רדיד אלומיניום
רדיד אלומיניום (קרוי גם נייר כסף או נייר אלומיניום) הוא גיליון מתכת דקיק ("עלה"), שעוביו פחות מ-0.2 מ"מ, המשמש לבישול ולאריזת מזון. בשל עוביו הדק של עלה המתכת ניתן בקלות לקרוע אותו או לקפל אותו, ולכן ניתן להתאים אותו למוצרי המזון שהוא משמש לבישולם או אריזתם. בעבר הוכנו עלים אלה מבדיל וכיום הם מיוצרים מאלומיניום; הם אינם עשויים כסף (הכינוי מתייחס לצבע הכסף של עלה המתכת ולא להרכבו).
מדי שנה מיוצרים באירופה כ-800,000 טונות של רדידי אלומיניום, ובארצות הברית - כ-600,000 טונות. 75% מנייר האלומיניום המיוצר משמש לאריזת מזון ומוצרים שונים, והיתרה משמשת לצרכים תעשייתיים (לרוב לצורכי בידוד תרמי).
היסטוריה עריכה
בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 החל שימוש מסחרי ברדיד מתכת העשוי בדיל לצרכים מסחריים. בדיל הוא חומר רך ופריך יחסית ופחות ניתן לרידוד מאשר אלומיניום, ומגע שלו במזון גורם לטעם מתכתי אופייני. רדיד האלומיניום הראשון יוצר על ידי חברת ד"ר לאובר, נהר ושות' (Dr. Lauber, Neher & Cie.) באמיסהופן (כיום קרויצלינגן) שבשווייץ בשנת 1910[1], הוא היה גמיש וחזק יותר מרדיד הבדיל ולא השפיע על טעם המזון. עטיפה ברדיד אלומיניום איפשרה הגנה טובה על מוצרי מזון (מניעת חשיפה ללחות וחמצן), ונכנסה לשימוש נרחב, לדוגמה בשוקולד מסוג טובלרון. במהרה החליף האלומיניום לחלוטין את הבדיל בתחום זה. רדיד האלומיניום הובא לראשונה לארצות הברית בשנת 1913 ובמהרה נפוץ השימוש בו לעטיפת חפיסות שוקולד, מסטיקים ומוצרי מזון אחרים.
שיטת הייצור עריכה
עלי האלומיניום מיוצרים על ידי גלגולם של דפי אלומיניום דקים הניצוקים בשכבה דקה דרך מערוכים המשטחים את הדפים לעובי הדרוש. בדיקת עובי העלים ושמירה על עובי אחיד מבוצעת על ידי קרינת בטא המוקרנת דרך הדפים לעבר גלאים הממוקמים בצדו השני של העלה. על מנת להגיע לעובי מסוים, לעיתים מצרפים שתי שכבות של עלים - שיטה המאפשרת יצירת דף שצדו האחד מבריק וצדו השני עמום. גלגול העלים מבעד למערוכים מחייב שימוש בשמן סיכה. מאחר שמרבית המוצרים משמשים בתעשיית המזון ובעטיפת מזון, נעשה שימוש בשמני מאכל למטרה זו. מבחינת הכשרות יש לבדוק לכן שלא נעשה שימוש בשומן מן החי, כדי לאשר את הרדיד לשימוש במטבח.
שימושים עריכה
עלי האלומיניום שעוביים 0.025 מילימטרים מונעים מעבר מולקולות גז ומים, וכן מונעים מגע אוויר במוצר העטוף בהם. בכך הם מונעים מעבר ריחות בין המוצר העטוף וסביבתו, מגינים על הערך התזונתי שלו, מעכבים את חמצונו, ומונעים פגיעת חיידקים ורטיבות בו. אריזה בעלי אלומיניום ובוואקום מאפשרת שמירת מוצרים בלא קירור (לדוגמה: אריזת חלב עמיד).
בשימוש הביתי משמשים עלי האלומיניום לאריזת מזון (כגון כריכים), לעטיפת כלי אחסון מזון, וכן לבישול המזון - עטיפת המזון המבושל בזמן אפייה על מנת לשלוט בטמפרטורת הבישול ובלחות המזון בזמן הבישול. כך לדוגמה משמשת העטיפה ליצירת כלי קיבול העוטף את המזון הנאפה בתנור ושומר על לחותו, או עוטף את המזון במטרה למנוע השחמתו של המזון. הכנסת נייר אלומיניום לתנור מיקרוגל אסורה בשל היווצרות מטען חשמלי בעלי המתכת בזמן החימום בתנור זה - מטען אשר יכול ליצור ניצוצות חשמליים להביא לשריפת התנור, אף שישנן אריזות מזון העשויות נייר אלומיניום שהותאם במיוחד לשימוש בתנורי מיקרוגל.
כמו כן, עלי האלומיניום משמשים לבידוד תרמי בתחום האלקטרוניקה ובתחום התעשייה האווירית והתעופה, וכן משמשים לבידוד בתחום הרדיו מאחר שהם מונעים מעבר של גלי רדיו דרכם.
חלק מהיהודים שומרי המצוות משתמשים בפסח ברדיד אלומיניום לכיסוי תנורי בישול ומשטחי עבודה במטבח, לשם הקפדה באיסור חמץ.
בריאות עריכה
שימוש ברדיד אלומיניום נפוץ במטבח המערבי, לפיכך רבו המחקרים על השפעתו הגופנית והבריאותית. האלומיניום עצמו מגיע לגוף בצורה של יונים ממספר מקורות. אלומיניום אינו מסיס במים, וכן הוא מתכת שקל לה להתרכב, כך שצריכה ישירה שלו אינה סבירה, ומתכת זו אינה מוגדרת רעילה. ארגון הבריאות העולמי ממליץ שלא לצרוך יותר משני מיליגרם אלומיניום לק"ג משקל גוף בשבוע [דרוש מקור], היכולים להגיע לגופינו בעיקר מצמחי עלים או כתוספים, או משימוש ברדיד אלומיניום שעבר חימום בטמפ' רתיחה של מים. הספיגה של אלומיניום מאוד נמוכה, ובנוסף, הגוף מפריש בצורה קלה את רוב מה שנספג בצואה ובשתן. האלומיניום שבכל זאת יישאר עלול להפריע לספיגת זרחן, ולהיספג ברקמות שונות כעצמות ומח. הסיכונים העיקריים שעולים ממחקרים על חשיפה ממושכת לאלומיניום קשורים בעיקר לסיכון ללקות בשיטיון (דמנציה), מחלת אלצהיימר ואולי מחלות ניווניות נוספות של מערכת העצבים הקשורות בהזדקנות[2].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ המצאת רדיד האלומיניום
- ^ ד"ר מעין ברנע-זהר, האם רדיד אלומיניום מסוכן?, במדור "יש מקום לספק" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 25 בנובמבר 2016