רוח רעה

גורם מזיק המוזכר בספרות חז"ל

רוח רעה היא גורם מזיק המוזכר בתלמוד ובהמשך גם אצל פוסקי הלכה ובקבלה. בתלמוד ובפסוקים מוזכרים גורמים שונים ל'רוח רעה' ביניהם: שינה, כניסה לבית הקברות או עמידה בסמיכות למת או קבר, כניסה לשירותים, תספורת, ועוד.

הרוח רעה שורה בעיקר על הידיים, והדרך להעביר אותה היא על ידי נטילת ידיים. בתלמוד מבואר שרק על ידי נטילת הידיים שלוש פעמים על כי יד הרוח רעה מסתלקת.

נטילת ידיים שחרית עריכה

בתלמוד במסכת שבת מובאת ברייתא של רבי מונא בשם רבי יהודה: ”יד לעין – תיקצץ, יד לחוטם – תיקצץ, יד לפה – תיקצץ, יד לאוזן – תיקצץ, יד לחסודה – תיקצץ, יד לאמה – תיקצץ, יד לפי טבעת – תיקצץ, יד לגיגית – תיקצץ”, ורש"י מפרש: "יד לעין - שחרית קודם שיטול ידיו"[1].

בהמשך דברי הגמרא מובאת מימרא נוספת בעניין נטילת ידיים שחרית:

תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת בעד שירחוץ ידיו ג' פעמים

בעל הטורים פוסק בהתאם לכך בדיני נטילת ידיים: "וידקדק לערות עליהם שלושה פעמים, מפני שרוח רעה שורה על הידיים קודם נטילה, ואינה סרה עד שיערה עליהם שלוש פעמים. ועל כן צריך למנוע מהגיע בידו קודם נטילה לפה ולחוטם ולאוזניים ולעיניים, מפני שרוח רעה שורה עליהם."[2]

הבית יוסף סבור כי הרוח רעה שורה על כל אדם בלילה ואינה תלויה דווקא בשינה: ”ומיהו משום רוח רעה השורה על הידיים... אפילו היה ניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, דרוח רעה השורה על הידיים בלילה משמע דלא תלי בשינה כלל. אבל בספר הזוהר פרשת וישלח נראה שאין רוח רעה שורה על הידיים אלא בשעת שינה”.[2].

בהתאם לכך נפסק בשולחן ערוך בפרק העוסק בדיני נטילת ידיים: "ידקדק לערות עליהן מים שלש פעמים, להעביר רוח רעה ששורה עליהן. לא יגע בידו קודם נטילה לפה, ולא לחוטם, ולא לאזנים, ולא לעיניים."[3]

רוח רעה על מאכל ומשקה שתחת המיטה עריכה

בברייתא במסכת פסחים נאמר: "אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן. תנו רבנן: לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה – דמו בראשו, מפני סכנה. מאי סכנה? רוח רעה".[4]

בעניין זה נאמר בתוספות: "ומה שאין אנו נזהרים עכשיו מזה, לפי שאין אותה רוח רעה מצויה בינינו",[5] אך רבי יוסף קארו פסק: "ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם".[6] לחם משנה צידד בעמדת התוספות[7]

הרב אליעזר מלמד הסביר מדוע קיימת מחלוקת זו בין הפוסקים: "כנראה שההבדל בין הדורות נעוץ בכך, שבדורות הראשונים הכח הנפשי, המיסטי, היה בולט וחזק יותר. הדבר התבטא מצד אחד ביכולת להגיע להישגים גבוהים ועמוקים מבחינה נפשית ורוחנית, כמו נבואה; ומאידך, בגילוי של כוחות טומאה בכישופים ועבודה זרה. במשך הזמן, הכח השכלי תפס את המקום המרכזי על חשבון הכוחות הנפשיים, ויחד עם הפסקת הנבואה גם רוחות הטומאה נחלשו ונעלמו, ובמקומן יש רוחות רעות של דעות שקריות ומזויפות."[8]

במסכת נידה מובאת ברייתא בשם רבי שמעון בר יוחאי המונה חמישה דברים שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ובהם האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, והגמרא מפרשת שכלל זה תקף גם כאשר המאכל הקלוף מונח בסל צרור וחתום, מפני ש"רוח רעה שורה עליהן".[9]

כלב שוטה עריכה

בעקבות ברייתא המתארת כלב שוטה דנים רב ושמואל בשאלה מה גרם לכך שהכלב נעשה כלב שוטה, ותשובותיהם: "רב אמר: נשים כשפניות משחקות בו, ושמואל אמר: רוח רעה שורה עליו".[10]

קישורים חיצוניים עריכה

  • הרב ירון בן צבי, רוח רעה, באתר "בית המדרש הווירטואלי"

הערות שוליים עריכה