קבר גווייה
קבר גווייה או קבר ממנטו מורי (לטינית: "זכור את המוות") הוא מצבת זיכרון כנסייתית או קבר ובהם ייצוג אנושי בדמותה של גווייה כחושה, שאף נמצאת לעיתים במצב ריקבון.
לעיתים רבות נושא הקבר דמיון למיטה ובה שתי קומות, המציגה אדם כפי שהיה טרם מותו או זמן מועט לאחר מכן בקומה העליונה (בממדים מציאותיים ולעיתים כורע בתפילה), וכגווייה מרקיבה בקומה התחתונה. פעמים רבות הדמות עטופה תכריכים ושורצת תולעים או חיות בר הניזונות מבשרה.
המונח משמש גם למצבת זיכרון המציגה את הגווייה לבדה, בלי דמות אדם חי. הפסל מסמל את ארעיות התהילה הגשמית. תיאור גווייה מרקיבה באמנות (להבדיל משלד) מכונה "טרנסי" (transi). דוגמה קלאסית לכך היא "Transi de René de Chalons" (אנ') מאת ליגייר רישייר (אנ'), בכנסיית סנט אטיין בבר-לה-דוק, צרפת.[1]
קברי גווייה, שהחלו להופיע במחצית השנייה של המאה ה־14, מסמנים זניחה של המנהג המקובל, לפיו יש להציג את דמות האדם כפי שהיה בחייו.
בשל עלות הקמתם הגבוהה ומצוקת המקום בחלל הכנסייה, רק אצילים רמי מעלה נקברו בקברים מסוג זה – על פי רוב בני מלוכה, הגמונים או ראשי מנזר. דוגמה לכך ניתן לראות בקברי המלכים הצרפתיים בבזיליקת סן-דני בפרברי פריז. לעיתים תכופות היו קברי בני־המלוכה זוגיים, עבור מלך ומלכה.
אנגליה עריכה
מצבות גווייה מצויות בקתדרלות אנגליה ובחלק מהכנסיות המחוזיות. הדוגמה המוקדמת ביותר שהשתמרה מצויה בקתדרלת לינקולן בלינקולנשייר. זהו קברו של ההגמון ריצ'רד פלמינג(אנ') שייסד את מכללת לינקולן באוקספורד(אנ') ונפטר ב־1431. בקתדרלת קנטרברי שוכנת מצבת הגווייה הנודעת של הנרי צ'יסל(אנ'), הארכיבישוף מקנטרברי (1414–1443).
מצבת הזיכרון שהוקמה עבור ג'ון וייקמן(אנ') נותרה במנזר טוקסברי (אנ'). וייקמן שימש כראש מנזר טוקסברי בין השנים 1531–1539. עם פרוק המנזר פרש מתפקידו ומאוחר יותר הפך הגמון גלוססטר(אנ') הראשון. וייקמן הקים את קברו שלו, ובו נראים מזיקים הזוחלים על גווייתו השלדית המסותתת, אולם לא נעשה לבסוף שימוש בקבר זה ווייקמן נקבר בפורתהמפטון (אנ').
איטליה עריכה
מצבות גווייה ודמויות גווייה נמצאות בכנסיות רבות באיטליה.
היסטוריה עריכה
מידע שנצבר במאה ה-19 על פסלים איטלקיים, מעיד על כך שרעיון מצבת הגווייה החל כאתר בו תנוח הנשמה או, להבדיל מכך, תחיה. במרוצת הזמן, כשהתפתח רעיון תחיית המתים, נתפש הקבר כאתר בו המנוח ישן: "מיטה עבור הנם ... רעיון הנם במיטתו הנשמר על ידי הדמות השכובה על גבי המכסה".
מצבות זיכרון פוסלו על ידי פסלים נודעים בתקופת ימי הביניים והרנסאנס. "נותרו הסרקופג והמיטה, אולם רעיון האפריון השמימי והמלאכים הוסף מעל (נהגה במקור על ידי ארנולפו די קמביו, בקבר החשמן דה בריי באורווייטו), בעוד קורות חיי המנוח תוארו על-גבי הקבר ... הנוצרי לבדו, המאמין בקימה לתחיה, הוא המניח את האפריון ואת כוחות גן-העדן מעל מתו".
מצבות זיכרון עריכה
מצבות הגווייה נפוצות בכנסיות איטליה. אנדראה ברגנו פיסל מספר קברי גווייה וביניהם מצבות עבור החשמן אלאנו בסן פרסדה, החשמן לודוויקו ד'אלברט בסנטה מריה ארקואלי, וההגמון ג'ון דה קוקה בכנסייה ברומא בשם סנטה מריה סופרה מינרווה.
שלוש מצבות זיכרון נוספות הן זו של החשמן מטאו ד'אקווספרטה(אנ') בסנטה מריה בארקואלי(אנ'), קבר ההגמון גונסלווי (1298) וזה של החשמן גונסלוו (1299) (שני האחרונים בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה), שפוסלו על ידי ג'ובאני דה קוזמה, הצעיר בשושלת משפחת קוזמטי(אנ').
בבזיליקת פטרוס הקדוש נמצאת מצבת זיכרון, בקבר האפיפיור אינוקנטיוס השלישי, שפוסלה על ידי ג'ובאני פיזאנו.
צרפת עריכה
לצרפת היסטוריה ארוכה של מצבות גווייה, אם כי לא שרדו דוגמאות או סוגים רבים של מצבות אלו כפי שקרה באנגליה. אחת הדוגמאות המוקדמות למצבת גווייה נמצאת בקברו של גיום דה הרסיני, רופא שחי בימי הביניים ונפטר בשנת 1393 בלאן. דוגמה מוקדמת נוספת היא דמותו של הקרדינל ז'אן דה לה גראנג' אשר נפטר בשנת 1402 באביניון. בתקופת הרנסאנס חלה תחייה של סגנון זה ומעידות על כך מצבות קבריהם של לואי ה־12, מלך צרפת, ושל אשתו אן מברטאן שנקברו בפרבר סן דני. המלכה קתרין דה מדיצ'י הזמינה מצבת גווייה עבור בעלה, הנרי השני.
גרמניה עריכה
בגרמניה נמצאות מצבות גווייה מועטות. במצבות גווייה גרמניות שונות יש מקום לסבור ששימשו למטרה אחרת. מבנן נבדל מעט מזה של קברי הכנסיות באנגליה ובאיטליה. דמותו של פיטר לואיס רוון בבית קברות בברלין נושאת דמיון למצבות הזיכרון הנזכרות לעיל, אך מיקומה – ובמובנים אחדים סגנונה – שונים. מבחינה היסטורית נטמנו יחידים פחותי חשיבות או ממון מחוץ לכנסייה, להבדיל מפנימהּ שנשמר עבור קדושים, אפיפיורים, אצילים אמידים ובעלי-ממון או חשיבות חברתית מרובה.
מצבת גווייה גרמנית נוספת – ומאוחרת למדי מבחינה היסטורית – מיועדת ליוהאן פון דר לייטר מביירן בגרמניה.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ CAOA Meuse - Actualité du patrimoine mobilier meusien, caoa55.free.fr (בצרפתית)