ערפילי אבלון

ערפילי אבלון (באנגלית: The Mists of Avalon) הוא רומן משנת 1983 מאת מריון זימר בראדלי, שבו היא מספרת את אגדות המלך ארתור מנקודת המבט של הדמויות הנשיות. הדמות הראשית והמספרת העיקרית היא מורגיין, כוהנת האלה הגדולה, הנלחמת להציל את הדת והתרבות הבריטוניות המטריארכליות בארץ שבה הנצרות הפטריארכלית מאיימת להרוס את דרך החיים הפגנית. האפוס מתאר גם את חייהן של גוונהויבר, ויויאן, מורגייז, איגריין ונשים אחרות, שתפקידן בסיפורי ארתור הוא על פי רוב שולי. בספרה של בראדלי, דווקא המלך ארתור ואבירי השולחן העגול הם שחקנים משניים ולא הדמויות הראשיות. בניגוד לדימויה השלילי והחד-ממדי המקובל של מורגיין, ב"ערפילי אבלון" היא מוצגת כגיבורה אשר נקראת להגן על מורשת ארצה כנגד כל הסיכויים. הספר, שבמרכזו חוויותיהן של נשים, נחשב כקו פרשת המים בפרשנות-מחדש הפמיניסטית לספרות האנדרוצנטרית.

ערפילי אבלון
The Mists of Avalon

מידע כללי
מאת	מריון זימר בראדלי
שפת המקור	אנגלית
סוגה	פנטזיה
מקום התרחשות	בריטניה
הוצאה
הוצאה	אלפרד א. קנופף
הוצאה בשפת המקור	Knoff
תאריך הוצאה	1983
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת מודן
תאריך	2000
תרגום	עדי גינצבורג-הירש
פרסים
פרס לוקוס לנובלת פנטזיה (1984) 100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR
סדרה
ספר קודם	Priestess of Avalon
קישורים חיצוניים
מסת"ב	978-2-85704-201-3
הספרייה הלאומית	001907248

הספר היה לרב-מכר מיד עם פרסומו, ונשאר פופולרי היום. מאוחר יותר, בראדלי ודיאנה ל. פאקסון הרחיבו את הספר לסדרת "אבלון".

עלילה

ערפילי אבלון נפרש לאורך מספר דורות בסיפורים סביב אגדות המלך ארתור, ומחזיר את האגדות לשורשיהן הקלטיים הבריטוניים. העלילה מספרת את סיפורן של הנשים שהשפיעו על ארתור, המלך העליון של בריטניה, ועל הסובבים אותו.

העלילה מחולקת לארבעה חלקים:

• ספר ראשון: אדונית הקסמים
• ספר שני: המלכה הרמה
• ספר שלישי: מלך הצבי
• ספר רביעי: האסיר בעץ האלון.

גיבורת הספר היא מורגיין, הכוהנת הגדולה של אבלון, אחותו למחצה של ארתור. אמם, איגריין, נישאת לאותר פנדרגון לאחר שאביה של מורגיין, גרלייז, נהרג בקרב. שמועות מתפשטות ברחבי אבלון שלפני שאיגריין ידעה שבעלה נהרג, אותר התייעץ עם המרלין (טליאסין), שהשתמש בקסמיו כדי לאפשר לאותר לעטות את דמותו של גרלייז, ובכך לקבל גישה לאיגריין. הוא מבלה איתה את הלילה, והיא הרתה, והתינוק שנולד הוא ארתור. מורגיין היא עדה לעלייתו של אותר פנדרגון לכס המלכות של קרלאון לאחר שקודמו, אמברוסיוס, מת מזקנה.

כשמורגיין בת 11 וארתור בן 6, מתרחש ניסיון התנקשות בארתור. דודתם, אחותה של איגריין, הכוהנת הגדולה ויוויאן, מגיעה לקרלאון ומייעצת לאותר לשלוח את ארתור הרחק משם, לטובתו. אותר מסכים, וגם מתיר לוויוויאן לקחת את מורגיין לאבלון, שם היא עוברת הכשרה ככוהנת של האלה האם. במהלך תקופה זו, מורגיין נהיית מודעת למתח הגואה בין הדת הפגנית הישנה והנצרות החדשה. כעבור שבע שנות אימונים, מורגיין נחנכת ככוהנת של האם, וויוויאן מתחילה לטפח אותה לקחת את מקומה כגבירה הבאה של אבלון.

כמה חודשים לאחר מכן, מורגיין ניתנת בטקס פוריות למלך העליון העתידי של בריטניה. האיחוד שלהם לא נועד להיות אישי, אלא חתונה סמלית בין המלך לעתיד וארצו, שעל הגנתה הוא אמון. למחרת בבוקר, מורגיין וארתור מזהים אחד את השנייה, ומזועזעים כשמבינים מה הם עשו. כעבור חודשיים, מורגיין הרוסה כשהיא מגלה כי היא בהריון.

אחרי שאותר נהרג בקרב נגד הסקסונים הפולשים, ארתור טוען לכס המלכות של בריטניה, למרות הספקות לגבי הלגיטימיות שלו. מכיוון שעכשיו זו אחריותו של ארתור להגן על בריטניה מפני הסקסונים, ויוויאן מורה למורגיין ליצור לו נדן קסום שימנע ממנו אובדן דם, והיא נותנת לו גם את החרב הקדושה, אקסקליבר. בכוחות המשולבים של אבלון וקרלאון, ארתור מביס את הפולשים.

ככל שהעובר ברחמה גדל, כך גם גוברים אצל מורגיין רגשות הכעס והבגידה שהיא רוחשת לוויוויאן, אשר לתפיסתה רימתה אותה בכוונה להרות מאחיה למחצה. היא עוזבת את אבלון ומגיעה לחצר המלוכה של דודתה מורגייז, מלכת לותיאן, שם היא יולדת את בנה, וקוראת לו גווידאון. בעידודו של בעלה, לוט, ומתוך שאיפותיה היא, מורגייז מערימה על מורגיין כדי שזו תסכים שהיא תגדל את בנה. מורגייז נאלצת לברוח מהצעות מיניות לא רצויות מצד לוט, וחוזרת לחצרו של ארתור כחלק מפמלייתה של המלכה, גוונהויבר. היא לא רואה שוב את גווידאון עד בגרותו.

כאשר גווניפאר לא מצליחה להרות ולהעניק לארתור יורש, היא משוכנעת שאלוהים מעניש אותה על חטאיה. והגדולים מביניהם, לאמונתה, הם כישלונה לשכנע את ארתור להוציא מן החוק את הדתות הפגניות בבריטניה, וכן אהבתה האסורה ללנסלט, בן דודו של ארתור, ואבירו הטוב ביותר. למרות שלנסלט מחזיר אהבה לגווניפאר, הוא גם חברו הטוב ביותר של ארתור ואיש של כבוד. המצב גורם סבל רב לשניהם.

ערב הקרב המכריע נגד הסקסונים, גווניפאר מבקשת מארתור לשים בצד את דגל פנדרגון של אביו, ולהחליפו בדגל הנצרות שלה. ככל שהקנאות הדתית שלה גוברת, היחסים בין אבלון וקמלוט נהיים יותר ויותר מתוחים. ועדיין, מתוך הייאוש שלה מחוסר יכולתה להרות, היא מבקשת את עזרתה של מורגיין, ואף מאיימת שתנהל רומן כדי להיכנס להריון. בניסיון למנוע זאת, מורגיין מגלה לגווניפאר שארתור אינו עקר, ושכבר יש לו בן, למרות שהוא אינו מודע לכך.

לאחר הקרב, ארתור מעביר את חצר המלוכה לקמלוט, אשר יותר מוגנת מקרלאון. מורגיין, המבקשת לשחרר את לנסלט וגווניפאר מכבלי אהבתם האסורה, מסדרת שלנסלט ינשא לבת דודה של גווניפאר, איליין, דרך כישוף שהיא מטילה, הגורם ללנסלט לחשוב שאיליין היא המלכה. איליין יולדת עמו בן, גלהאד, ובת, נימואה. גלהאד נשאר בקמלוט כדי להפוך בעתיד לאביר, ואת נימואה שולחים לאבלון, להתחנך בדרכי האלה. זמן מה לאחר מכן, במהלך ויכוח סוער עם ארתור על היעדר יורש, גווניפאר מגלה את סודה של מורגיין, ומספרת לארתור שיש לו בן. ארתור מזמן את מורגיין ומאלץ אותה לספר לו את האמת. גווניפאר משתכנעת שאין יורש עצר כי אלוהים מעניש את ארתור על היחסים עם אחותו, אפילו שאלה התקיימו מתוך אי-ידיעה. היא משכנעת את ארתור להתוודות בפני פטריציוס, הבישוף, שמטיל עליו כפרה נוקשה. לאחר מכן, ארתור וגווניפאר מחליטים להפטר ממורגיין באמצעות שידוך ליוריאנס, מלך ויילס הזקן, הרחק מקמלוט, במקום שתינשא למיועד המקורי שלה, בנו הצעיר אקולון, כהן דרואידי ולוחם צעיר. ארתור משתוקק לפגוש את בנו גווידאון ואולי להביא אותו לחיות בקמלוט, אבל כל פעם שהוא מעלה את הנושא, גווניפאר מסרבת לדבר על זה.

מורגיין נישאת ליוריאנס ועוברת לוויילס, אבל תוך זמן קצר מתחילה רומן עם אקולון. ה"עתיקים" - האוכלוסייה המקומית אשר חיה בין הגבעות ושומרת את המסורת הפגנית - מחשיבים את מורגיין ואקולון למלכתם ומלכם. יוריאנס אינו חושד בדבר, אבל אחיו הבכור של אקולון, אבלוך, קולט את המתרחש, ומנסה לסחוט ממורגיין סקס באיומים. מורגיין שולחת אותו לציד חזירים, ודרך כישוף, חזיר בר הורג אותו. מורגיין מספרת לאקולון, שהוא עכשיו יורש העצר, על טקס הקדושה שהיא עשתה עם ארתור שנים לפני. היא משכנעת אותו כי חובה עליהם לקחת חזרה את הממלכה מארתור והנוצרים, ולהחזיר אותה לשליטתה של אבלון. ניסיון ההפיכה נכשל, וארתור הורג את אקולון בקרב יחיד. בזמן שיוריאנס מנסה להתאושש מאובדן שני בניו ברצף, מורגיין עוזבת את ויילס לנצח. מורגיין בינתיים לוקחת את הנדן הקסום שהגן על ארתור מפני פציעות.

גווידאון, שבינתיים התבגר, מגיע לחצר המלוכה הסקסוני כדי ללמוד את אומנויות המלחמה הרחק מארתור. הסקסונים, אשר מתרשמים מחוכמתו, מכנים אותו "מורדרד" ("עצת רשע"). כעבור מספר שנים, בחגיגות הפנטקוסט, הוא מציג את עצמו בקמלוט כבנה של המלכה מורגיין וכבן חסותה של מורגייז. כדי להרוויח תואר אבירות, גווידאון מציב ללנסלט אתגר קרב, ובמהלך הטורניר, הם מתחילים להילחם ברצינות. גווניפאר, החוששת לשלומו של מורדרד, אותו למדה לחבב, משכנעת את ארתור להפסיק את המשחק. לנסלט מסדר למורדרד מקום כאביר השולחן העגול.

במהלך כל השנים האלה, הקונפליקט בין הדרכים הישנות לנצרות החדשה מתעצם, ומורגיין ממשיכה לעמוד בקו התפר ביניהם. היא מאשימה את ארתור - שכביכול נועד להיות המושיע של הדרכים העתיקות - בכך שהוא מחליף אותם בנצרות שלו. כשהוא מתכחש, מורגיין מסדרת דרך עולם הקסמים שהחרב אקסקליבר - הסמל האולטימטיבי של אבלון, אותו ארתור הפך לסמל צלב נוצרי - יילקח ממנו, ויוחלף בזיוף. ובעוד שבתחילת הסיפור, המרלין היה חלק מהנבואות על הצלת המסורת הפגנית מפני הנצרות הלוחמנית, בסופו, מורגיין מוצאת את עצמה בקונפליקט עם המרלין הבא, קווין, ובהתנגדות לתכסיסיו. כשקווין מסדר שהגביע הקדוש וחפצים קסומים אחרים יובאו מאבלון לקמלוט - מתוך האמונה שעליהם להיות בעולם האדם ולא בממלכות קסומות - מורגיין פועלת נגדו, וקוראת לאלה לעזור לה - כולם מרגישים את עוצמתה, וכשהזעזוע מסתיים, כל החפצים הקסומים נעלמים מעולם האדם. בעיני הכוהנות של אבלון, המרלין עכשיו הפך לבוגד, וכתוצאה, נימואה יוצאת אחריו, ובדרכי פיתוי, מחזירה אותו לאבלון להיענש. אך היא מתאהבת בו, וכשמוציאות אותו להורג היא מתאבדת, מצער ובשל בגידתה בו.

לפני שאבירי השולחן העגול יוצאים למסעותיהם בחיפוש אחר הגביע הקדוש, משולש האהבים בין ארתור, גווניפאר ולנסלט מגיע לנקודת שיא, כאשר כל אחד משלושתם מצהיר על אהבתו לאחרים, וכן נחשף הדבר לקהילת קמלוט וגורם לתחושות קשות. במהלך המסעות, גלהאד - שמונה כיורש העצר בהיעדר בנים לארתור וגווניפאר - נהרג. בינתיים, בקמלוט, מורדרד מנסה לתפוס את כס המלכות. בקרב המכריע בין צבאותיהם של מורדרד וארתור, ארתור נפצע אנושות. מורגיין לוקחת את ארתור הגוסס דרך ערפילי אבלון, שם הוא מת בזרועותיה. מורגיין קוברת אותו באבלון ונשארת שם כדי לספר את הסיפור של קמלוט.

דמויות

• מורגיין: המספרת, והדמות הראשית. בעלת "חוש שישי" ויכולת כישוף - מתת האלה האם. דמות טרגית בסיפור, מורגיין נקרעת בין נאמנותה לאבלון, הממלכה הקסומה של המסורת הפגנית, ואהבתה לגברים שונים בקמלוט, המחוז הגברי והנוצרי. היא עדה לדעיכתה של הדרך הישנה, אך לקראת סוף הסיפור, מגיעה למין פשרה מחשבתית לגבי הנצרות, לפיה הנצרות לא חיסלה את תרבות האלה, אלא שזו תמשיך לחיות באופנים שונים בבריטניה, ושדמותה של מרים הקדושה היא גם בעצם אחת מהתגלמותיה; ושהבעיה אינה טמונה בנצרות עצמה, אלא באופן שכמריה ומנהיגיה מחילים אותה.
• אותר פנדרגון: שר מלחמה המתאהב באיגריין, שנהיה לאחר מלחמה קשה מלך בריטניה. אביו של ארתור.
• איגריין: אשתו של גרלייז, ומאוחר יותר מלכתו של אותר; אחותה הצעירה של ויוויאן, הכוהנת הפגנית, ואמם של מורגיין וארתור. כשעזבה את אבלון לטובת נישואים עם גרלייז, שר מלחמה נוצרי, איבדה איגריין את החוש השישי שלה המשותף לכוהנות האלה, ואשר מאפשר להן תקשורת אל-חושית באשר הן. היא שודכה לו ספציפית כדי לקדם את הנבואות הקשורות לארתור, דרך המניפולציות של ויוויאן. בהתחלה היא מתנגדת, אך לאחר הולדת בתה הבכורה, מקבלת עליה את גורלה, ומאוחר יותר אף מתאהבת באותר, ועוזרת לו לקדם את שלטונו. למרות שאהבה את מורגיין כשהייתה ילדה, כשהחלה את הפרק השני בחייה עם אותר וארתור, היא התרחקה ממורגיין ונתנה לה לגדול הרחק ממנה.
• גרלייז: בעלה הראשון של איגריין, ואביה של מורגיין. הוא מנסה להראות לאיגריין אהבה למרות שהיא אומללה בנישואיה, שהתרחשו שהיא הייתה רק בת 15. אך כשהוא מגלה שהיא שכבה עם אותר (תחת כישוף שגרם לה לחשוב שזהו גרלייז), הוא מתהפך, מתעמר בה, ונשבע לנקום את כבודו נגד אותר. אותר הורג אותו בקרב בשל בגידתו בשבועת האמונים שנשבע לו.
• המלך ארתור: בנם של איגריין ואותר, מלך בריטניה. דמותו מצטיירת כמלך חזק, אשר נישא לגווניפאר בשידוך. הוא אוהב אותה ומרגיש כלפיה חמלה - אפילו כשמצוקתה היא בשל אהבתה ללנסלט, ואי-יכולתה להביא לו יורש. בסוף הסיפור מסתבר שהוא יודע על הרומן שהתפתח בין חברו הטוב ביותר ואשתו, אך בחר להתעלם בשל אהבתו העזה לשניהם. ארתור הוא דמות שנועדה בנבואה להציל את בריטניה מפני הדת הנוצרית הפולשת, ובעצם, בגלל השפעתה של גווניפאר, הופך למוביל בהטמעת הנצרות הפטריארכלית על פני הדרכים הפגניות, הקסומות, המטריארכליות הישנות.
• גווניפאר: אשתו היפה והאומללה של ארתור. מתוך דיכאונה - תוצר של ילדות מנוכרת מאביה, אי-הצלחתה להרות, ואהבתה האסורה ללנסלט - היא הופכת יותר ויותר פנטית בדתה הנוצרית. דמותה בספר מהווה את דמות המראה, ההיפוך, של מורגיין.
• לנסלט: האביר הראשי בחצרו של ארתור, וחברו הטוב ביותר. בנה של ויוויאן, ובן דודם של ארתור ומורגיין. הוא גם אהבתה הראשונה של מורגיין, ואהבה נכזבת זו מלווה אותה לאורך הסיפור. הוא מאוהב בגווניפאר, ובמשך שנים רבות מדחיק את אהבתו מתוך נאמנות ואהבה לארתור. תמה שנרקמת בסיפור הוא אהבתו של לנסלט לארתור, המתוארת באופנים לא אפלטוניים; במקרה אחד, כתוצאה מכישוף, שלושתם מוצאים את עצמם יחד במיטה. בנוסף, אהבתו של לנסלט לגווניפאר פעמים רבות מתוארת כמוגברת בשל קרבתה לארתור. הוא נאבק עם הביסקסואליות שלו ועם משיכותיו השונות לארתור וגווניפאר.
• מורדרד: ידוע גם כגווידאון, הוא בנם הממזר של מורגיין וארתור. הוא תככן, חסר מצפון, וערמומי, אך בניגוד לדימויים שלו בספרות המיינסטרים, בסיפור הזה מניעיו מובנים. הוא רואה את אביו כמושחת, ומשוכנע שעליו להדיח אותו כדי להציל את קמלוט. הרמיזות בספר הן שהוא חווה ילדות קשה עם מורגייז המנוכרת והערמומית, וזה השפיע על אופן חשיבתו. מאפיין אחד יש לו במשותף עם אמו מורגיין: הוא מאמין שהוא כלי ביד הגורל, ושאין לו בחירה אמיתית בדרכו בחיים. אך מכיוון שהיא מגיעה לגורלה כמשרתת של האם האלה, ניתן להבין שהוא, לעומת זאת, אימץ את גישתו מהסקסונים הפטליסטים.
• מורגייז: דודתה של מורגיין, אחותן הצעירה של ויוויאן ואיגריין. אמה מתה בלידתה, והיא גודלה על ידי ויוויאן. דמותה מצוירת כיהירה וערמומית, ובניגוד לאחיותיה, פועלת רק למען טובתה היא. היא מנצלת את מורגיין ואת מורדרד ככלים במירוצה אחר הכוח.
• פטריציוס: במודרניזציה - פטריק הקדוש; הכומר הנוצרי הראשי בקמלוט, אשר מסלק את "הנחשים" (הדרואידים) מאירלנד. הוא מצויר כדמות שלילית עד מאוד - חסר רחמים, מיזוגן ופונדמנטליסט.
• איליין: בת דודתה של גווניפאר, ואשתו של לנסלט. היא דומה במראה לגווניפאר, אהובתו של לנסלט. השניים נישאו בתרמית שבה היה לאיליין חלק, דרך כישוף שמורגיין הטילה, בתנאי שאת בתם הבכורה תוכל לגדל באבלון. לאיליין ולנסלט שלושה ילדים: נימואה, גלהאד, וגווניפאר (על שם המלכה).
• ויוויאן: הכוהנת הגדולה של האלה האם באבלון, וגבירת האגם. דמותה מצטיירת כמנהיגה פוליטית ודתית חזקה, כאשר חסרונה העיקרי הוא מוכנותה לנצל אחרים כדי לקדם את מטרתה - הצלת אבלון מפני הפולשים הנוצרים - מבלי להתחשב ברגשותיהם או ההשלכות שיישאו. היא נרצחת בידי באלין, האח החורג של בנה באלאן.
• טליאסין: "המרלין" של בריטניה (בסיפור מרלין הוא לא שמו הפרטי אלא שם תפקידו, כארכי-דרואיד). הוא נערץ על ידי הנוצרים והפגנים כאחד, והוא אביהן של ויוויאן, איגריין ומורגייז. בריאותו הנפשית מתדרדרת לאורך הסיפור.
• קווין: המרלין הבא של בריטניה, אחרי טליאסין. הוא נכה, גיבן, ומצולק משריפה בילדותו, ובעל קול שירה ערב. הוא בתחילה מאהבה של מורגיין, ומאוחר יותר אויבה, כשהוא מוצא את עצמו בעמדה מנוגדת אליה - כאשר היא מוכנה למות עבור הצלת אבלון מפני הנצרות, ואילו הוא, עם הזמן, מקבל את עליית הנצרות כגזירת גורל, ומשכנע את עצמו שאין זה משנה בעצם מה קוראים לדת או מה קוראים לאל או אם מייחסים אלוהות לדמות אחת או לרבות, ובכך עזר לקדם את הנצרות בממלכות בריטניה. בניסיון נואש לאחד בין המסורת הפגנית לנצרות, הוא מביא תשמישים קדושים מאבלון לקמלוט, ביניהם הגביע הקדוש. מורגיין שולחת את נימואה להחזיר אותו לאבלון להיענש על בגידתו, ולאחר מכן מוציאה אותו להורג.
• רייבן: כוהנת באבלון, אשר נדרה שתיקה. היא מקריבה את עצמה כדי לאפשר למורגיין להציל את הגביע הקדוש מידיו של פטריציוס.
• אקולון: אביר הנאמן לאבלון, בנו השני של המלך יוריאנס, ומאהבה של מורגיין. היא רוצה שהוא יהרוג את ארתור כדי להשיב לאבלון את כוחה, אך ארתור הורג את אקולון בקרב, ועל מורגיין נופל קלון כשתפקידה בסיפור מתגלה.
• אבלוך: בנו הבכור של יוריאנס, אשר מתכוון למלוך בתורו כמלך נוצרי. כשהוא מגלה את דבר יחסיהם של אקולון ומורגיין, הוא מנסה לסחוט ממנה סקס באיומים. מורגיין, כדי להגן על עצמה וכן לפנות את הדרך למלוכה לאקולון הפגני - מסדרת את מותו של אבללוך בעת מסע ציד.
• נימואה: בתם היפהפייה של איליין ולנסלוט, המיועדת להיות גבירת האגם עם מותה של ויוויאן. היא גדלה בבידוד באבלון, ומורגיין רואה בה את כלי הנשק האולטימטיבי נגד קמלוט. נימואה מפתה את קווין כדי להחזירו לאבלון להיענש על בגידתו, אך במהלך דברים אלו מתאהבת בו, ומתאבדת כשהוא מוצא להורג בשל בגידתה בו.
• ניניאן: בתו של טליאסין, ואחותן למחצה של ויוויאן, איגריין ומורגייז. היא הופכת בניגוד לרצונה לגבירת האגם עם מותה של ויוויאן. היא מודעת לכך שהיא פחות טובה בפוליטיקה ממורגיין וויוויאן. היא נהיית למאהבתו של מורדרד, אך יוצאת נגדו כשהיא מגלה את מזימותיו נגד ארתור, והוא הורג אותה בפרץ זעם.
• גאוויין: בנם של לוט ומורגייז, ואחד מאבירי השולחן העגול של קמלוט. ידוע בשל טוב ליבו ונאמנותו הגדולה לארתור. אחד מהמתנגדים המובילים ליחסים בין לנסלט וגווניפאר.
• גלהאד: בנם של איליין ולנסלוט, ויורש העצר של ארתור. הוא נהרג במהלך החיפוש אחר הגביע הקדוש.

ביקורת ופרסים

ערפילי אבלון נחשב לאחת הגרסאות המקוריות ורגישות של אגדות המלך ארתור וקמלוט. בראדלי קיבלה הרבה שבחים על תאוריה המשכנעים של הדמויות הראשיות, ועל הטיפול המכבד במסורות הפגניות של אבלון, וכן על יכולתה לספר סיפור שהוא לא שחור-לבן, או פשטני ביחס לטוב ורע, אלא מתמודד עם אמיתות שעומדות בסתירה אחת עם השנייה. אייזק אסימוב כינה את הספר "הגרסה הטובה ביותר לסאגת המלך ארתור שקראתי אי פעם", וג'ין אואל כתבה "אני כל כך אהבתי את הספר הזה שקניתי אותו עבור חבר, וסיפרתי עליו לאנשים רבים". האנציקלופדיה של המדע הבדיוני קורא להספר "רוויזיה משכנעת של האפוס של המלך ארתור", וכן כי הניצחון של הנצרות על פני "הפגניות השפוייה אך הגוססת" של אבלון "מבטיח עידנים של דיכוי נשים ושל העקרונות החיוניים שלהן". הספר זכה בפרס לוקוס 1984 לספר הפנטזיה הטוב ביותר, וכיכב במשך ארבעה חודשים ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס לספרים בכריכה קשה. המהדורה בכריכה רכה מהדורה של "ערפילי אבלון" הייתה בין חמשת רבי המכר המובילים ברשימות לוקוס במשך שנים. הספר נותר פופולרי גם יותר משלושים שנה אחרי פרסומו הראשון.

עיבוד לטלוויזיה

"ערפילי אבלון" עובד למיני-סדרה ברשת TNT ב-2001, בבימויו של אולי אדל.

סדרת "אבלון" המורחבת

בראדלי, יחד עם דיאנה ל. פאקסון, הרחיבה את הספר לסדרה, שכוללת את The Fall of Atlantis, Ancestors of Avalon, Sword of Avalon, Ravens of Avalon, Lady of Avalon, and Priestess of Avalon, וכן "בית היער" שתורגם לעברית. "הרוחניות של אבלון" מאת ג'יי. אס. מורגן דן בהיבט הדתי של סדרת אבלון, ומביא תובנות לגבי הגישה המערבית המודרנית לרוחניות, וכתית אפוסים בז'אנר הפנטזיה.

הוצאה לאור

באנגלית

• 1983, United States, Knopf ISBN 0-394-52406-3, Pub Date January 1983, hardcover
• 1984, United States, Del Rey Fantasy (an imprint of Ballantine Publishing Group) ISBN 0-345-31452-2, Pub Date May 1984, trade paperback

בעברית

• 2000, תל אביב, הוצאת מודן, תרגום מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש. (תחת שם סופר מריון צימר-בריידלי)

לקריאה נוספת

Shaw, Jan. "Feminism and the Fantasy Tradition: The Mists of Avalon." A Companion to Arthurian Literature. FULTON, HELEN (ed). Blackwell Publishing, 2009. Blackwell Reference Online. 8 January 2011

קישורים חיצוניים

• "אבלון" ~ Avalonbooks.net - האתר הרשמי של הסדרה
• ערפילי אבלון, באתר OCLC (באנגלית)