רק בישראל (שיר)

רק בישראל הוא פזמון עברי שכתב אהוד מנור, הלחינה נורית הירש וביצעה להקת חיל הים בשנת 1968. לשיר הופק עם צאתו וידאו קליפ.

"רק בישראל"
סינגל בביצוע להקת חיל הים
יצא לאור 1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 1.59 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
כתיבה אהוד מנור עריכת הנתון בוויקינתונים
לחן נורית הירש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע עריכה

השיר, בעיבודו של יאיר רוזנבלום, יצא בשנת 1968 כחלק מתוכניתה של להקת חיל הים "וביום השלישי", שהייתה שהתוכנית הראשונה שהופיעה לאחר מלחמת ששת הימים. מתוכנית זו, שבה השתתפו בין היתר רבקה זהר וריקי גל, יצאו גם להיטים אחרים: "אין כבר דרך חזרה", ו"מה אברך".

במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל לשנת התשכ"ט (1969) הגיע השיר למקום ה-19.

פתיח תוכנית הטלוויזיה "רק בישראל" היה מבוסס על השיר "רק בישראל", תוך שמילותיו שונו ומנגינתו נשארה.

מבנה השיר עריכה

השיר בנוי מחמישה בתים. המשפט הראשון בכל בית כולל אמירה על ישראל, המשפט השני מכיל את הביטוי "רק בישראל", המשפט השלישי הוא אמירה נוספת על המדינה, והמשפט הרביעי הוא שוב הביטוי "רק בישראל". לאחר המשפטים החמישי והשישי, נחתם הבית בביטוי "רק בישראל".

תוכן השיר עריכה

בשיר מתוארים פרטים המייחדים את מדינת ישראל, או כאלה שנחשבו למייחדים אותה בתקופת כתיבתו של השיר. השיר יצא לאחר מלחמת ששת הימים, ונכתב כשיר אירוני על האופוריה הגדולה ששררה בעם בעקבות תוצאותיה (ע"ע מלחמת ששת הימים בתרבות הישראלית).[1]

בבית הראשון בשיר מסופר ש"כל העם במילואים". אף ששירות מילואים אינו ייחודי למדינת ישראל, ישראל של שנים אלה הייתה חברה מגויסת, כפי שמשקף הביטוי בן הזמן "כל העם צבא". עוד מוזכרים המתנדבים בקיבוצים, אזרחים זרים שהיו מגיעים לישראל להתנדב בקיבוצים, תופעה שהחלה באמצע שנות השישים והתעצמה לאחר מלחמת ששת הימים. בנוסף מתוארים המפגש בין הכרמל לים בחיפה, מפגש בין הר לים שאינו אופייני דווקא לישראל, ודיסקוטקים שנסגרים מוקדם.

בבית השני מתוארים הקיבוץ והמושב, שהן צורות התיישבות ייחודיות לישראל. השורה "ירושלים של זהב" היא כשם השיר "ירושלים של זהב", שהתפרסם לאחר מלחמת ששת הימים. המשפט ילדים בגן חובה מתקשר לחוק חינוך חובה שהוחל בישראל בעבר על ילדים מגיל חמש, הלומדים ב"גן חובה", ולסוף המשפט "כל אחד רוצה טובה", כהתנהגות אופיינית לישראלים.

הבית השלישי מתאר תפוזים, שהיו מרכיב חשוב בייצוא החקלאי של מדינת ישראל והיו ידועים באיכותם, הירקון ו"הכנרת מול הגולן", אשר נכבשה על ידי ישראל במהלך ששת ימי המלחמה. כמו כן מוזכר בבית זה ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות ויום חגם של האילנות.

הבית הרביעי מתאר תופעות התנהגות שמאפיינים בהם ישראלים, חיוביות ברובן. הבית החמישי בשיר מזכיר יחידות צבאיות: חטיבת הצנחנים, את טייסי חיל האוויר ואת חיל הים, שעל שורותיו נמנית הלהקה הצבאית ששרה את השיר. הביטוי "לא ינום ולא ישן" מקורו בספר תהילים, והוא מתכתב עם הפסוק "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". בית זה נכתב על פי דרישתם של דני ליטאי ויאיר רוזנבלום, ששימשו כבמאי התוכנית ומנהלה המוזיקלי, והתנו את הכללת השיר בתוכנית בכך שתהיה בו קריאה לצעירים להתנדב לחיל הים.[1] מנור הוסיף את הבית למורת רוחו, ובספר שיריו "אין לי ארץ אחרת" הביא את מילות השיר ללא בית זה.[1]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 אהוד מנור, אין לי ארץ אחרת: שירים כביוגרפיה, תל אביב תשס"ג, עמ' 39.