיר תל אביב, הערבים נגד "עבודה ערבית", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2007
• רותה קופפר, גם בוגד, גם כותב גרוע, באתר הארץ, 11 בפברואר 2008
• אלון הדר, יורים ומתקלחים: על העונה החדשה של "עבודה ערבית", nrg מעריב, 18 ביולי 2010
• אריאנה מלמד, ערבים רוקדים, באתר ynet, 18 ביולי 2010
• חגי קראוס‏, הליגה הערבית: על סוף העונה של "עבודה ערבית", באתר וואלה!‏, 10 באוקטובר 2010
• אלון הדר, ערב טוב: "עבודה ערבית" מסיימת עונה שנייה, nrg, ‏10 באוקטובר 2010
• עדיה מנדלסון-מעוז וליאת שטייר-ליבני, ‏היברידיות בטלוויזיה הישראלית: "עבודה ערבית", הסיטקום הערבי-ישראלי הראשון, מסגרות מדיה 6, חורף 2011
• ניר קיפניס, ‏ערבים טובים, באתר גלובס, 6 בפברואר 2012
• סמדר שילוני, "עבודה ערבית": מכה קטנה בכנף, באתר ynet, 7 בפברואר 2012
• לילך וולך‏, "עבודה ערבית": הומור יהודי ומבריק במיטבו, באתר וואלה!‏, 7 בפברואר 2012
• אלקנה שור, אין שלום, יש עבודה: "עבודה ערבית" היא פנינה, באתר nrg‏, 7 בפברואר 2012
• מיה סלע, עבודה ערבית: היהלום שבכתר של קשת, באתר הארץ, 7 בפברואר 2012
• ניר קיפניס, ‏הכי מצחיקה בטלוויזיה, באתר גלובס, 9 ביולי 2013
• אריאנה מלמד, "עבודה ערבית": תסתכלו עליהם, תראו גם אותנו, באתר ynet, 10 ביולי 2013
• יאיר אסולין, טלוויזיה מזרחית במיטבה, באתר הארץ, 18 ביולי 2013
• שירי גורן, הומור, אלימות והתנגדות קריאטיבית בסדרת הטלוויזיה 'עבודה ערבית', עיונים 24, עמ' 73 - 93, הוצ' מכון בן-גוריון, 2014

הערות שוליים

הקודם: 2010 – רמזור

פרס האקדמיה לטלוויזיה – סדרה קומית 2011, 2012 – עבודה ערבית

הבא: 2013 – הפרלמנט