פסטיבל פוצ'יני
פסטיבל פוצ'יני הוא פסטיבל אופרה שנתי, המתקיים בחודשי יולי-אוגוסט להצגת האופרות של המלחין האיטלקי ג'אקומו פוצ'יני. הפסטיבל נערך בטורה דל לאגו, איטליה, עיר השוכנת בין לאגו די מאסאצ'וקולי והים הטירני, מרחק 4 ק"מ מחופי ויארג'ו בריביירה הטוסקנית ו-18 ק"מ מפיזה ולוקה, עיר הולדתו של פוצ'יני.
הפסטיבל, המעלה ארבע עד חמש הצגות של עד ארבע הפקות אופראיות בכל עונה, מושך כארבעים אלף צופים אל התיאטרון הפתוח שלו, "תאטרו דאי קוואטרומילה" ("תיאטרון ארבעת-אלפים", המכונה כך על שם תפוסתו, אף כי למעשה נבנו בו 3,200 מושבים)[1], קרוב מאוד ל"וילה פוצ'יני", הבית שהמלחין בנה ב-1900 ושם חי והלחין את האופרות העיקריות שלו, עד שזיהום אוויר מן האגם אילץ אותו להעתיק ב-1921 את מושבו לויארג'ו. פוצ'יני קבור, יחד עם עוד מבני משפחתו שמתו אחריו, בקאפלה קטנה בתוך הווילה, בחדר שהוסב למאוזוליאום אחרי מותו.
ראשית הדברים עריכה
פסטיבל פוצ'יני החל בשנת 1930 בעקבות הערה שאמר פוצ'יני, על פי השמועה, לידידו ג'ובאקינו פורצאנו, אחד הלברתנים שלו, בשנת 1924, ממש לפני נסיעתו למרפאה בבריסל לניתוח גרון: "אני תמיד בא הנה ושט בסירה כדי לירות בחרטומנים - אבל הייתי רוצה פעם לבוא הנה להאזין לאחת האופרות שלי תחת כיפת השמים."[2] הסברה הייתה, שהמלחין הביע את תקוותו, שהאופרות שלו תבוצענה בחיק הטבע, בתפאורה הנפלאה של אגם מאסאצ'וקולי. מכל מקום, נכדתו, סימונטה פוצ'יני, מזימה השערה זו, בטענה, שאין כל מסמך כתוב המעיד על משאלה כזו, ואין זה מתקבל על הדעת, משום שפוצ'יני בחר בטורה דל לאגו כמקלט ומקום לנפוש בו בשלווה וברוגע, שלהם שאף אותו זמן.
אף על פי כן, ב-24 באוגוסט העלה פורצאנו, יחד עם פייטרו מסקאני, גם הוא תלמידו של פוצ'יני בעבר, את ההפקות הראשונות של אופרה מאת פוצ'יני על חוף האגם, בחזית ביתו של המאסטרו. בתיאטרון מאולתר, ה"קארו די טספי ליריקו", שהבמה שלו נבנתה על כלונסאות משוקעים בקרקע האגם, ביצעה להקת אופרה נודדת את לה בוהם בבימוי פורצאנו ובניצוח מסקאני.[3] אותה להקה באה שוב ב-1931 כשבנימינו ג'ילי ואדלייד סאראצ'ני הופיעו ב"לה בוהם", ואילו רוזטה פמפאניני ואנג'לו מיקטי הופיעו במאדאם באטרפליי. הייתה זו ראשיתו של מה שיצמח לפסטיבל אופרה גדול.
עם זאת, בשנים שעד 1949, מחמת האקלים הפוליטי והפיננסי, התקיים במקום רק מופע אחד - בשנת 1937 - וזה היה קונצרט עם ליצ'ה אלבנזה כאחת הסולניות. בשנת 1949, לציון השנה ה-25 למות פוצ'יני, חזר הפסטיבל ונפתח ב"La fanciulla del West" ("נערה מן המערב") ונמשך אל שנות ה-50' של המאה ה-20 ברבות מיצירותיו הנודעות ביותר של המלחין.[4]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פסטיבל פוצ'יני (באיטלקית)
