ויקיפדיה

עיכוב בהתבגרות המינית

מצב רפואי

עיכוב בהתבגרות המינית (באנגלית: Delayed puberty), נקרא גם "סריסנות", הוא ביטוי למצב של היעדר הופעת מאפייני מין אצל המתבגר, ביחס לזמן הטבעי באוכלוסייה. היקף התופעה הוא כ-2% בקרב מתבגרים באוכלוסיית ארצות הברית.[1]

עיכוב בהתבגרות המינית
תחום אנדוקרינולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול fluoxymesterone עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D011628
סיווגים
ICD-10 E30.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 5A91 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הגדרה רפואית עריכה

התבגרות מינית היא תהליך של שינויים פיזיולוגיים בגוף האדם (בדרך כלל הורמונליים), המביאים את איברי הרבייה לכדי בשלות. עיכוב בהתבגרות המינית בא לידי ביטוי באי-גדילה של האשכים אצל מתבגרים או באי-התפתחות של החזה אצל מתבגרות בגילאים שגבוהים בשתי סטיות תקן מעל ממוצע הגילאים באוכלוסייה שבו התהליכים הללו מתרחשים (גילאי 14 בקרב בנים, ו-13 בקרב בנות).[2] הגדרה של עיכוב בהתבגרות המינית תלויה בעיקר ברקע האתני של המתבגר, כפי שניתן לראות בקרב נערות ממוצאים אתניים שונים בארצות הברית. אצל בנות קווקזיות והיספניות, למשל, עיכוב בהתבגרות המינית מתבטא בהיעדר התפתחות שד בגיל 12.8, ובקרב בנות אפריקאיות הגיל הוא 12.4.[3][4] בקרב מתבגרות מצפון אמריקה, למשל, העיכוב בהתבגרות המינית מוגדר כאשר התפתחות השד לא החלה עד גיל 13, המחזור החודשי לא החל עד גיל 16,[5] ואין קצב צמיחה מוגבר שמאפיין את גיל ההתבגרות.[4] עם זאת, היעדר וסת עד גיל 15, ייחשב באופן כללי לעיכוב בהתבגרות המינית בכל רקע אתני.[4]

תחילת גיל ההתבגרות מושפעת מהגורמים הבאים - גנטיקה, בריאות כללית, מצב סוציו-אקונומי וחשיפה לסביבה. אצל ילדים החיים קרוב יותר לקו המשווה, בגבהים נמוכים יחסית, בערים ובאזורים עירוניים אחרים - תהליך ההתבגרות מתחיל מוקדם יותר לעומת מקביליהם.[6] בנוסף לכך, השמנת יתר עשויה להוביל לתחילת גיל התבגרות מוקדם יותר.[7]

אף שהיעדר שיער ערווה או בית שחי שכיח בקרב ילדים שסובלים מעיכוב בהתבגרות המינית, קיומן של שערות אלה נובע מהפרשתם של הורמוני המין באדרנל, ואין לו קשר להורמונים שמיוצרים בשחלות או באשכים.[4][8]

גורמים עריכה

 
טבלה המתארת רמות הורמונים שונים במהלך עיכוב בהתבגרות מינית, לעומת מהלך תקין של התבגרות מינית.

הסיבות לעיכוב בהתבגרות המינית יכולות להיות מולדות, כגון סיבות ופגמים גנטיים, תורשתיים, ויכולות להיות נרכשות, למשל - תהליכים במוח או בשחלות ותהליכים הורמונליים המאפיינים את גיל ההתבגרות. גורמי לחץ עשויים לעכב את ההתבגרות המינית. לחץ נפשי, פיזי ותזונתי בעיקר כשהם משולבים. מצבים אלה יכולים להיווצר אצל בני נוער המבצעים פעילות גופנית עצימה (אתלטים לדוגמה) .[9] גורמים הורמונליים אופיינים בעיקר למתבגרות, כמו למשל מחסור בגונדוטרופין ובעיות בהפרשת הורמונים אחרים, כמו גם אחוז שומן נמוך מאוד בגוף, עלולים לגרום לעיכוב בהתבגרות המינית.[10][11] מחלות כרוניות כגון סוכרת ומחלת קרוהן, סיסטיק פיברוזיס, בעיות אוטואימוניות, הקרנות לטיפול בגידולים ממאירים, מצבי אנמיה ותת-תזונה.[10][11] גורמים הורמונליים בעיקר בקרב מתבגרות: מחסור בגונדוטרופין, אנמיה, מחלת קרוהן, קרינה עקב טיפולים בגידולים ממאירים, אוטואימוניה.

ממחקרים עולה, כי 63% מהבנים, ו-30% מהבנות הסובלים מעיכוב צמיחה קבוע (CDGP), סובלים גם מעיכוב בהתבגרות המינית.[12] ממחקר שבוצע בעכברים שהושמט מהם הגן שקשור לייצור ההורמון FSH β, ובקרב בני אדם עם מוטציה באותו הגן, עולה המסקנה שהורמון זה משפיע באופן שונה על נשים וגברים - אצל נשים הוא משפיע בעיקר על יצירת האסטרוגן וייצור הביציות, והיעדרותו גורמת לעיכוב בהתבגרות המינית ולאי-פוריות.[13] מחקר נוסף מציע כי ריכוז גבוה של עופרת בדם עלול לגרום לתופעה.[14]

אבחון עריכה

עיכוב בהתפתחות המינית מבוטא לרוב בהיעדר הופעת סימני בגרות מינית זאת ביחס להתפתחות המינית הממוצעת באוכלוסייה. הגיל הממוצע להופעת הסממנים אצל זכרים הוא 14, ואצל נקבות הוא 13.[12] בנוסף, את העיכוב בהתפתחות המינית ניתן לאבחן גם אצל אנשים אשר פיתחו את הסימנים הראשוניים לבגרות מינית, אך התהליך אינו מתקדם כראוי. ממוצע אורך התהליך של ההתפתחות המינית אצל זכרים, מתחילת תהליך ההתבגרות עד סוף הגדילה של האשכים לפרופורציה של אדם בוגר הוא 3.2 שנים. אצל נקבות ממוצע אורך תהליך ההתפתחות המינית, מרגע תחילת התפתחות השדיים עד תחילת המחזור החודשי הראשון הוא 2.4 שנים. לכן, הערכה גופנית מקיפה נדרשת אם עברו יותר מ-4–5 שנים מהופעת סימני הבגרות המינית הראשונים עד להגעה לבשלות מינית (אצל זכרים גדילת שק האשכים ואצל נקבות הופעת המחזור הראשון). המטרה של ההערכה הגופנית היא לקבוע האם העיכוב בהתפתחות נובע מפיגור בתהליך בגרות מינית נורמטיבי, או שעיכוב זה מייצג חריגות מסוימת, ובמקרה זה יש לפעול בשיטות אבחון קליניות מדויקות יותר.[15]

האבחנה מכילה בדיקה גופנית מקיפה, הכוללת בתוכה בדיקה של פרמטרי גובה (גובה וגובה בישיבה), פרמטרים ביוכימיים והמטולוגיים, הורמוני בלוטת התריס והורמון גדילה, בדיקה של גורמי גדילה, גיל העצם ונתונים משפחתיים. במידת הצורך מבוצע דימות תהודה מגנטית (בדיקת MRI) לנבדקים.[16]

טיפול ומניעה עריכה

המטרות לטווח קצר בטיפול הורמונלי, אשר עשוי לכלול סטרואידי מין במינון נמוך, הן לייצר התחלה של מאפייני התפתחות מינית שניונית והאצה בקצב הגדילה. כמו כן, מטרה נוספת היא צמצום הקשיים הפסיכוסוציאליים הנובעים מהתפתחות מינית מעוכבת ושיעור קומה נמוך. האופציות עבור ניהול וטיפול נכון של המחלה כוללות פיקוח צמוד או טיפול במינון נמוך של טסטוסטרון בבנים או אסטרוגן בבנות. עם זאת, מומלץ להגביל את הטיפולים ההורמונליים רק עבור ילדים בעלי מצוקה חמורה או חרדה אשר נובעים מעיכוב בהתפתחות המינית שלהם. אם ההתפתחות המינית החלה, באופן קליני או ביוכימי, ושיעור קומה אינו מהווה דאגה מרכזית, החזרת הביטחון עם חיזוי גובה מציאותי הוא מספיק לעיתים קרובות.[2] שימוש שוטף, בהורמון הגדילה, או מעכבי ארומטאז אינו מומלץ כרגע.

טיפול בבנים עריכה

לקיחה זמנית וקצרה של טסטוסטרון במינון נמוך יכולה להאיץ את ההתפתחות המינית בתוך 6–12 חודשים. מדבקות טסטסטורון הוכחו כבעלות פוטנציאל לגרום לבגרות ולעורר צמיחה לטווח קצר אצל בנים.[17]

טיפול בבנות עריכה

טיפול הורמונלי לטווח קצר פחות אפקטיבי בבנות מאשר בבנים. הטיפול נמשך בדרך כלל עד השלמת ההתפתחות המינית. רוב הפרוטוקולים מתחילים בנתינת מינון נמוך של אסטרוגן, תוך עלייה הדרגתית על מנת להגיע לתוצאה הרצויה של התפתחות מינית מלאה תוך 3–4 שנים. לאחר התקופה הנ"ל ניתן לתת טיפול של פרוגסטרון מחזורי כדי למנוע התפתחות בעיות עתידיות.[17]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Palmert, M. R., & Dunkel, L. (2012). Delayed puberty. New England Journal of Medicine, 366(5), 443-453.
  • Wei, C., & Crowne, E. C. (2016). Recent advances in the understanding and management of delayed puberty. Archives of disease in childhood, 101(5), 481-488.
  • Sedlmeyer, I. L., & Palmert, M. R. (2002). Delayed puberty: analysis of a large case series from an academic center. The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, 87(4), 1613-1620.
  • Traggiai, C., & Stanhope, R. (2002). Delayed puberty. Best practice & research Clinical endocrinology & metabolism, 16(1), 139-151.
  • Argente, J. (1999). Diagnosis of late puberty. Hormone Research in Paediatrics, 51(Suppl. 3), 95-100.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא עיכוב בהתבגרות המינית בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Sasha R. Howard, Leo Dunkel, The Genetic Basis of Delayed Puberty, Neuroendocrinology 106, 2018, עמ' 283–291 doi: 10.1159/000481569
  2. ^ 1 2 Mark R. Palmert, Leo Dunkel, Delayed Puberty, New England Journal of Medicine 366, 2012-02-02, עמ' 443–453 doi: 10.1056/NEJMcp1109290
  3. ^ Leon Speroff, Marc A. Fritz, Clinical Gynecologic Endocrinology and Infertility, Lippincott Williams & Wilkins, 2005. (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 Paula J. Adams Hillard, Practical Pediatric and Adolescent Gynecology, John Wiley & Sons, 2013-03-29. (באנגלית)
  5. ^ Fred F Ferri, Fred F Ferri, Ferri's clinical advisor 2019: 5 books in 1, 2019. (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
  6. ^ Leon Speroff, Marc A. Fritz, Clinical Gynecologic Endocrinology and Infertility, Lippincott Williams & Wilkins, 2005. (באנגלית)
  7. ^ Hannah M Richmond, David M Duriancik, Impact of Carbohydrate Restriction on, 2017, עמ' 1–7 doi: 10.17458/per.vol15.2017.rd.impactcarbohydraterestriction
  8. ^ Leo Dunkel, Richard Quinton, TRANSITION IN ENDOCRINOLOGY: Induction of puberty, European Journal of Endocrinology 170, 2014-06, עמ' R229–R239 doi: 10.1530/EJE-13-0894
  9. ^ Anne-Simone Parent, Grete Teilmann, Anders Juul, Niels E. Skakkebaek, The Timing of Normal Puberty and the Age Limits of Sexual Precocity: Variations around the World, Secular Trends, and Changes after Migration, Endocrine Reviews 24, 2003-10-01, עמ' 668–693 doi: 10.1210/er.2002-0019
  10. ^ 1 2 P. B. Kaplowitz, Delayed Puberty, Pediatrics in Review 31, 2010-05-01, עמ' 189–195 doi: 10.1542/pir.31-5-189
  11. ^ 1 2 Puberty Definition, Stages, Duration, Signs for Boys & Girls, MedicineNet (באנגלית)
  12. ^ 1 2 Ines L. Sedlmeyer, Mark R. Palmert, Delayed Puberty: Analysis of a Large Case Series from an Academic Center, The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism 87, 2002-04-01, עמ' 1613–1620 doi: 10.1210/jcem.87.4.8395
  13. ^ Lawrence C. Layman, Eun-Jig Lee, Douglas B. Peak, Anne B. Namnoum, Delayed Puberty and Hypogonadism Caused by Mutations in the Follicle-Stimulating Hormone β-Subunit Gene, New England Journal of Medicine 337, 1997-08-28, עמ' 607–611 doi: 10.1056/NEJM199708283370905
  14. ^ Sherry G. Selevan, Deborah C. Rice, Karen A. Hogan, Susan Y. Euling, Blood Lead Concentration and Delayed Puberty in Girls, New England Journal of Medicine 348, 2003-04-17, עמ' 1527–1536 doi: 10.1056/NEJMoa020880
  15. ^ J. Argente, Diagnosis of Late Puberty, Hormone Research in Paediatrics 51, 1999, עמ' 95–100 doi: 10.1159/000053168
  16. ^ Cristina Traggiai, Richard Stanhope, Delayed puberty, Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism 16, 2002-03-01, עמ' 139–151 doi: 10.1053/beem.2001.0186
  17. ^ 1 2 Christina Wei, Elizabeth Clare Crowne, Recent advances in the understanding and management of delayed puberty, Archives of Disease in Childhood 101, 2016-05-01, עמ' 481–488 doi: 10.1136/archdischild-2014-307963

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עיכוב_בהתבגרות_המינית&oldid=36941220"