פורטל:המורשת העולמית/ערך נבחר/63
אנגקור הוא כינוי לאזור בקמבודיה, שבו שכנו מספר ערי בירה של האימפריה החְמֶרית, החל עם יסודה של הבירה הראשונה במאה ה-9 ועד חורבנה של האימפריה החמרית במהלך המאה ה-15. העיר הראשונה נוסדה בשנת 820 לספירה, כאשר המלך החְמֶרִי ג'אוויארמן השני הכריז על עצמו כמלך אל ו"מלך העולם" של קמבודיה. פריחתה של אנגקור הגיעה לשיאה בתור הזהב של האימפריה החמרית, במהלכו השתרעה קמבודיה, בתקופות מסוימות, על פני מרבית הודו-סין. בשנת 1431 הגיע קיצה של העיר, כאשר כובשים מתאילנד כבשו ובזזו אותה, ואוכלוסייתה נמלטה ממנה דרומה, לאזור פנום פן. רק המבנים הדתיים באנגקור נבנו מאבן; כל המבנים החילוניים נבנו מעץ או מחומרים דומים, על-פי התפיסה שרק לאלים עומדת הזכות למגורי אבן. בשל כך, השרידים הנמצאים כיום באתר הם שרידים דתיים בלבד, ועל פיהם ניתן לשרטט את דברי ימיה של הדת באנגקור. באזור נמצאים שרידי למעלה מאלף מקדשים, החל בערימות לבֵנים המפוזרות בשדות, וכלה במונומנטים ייחודיים ומפוארים כמו "באיון" ומקדש "אנגקור ואט" המפואר. המקדשים הם רק חלק ממערך שלם של מבנים, במיוחד מאגרי מים ענקיים ומערכות השקיה עצומות. מקדשים רבים באזור שופצו ושוקמו, והם מהווים את הדוגמה החשובה ביותר לאדריכלות החמרית.