לוקה (עיר)
לוּקָה (באיטלקית: ⓘ?) היא עיר בטוסקנה שבצפון-מרכז איטליה. העיר שוכנת על רמה ליד הנהר סרקיו ולא רחוק מאזור החוף של הים הליגורי. העיר היא בירת נפת לוקה, וגרים בה 87,467 תושבים (נכון ל-2012).
| |||
 | |||
| תצפית על לוקה | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 טוסקנה | ||
| נפה | לוקה | ||
| ראש העיר | אלסנדרו טאמבליני | ||
| שטח | 185.5 קמ"ר | ||
| גובה | 19 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 88,798 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 450 נפש לקמ"ר (2009) | ||
| קואורדינטות | 43°51′0″N 10°30′0″E / 43.85000°N 10.50000°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| האתר הרשמי | |||
היסטוריה עריכה
לוקה היא עיר עתיקה שנוסדה על ידי האטרוסקים והפכה לקולוניה רומית בשנת 180 לפני הספירה. רשת רחובות העיר העתיקה עדיין משמרים את תכנון הרחובות הרומים, במקום בו נמצאת כיכר סן מישל היה הפורום הרומי של העיר ועדיין אפשר לראות שרידים של אמפי תיאטרון בכיכר דל-אנפיטארטו. בשנת 56 לפנה"ס התקיימה בעיר ועידת לוקה שבה הוכרז הטריומוויראט הראשון.
בימי הביניים המוקדמים, היא הייתה בירתה של טוסקנה בתקופת השלטון של השושלת הקרולינגית עד שנת 1000 לערך, אז עברה הבירה לפירנצה. עם זאת, היא שמרה על עצמאותה מול פירנצה במסגרת הרפובליקה של לוקה. לאחר קונגרס וינה (1814) הועברה העיר לשלטון בית הבסבורג האוסטרי ועד 1847 הייתה עיר עצמאית במסגרת דוכסות לוקה, אז התמזגה לדוכסות הגדולה של טוסקנה עד איחוד איטליה (1859). העיר מפורסמת בין היתר בחומות שמקיפות אותה שנבנו בתקופת הרנסאנס בין 1504 ו-1645 ונותרו בשלמותן, למרות שהעיר התרחבה מעבר לחומות.
בלוקה נולד מלחין האופרות הנודע ג'אקומו פוצ'יני (1858 - 1924). בחזית ביתו בכיכר ציטדלה ( piazza citadella) מוצב פסלו של המלחין.[1]
בסוף המאה ה-19 בעיר התגוררה ג'מה גלגני שנפטרה בשנת 1903 וקיבלה הכרה כקדושה על ידי הכנסייה. שרידיה נשמרים בכנסייה מחוץ לחומות העיר העתיקה.
יהדות לוקה עריכה
בלוקה הייתה קהילה יהודית חשובה ואף ישיבה עוד מימי הביניים. משפחת קלונימוס, שהשפיעה השפעה מכרעת על התפתחות הלימוד התורני באשכנז, היגרה מלוקא שבלומברדיה (ייתכן שהמדובר בלוקה של היום) למגנצא (מיינץ). לעניין הגירתה של המשפחה הוקדש מחקר משמעותי בחקר יהדות ימי הביניים. כמו כן, ידוע שעיקר פעילותו התורנית של רבי משולם בן קלונימוס, מגדולי הדור במאה העשירית, הייתה בלוקא, ולא במגנצא.[2] ראב"ע מעיד על עצמו שכתב את פירושו לתורה בעיר זו[3].
בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה ניצלו רבים מיהודי לוקה על ידי רשת "דלאסם", שהייתה חלק מתנועת המחתרת האיטלקית. לאחר המלחמה הקים את הקהילה מחדש ג'ורג'ו ניסים, יהודי פעיל המחתרת האיטלקית, יחד עם רעייתו מרים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לוקה- "לוּקָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 27, באתר היברובוקס
דוד שושן, לוקה היא יהלום קטן וחבוי בין כל ערי טוסקנה המפוארות, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2021- לוקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לוקה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ His life - Puccini Museum - Casa natale di Giacomo Puccini, Puccini Museum (באנגלית בריטית)
- ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם הרוחנית), הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"א, עמ' 29
- ^ פירוש האבן עזרא על בראשית ל"ג, י'
