שבעה חטאים (סרט)

שבעה חטאים (באנגלית: Se7en, נודע גם כ-Seven) הוא מותחן פשע אמריקאי משנת 1995 בבימויו של דייוויד פינצ'ר. הסרט היה מועמד לפרסי אוסקר ו-BAFTA. הוא מגולל את קורותיהם של שני בלשי-משטרה, האחד לקראת פרישה והשני בלש חדש שאמור להחליפו, החוקרים בצוותא סדרה של מעשי רצח על רקע פולחני, כפי הנראה בהשראת שבעת החטאים של הנצרות. במרוצת החקירה מנסה הצמד להתחקות אחר עקבותיו של הרוצח בטרם יעלה בידיו להשלים את מסע רציחותיו. את התסריט חיבר אנדרו קווין ווקר, ובסרט מככבים בראד פיט ומורגן פרימן בתפקיד צמד הבלשים.

שבעה חטאים
Se7en

בימוי	דייוויד פינצ'ר
הופק בידי	ארנולד קופלסון
תסריט	אנדרו קווין ווקר
עריכה	ריצ'רד פרנסיס-ברוס
שחקנים ראשיים	בראד פיט מורגן פרימן גווינת' פלטרו ג'ון ק. מקגינלי קווין ספייסי ר.לי ארמי
מוזיקה	הווארד שור
צילום	דריוש חאנג'י
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	ניו ליין סינמה
חברה מפיצה	ניו ליין סינמה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	22 בספטמבר 1995
משך הקרנה	127 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט פשע, סרט דרמה, סרט מותחן, סרט בלשי, נאו-נואר, סרט באדי קאפ, סרט בלשים
תקציב	30,000,000‏$
הכנסות	327,311,859‏$
הכנסות באתר מוג'ו	seven
פרסים	פרס הקולנוע של MTV לנבל הטוב ביותר (קווין ספייסי)
www.warnerbros.com/seven
דף הסרט ב־IMDb

עלילת הסרט

סגן סאמרסט (מורגן פרימן) הוא בלש שעומד לפרוש לגמלאות בתוך כשבוע בתום שנות התמודדות ארוכות עם המחסור והאדישות המשגשגים בעיר המטונפת והאומללה. במהלך שבוע זה, הוא מצוּות לסמל מילס (בראד פיט), בלש יהיר וחסר ניסיון שאך הגיע למטרופולין ולמחלקה. ההבדלים בין השניים ניכרים תוך זמן קצר; מילס הוא פזיז, הפכפך ומתקשה לשלוט בכעסיו, בניגוד לאישיותו ולשיטותיו האנליטיות והמעמיקות של סאמרסט.

גרגרנות

משימתם הראשונה של הבלשים יחדיו היא פענוח רצח שבוצע בזירת פשע הממוקמת בדירה מטונפת ועתירת מקקים, ובה נמצאת גופת אדם שמן במיוחד שפניו מונחות בקערת ספגטי. הוא כבול בחוט תיל בקרסוליו ובמפרקיו, ודלי מלא קיא מתגלה תחת השולחן. הפתולוג קובע מאוחר יותר כי האיש הואבס בכפייה במזון רב ואחר כך ספג בעיטה בצידו, דבר שקרע את קיבתו והוביל למותו כתוצאה מדימום פנימי. בדל הראיה הראשון שמכוון את הבלשים אל מניע מסוים היה קבלות על מצרכי המזון שהעידו על כך שהרוצח ביקר בצרכנייה מספר פעמים.

חמדנות

סאמרסט מביע בפני המפקח (ר.לי ארמי) את ספקותיו באשר למידת מוכנותו של מילס לעיסוק בתיק הגרגרנות, ועל כן למחרת מילס מקבל לידיו את האחריות על פענוח תיק אחר, רצח מזוויע של פרקליט צמרת בשם אלי גוּלד. גולד הוכרח לחתוך חלק מבשרו שלו, דבר המתקשר לתביעתו המפורסמת של שיילוק מהמחזה הסוחר מוונציה; על הרצפה כתובה המילה "GREED" (חמדנות) בדמו של גולד. כשסאמרסט מגלה את המילה "GLUTTONY" (גרגרנות) כתובה בשומן על הקיר מאחורי המקרר בזירת הפשע הראשונה, הוא מתחיל לחשוד בכך ששני הפשעים קשורים זה בזה, ומעריך בפני מילס והמפקח כי ככל הנראה יתרחשו עוד חמישה מעשי רצח, כל אחד על פי אחד הנותרים משבעת החטאים של הנצרות - תאווה, גאווה, עצלות, כעס וקנאה.

אשתו של מילס, טרייסי (גווינת' פלטרו), מזמינה את סאמרסט לביקור בביתם החדש לארוחת ערב מאוחרת. מקץ שיחה בטלה בתום הארוחה, שני הבלשים מצליחים לגשר על הפערים ביניהם ומסכימים להתחיל מיידית בחקירה משותפת של שרשרת הרציחות. כאשר מתבקשת אשתו של גולד להתבונן בתמונות מזירת הפשע, היא שמה לב לציור במשרד שנתלה הפוך. על הקיר מאחורי הציור מגלים הבלשים כמות גדולה של טביעות אצבע ויד היוצרות יחד את הביטוי "HELP ME" (עזרו לי). טביעות אלה משויכות לעבריין מין ולסוחר סמים שסאמרסט משוכנע שאינם קשורים לפרשה.

עצלות

צדקתו של סאמרסט מוכחת כאשר אדם נמצא קשור למיטתו, הוא אמנם נמצא בחיים אך נראה שהוא סובל מנזקים גופניים ושכליים קשים מקץ שנה שלמה של כבילה למיטה. על הקיר, מעל למיטה כתובה בבני-מעיו המילה "SLOTH" (עצלות). הרוצח הותיר ערימת תמונות ומגוון דגימות מהפרשות גוף לאורך שנת הכבילה, בלועגו בכך לחדלון הבלשים שלא הצליחו לפענח את הרמזים במהירות מספקת. בנקודת זמן זו, טרייסי פוגשת בחשאי בסאמרסט ומגלה לו כי נכנסה להריון. היא טרם סיפרה זאת לבעלה משום שהיא אינה בטוחה ברצונה שלא להפיל את העובר.

כאשר החקירה נקלעת למבוי סתום, סאמרסט משחד מקור בבולשת הפדרלית כדי שידפיס בעבורו רשימה של השמות במאגר-המידע הממשלתי של שאילת ספרים "מסומנים" מספריות ציבוריות, ספרים שמחקרו של סאמרסט מניע אותו לסבור שהרוצח עשוי להתעניין בהם. בעזרת הרשימה, הם יוצרים רשימה של חשודים אפשריים, אחד מהם מכונה "ג'ונתן דו" (וריאציה של השם ג'ון דו, שם המשמש לקורבנות פשיעה אלמונים - בדומה לשם "פלוני אלמוני"). כאשר הבלשים מבקרים בדירתו של דו, האחרון מגיח לפתע ופותח עליהם באש במסדרון הבניין, ובכך נפתח מרדף המלווה-יריות. בסופו, מצליח דו להפיל את מילס אל הקרקע. במצב זה, כאשר מילס פגיע לחלוטין, דו מצמיד את קנה אקדחו לראשו. מספר שניות חולפות, ודו לא יורה. מיד לאחר מכן הוא נמלט, בטרם יחוש סאמרסט לעזרתו של מילס.

תאוות בשרים

הבלשים הופכים את דירתו של דו, מוצאים את ידי קורבן ה"עצלות" במקרר, וכן מדפי כתבי-עת ותצלומי פפראצי של קורבנות פוטנציאלים. עד מהרה נקראים הבלשים להגיע לזירת הרצח הבא (של זונה). בזירת הרצח המילה "LUST" (תאווה) חרוטה על דלת החדר; בתוכו מצויים גופת הזונה, שוטרים וגבר שכפי הנראה שרוי תחת הלם, המזדעק, "הורידו את הדבר הזה ממני!". משהאדם נלקח לתחנת המשטרה על מנת לתת עדות, הוא מספר כי הרוצח אילץ אותו בעזרת אקדחו לחגור איבר מין עשוי עור עם להב המחובר לקצהו, ולאנוס בעזרתו את הזונה למוות.

גאווה

קורבן חמישי מתגלה ביום המחרת, בעקבות שיחת טלפון מג'ון דו למטה המשטרה. דוגמנית נמצאת מתה בחדר השינה שלה. דו חתך את פניה וכרת את אפה ואז הציע לה לבחור בין חיים עם פנים מעוותות או התאבדות, על ידי הדבקת בקבוק כדורי שינה לידה האחת (בעזרתו תוכל למות ממנת יתר של כדורי שינה) וטלפון לידה השנייה (עמו תוכל להתקשר לעזרה). בבחירתה להתאבד, היא עוברת על חטא ה"גאווה" (PRIDE), הכתוב בשפתון על לוח המיטה.

מילס וסאמרסט שבים למטה המשטרה, ובמבואה מגיע אדם ומסגיר עצמו לידיהם. ידיו וחולצתו מכוסים בדם משלושה מקורות: שלו, בשל חיתוך קצות אצבעותיו; של הדוגמנית; ושל קורבן נוסף שטרם זוהה. עד מהרה האיש מזוהה בוודאות בתור דו (קווין ספייסי). באמצעות פרקליטו (ריצ'רד שיף) מציע דו להודות בכל שאר הרציחות, אך בתמורה הוא דורש ללוות את הבלשים לאתר נוסף בו, לטענתו, תמצאנה שתי גופות נוספות. סירוב להצעה, מאיים הפרקליט, יוביל לשימוש במשפט בהגנת אי השפיות, שעשויה למנוע את הרשעת דו בשבעה מעשי רצח מן הדרגה הראשונה. מילס גומר אומר בליבו להשיג את ההודאה במלואה.

קנאה

מקץ נסיעת מה, כאשר השלושה מגיעים ליעד הנזכר, רכב-משלוחים מגיע גם כן תוך זמן קצר. סאמרסט עוצר אותו לבדו כמה מאות מטרים במרוחק ממילס ודו ומתעמת עם הנהג, האומר שנשלח למסור קופסה במקום זה. הקופסה ממוענת למילס, אך סאמרסט מחליט לפותחה. הוא נרתע למראה תכולתה, וצועק למילס, המתקשה להתאפק למשמע הערותיו של דו, להניח את אקדחו ולא להתקרב אל הקופסה.

בעת שסאמרסט רץ בחזרה אל מילס ואל דו, מסגיר האחרון למילס את עובדת ביקורו אצל טרייסי אשתו לאחר שמילס יצא לעבודה, וכיצד ניסה "להתנהג כבעל". דו האמיד קינא במנעמי חייו של האדם הפשוט ועל כן הוא אשם בחטא ה"קנאה". דו מספר כי הרג את טרייסי, ואז מוסיף, "נטלתי למזכרת... את ראשה הנאה." בהמשך, מקנטר דו את מילס כשהוא מגלה שהאחרון לא ידע על הריונה של אשתו.

כעס

זועם, נבעת ומוכה-יגון, שוקל מילס לרצוח את דו. סאמרסט מנסה לעוצרו, בטוענו שדו ינצח רק אם הוא עצמו ירצח בעבור חטא ה"קנאה" ומילס יהיה זה שירצחו ובכך יגלם בדמותו את החוטא בחטא ה"זעם". "אם תרצחוֹ, הוא ינצח", מתריע סאמרסט. ברם, מילס הזועם יורה בראשו של דו, מרוקן את מחסניתו לגופו, ואז, במבט ממסוק הצופה בהם, נראה צועד הרחק מסאמרסט וגופת דו אל עבר אזור הקופסה.

בסצנה הבאה, נצפה מילס נלקח במכונית משטרה. המפקח שואל את סאמרסט, "איפה תהיה?" וסאמרסט משיב בלאות, "אהיה בסביבה," ברומזו לכך שאולי ידחה את יציאתו המתוכננת לפרישה. ממש בסוף, סאמרסט מצטט את ארנסט המינגוויי, באומרו, "העולם מקום יפה ושווה להילחם עבורו." הוא מסכים רק עם חלקו השני של המשפט.

ג'ון דו

הצופה אינו מקבל מידע רב על דמותו של ג'ון דו, בהשוואה לרוצחים סדרתיים בסרטים אחרים, דוגמת חניבעל לקטר ופרנסיס דולרהייד. מפקח המשטרה מתאר את דו בתור "אמיד, משכיל ובלא תלות בכך, משוגע לגמרי", אך כאשר סאמרסט מנסה לדלות ממנו פרטים אישיים כלשהם, דו טוען שזהותו "אינה משנה" (שמו, ג'ון דו, הוא כינוי באנגלית לאלמוני שאין יודעים את זהותו). דו יצר לעצמו זהות נקיה לחלוטין, אין כל רמזים לזהותו האמיתית בדירה, חשבון הבנק שלו נפתח במזומנים ולא נמצא לגביו כל תיעוד תעסוקתי; במהלך כותרות הפתיחה של הסרט הוא נראה מוחק במרקר שחור את תצלום פניו של ילד קטן.

אפעס, בחדר-המדרגות של דירת ויקטור, הוא מתחזה לצלם עיתונות, וישנה תעודת עיתונאי בביתו, מה שמעלה את האפשרות שהוא היה בעבר צלם-עיתונות. בניגוד ללקטר, דו אכן מוגדר אך ורק על ידי פשעיו ואמונתו הדתית, כמשתקף ממראה דירתו. דירתו, ובמיוחד 2,000 המחברות שמילא לאורך השנים, מספקות לנו את ההצצה הממשית ביותר למהותו האמיתית.

דירתו של דו היא מקדש לאובססיה שלו לחטא ושאט הנפש שבעולם. על דלתו ישנם בריחים ומנעולים רבים, חלונותיו מואפלים, וסמלים ואיורים דתיים מצוינים בכל עבר. שוררת בה אווירה של סגפנות, עם המיטה הפשוטה וצלב הניאון האדום שמעליה. דו משתקף כפסיכופת (הוא אוסף בקבוקי אספירין ומתאר כל פרט מחייו במחברותיו). רשימת הספרים המסומנים שסאמרסט ומילס משיגים כוללת את תומאס אקווינס, שעסק בשבעת החטאים בחיבורו "סוּמה תאולוגיקה". דו אף מצטט מ"גן העדן האבוד". תצפיות אלה מנוגדות לכתיבתו על חטא. דו נגעל מההאדרה העצמית של עולם מלא-חטא. הוא מאמין שהגזע האנושי בסדר הדברים האלוהי אינו אלא צל פתטי של מה שיכולנו להיות, אלמלא התפקרנו.

דימויים דתיים

כיאה לסרט העוסק רבות בנושאים דתיים, "שבעה חטאים" עתיר דימויים נוצריים, במיוחד צלבים המוצגים במופגן בנקודות רבות במהלך הסרט. ג'ון דו עצמו מפנה לברית החדשה פעמים מספר, בעיקר לסדום ועמורה:

• קורבן רצח ה"גאווה" מונחת בתנוחת צלובה, עם ניירות העוטפים את ראשה וחפצים שהושמו בכל אחת מידיה
• קווי המתח הגבוה באתר סצנת הסיום של הסרט
• הצלב המואר הגדול מעל למיטתו של ג'ון דו בדירתו
• קווי המתח הגבוה אל מול דירת נרצח הגרגרנות
• להוציא את סצנת המדבר בסיום, תמיד גשום, כבמעגל השלישי של הגיהנום
• בסמוך לגילוי קורבן "תאווה" רוח חזקה נושבת כבמעגל השני של הגיהנום, בו תאבי-הבשרים יתר-על-המידה הוכו דרך קבע ברוח עזה
• האיש השמן הוכרח לטבול ראשו בקערת הספגטי בעודו אוכל בלי-הפסק, כבמעגל השלישי של הגיהנום ובו האשמים בחטא הגרגרנות הוכרחו לטבול פרצופם בבוץ, בגשם שוטף, ולאכול את הפרשותיהם
• קורבן חטא ה"עצלות" נמצא שוכב במיטה רטובה, ככל הנראה משתן ושאר הפרשות, אך במעגל החמישי של הגיהנום העצלים נאלצים לשכב בקביעות תחת פני נהר השאול, בעוד מלאי-החמה לוחמים אחד בשני מעל פני הנהר

ישנם אף מספר פסלים דמויי-מלאכים הנחזים בבולטות במהלך הסרט.

יקום מורחב

עיבוד הסרט לעלילון על ידי חברת "Zenescope Entertainment" מעניק לנו מספר רמזים לימי ילדותו ונעוריו של דו.

בגיליון השלישי, עצלות, מתגלית העובדה שכילד, דו סבל מכאבי ראש חריפים שטופלו בצורה כושלת בהלם חשמלי.

הגיליון הרביעי, תאוות-בשרים, מגלה שאמו של דו הייתה קנאית דתית, בעלת אובססיה לחטא וקללה נצחית. בשלב מסוים בתקופת לימודי בבית הספר, דו החל לפתח תאוות-בשרים כלפי נערה פעילה-מינית בכיתתו, אך אמו גינתה זאת. אימו נזדעזעה למראה דו המאונן בשירותים והכתה אותו קשות. דו יחזה מאוחר יותר באימו מתנה-אהבים עם דודו הקנאי-לדת בה במידה.

בגיליון החמישי, גאווה, נראה דו, כעת נער בשנות-העשרה לחייו, משתכר למראה נערה טובת-מראה בכיתת לימודי הדת שלו. בשלב זה של חייו, דו כבר החל במנהגו לתאר ביומניו כל מחשבה ופעולה מעשה ידיו. הוא כותב שרגשותיו כלפי ריבה זו זכים וטהורים ושאין להשוותה כלל לנערה שנהה אחריה שנים קודם. הוא מציע לה לסייע בלימודיה ומזמינה לביתו. ברם, בהיכנסם לחדרו הם נתקלים באמו, עתה אלכוהוליסטית משוחררת ואלימה. היא קוראת ביומניו של ג'ון וכדי לשימו ללעג מקריאה אותם בקול לנערה.

הנערה נמלטת על נפשה, כאשר אמו של ג'ון תוקפת אותו גופנית ואומרת לו שלא משנה מה יעשה, לעד יהא חוטא, וימצא את מקומו בגיהנום באורח בלתי נמנע.

סיומים חלופיים

גרסה מוקדמת של התסריט כוללת סיום שונה לחלוטין ובו מפגשם של דו וטרייסי ורציחתה כלל לא מתרחשים. במקום זאת, ישנו עימות סופי בין דו למילס וסאמרסט. דו הורג את מילס, ובזעמו, סאמרסט עובר על חטא הזעם ונוקם בברוטליות בדו. סאמרסט יורה בדו על מנת שלא להרוג, אלא כדי לגרום לדו למידת הכאב המרבית, ועל כן הוא יורה בכל ידיו ורגליו. בעת שדו מתפתל מייסורים, סאמרסט מצית אותו ושורף אותו בעודו חי.

בסיום זה של הסרט, הוא מסתיים שוב בכך שנראה שסאמרסט חוזר בו מרעיון הפרישה ככלות הכל. במקום זאת, האלמנה טרייסי עוזבת כדי ללדת את תינוקה ולנסות למצוא חיים מסוג אחר לגמרי, כזה שסאמרסט חזה לעצמו בימי פרישתו. באופן סמלי, הוא מעביר את שהיה חזונו לעתיד, אל האלמנה.

המהדורה המיוחדת של ה־DVD מבהירה שסיומים אחרים נשקלו אף הם. סיום אחר, שלא צולם, כולל את סאמרסט היורה בג'ון דו במעשה של הקרבה-עצמית כדי להציל את מילס מאימת הדין. כאשר מילס מזדעק, "מה אתה עושה?", הוא משיב לו, "אני פורש."

בקריינות ה-DVD, פינצ'ר מצהיר שלאחר שהסיום הראוי לעימות בין מילס, סאמרסט ודו נקבע, הסרט אמור היה להסתיים באופן מידי לאחר שמילס ירה בדו - הצילומים האחרונים היו אמורים להיות סצנת הרצח ממעוף המסוק. ברם, הסצנה האחרונה נוספה ובה מילס מוסע לתחנת המשטרה ואילו סאמרסט רומז שחזר בו ככלות הכול מכוונתו לפרוש.

השחקנים

שחקן	דמות
בראד פיט	הבלש דייוויד מילס
מורגן פרימן	הבלש ויליאם סאמרסט
גווינת' פלטרו	טרייסי מילס
אנדרו קווין ווקר	אנדי ווקר
דניאל זאקפה	הבלש טיילור
קווין ספייסי	ג'ון דו
ר. לי ארמי	מפקד המשטרה
ג'ון קאסיני	השוטר דייוויס
אנדרה הולס	נהג
פטר קרומבי	דוקטור אוניל

הפקה

בריאיון לכתב-העת "Cinefantastique", התסריטאי של הסרט אנדרו קווין ווקר הצהיר שמקור ההשראה העיקרי לתסריט של הסרט נבע מתקופת שהייתו בניו יורק בעת שניסה להצליח בתור כותב-תסריטים. "לא אהבתי את תקופת שהייתי בניו-יורק, אך יהיה זה נכון לומר שאילולי חייתי שם ככל הנראה לא הייתי כותב את התסריט ל'שבעה חטאים'".

הרחובות העירוניים השוקקים תושבים בעוד שממטרים תוקפניים יורדים לבלי הפסק היו חלק בלתי נפרד מהסרט, משום שפינצ'ר רצה להראות עיר שהייתה "מטונפת, אלימה, מזוהמת, מדכאת לפרקים. חזותית וסגנונית, זו הדרך בה רצינו לרשום את דיוקנו של העולם. כל דבר היה חייב להיות אותנטי וגולמי עד כמה שהדבר היה בגדר האפשר."

למילוי תכלית זו, פנה פינצ'ר למעצב ההפרדה^{[דרושה הבהרה]} ארתור מאקס כדי שיצור עולם קודר שלרוב משקף בצורה מבעיתה את תושביו. "יצרנו סביבה המבטאת את ההידרדרות המוסרית של האנשים החיים בה," אומר מאקס. "הכל מתפרק, דבר אינו פועל כשורה." מראהו המהורהר והקודר של הסרט נוצר בעזרת תהליך כימי ייחודי שהופעל על צבעי הכסף שבתשליל, דבר שהוביל להעמקת התמונות האפלות ומלאות הצללים בסרט והגביר את איכותו הכללית של הטון של הסרט.

מועמדויות ופרסים

ווקר קיבל מועמדות לפרס BAFTA בגין התסריט המקורי הטוב ביותר. עורך הסרט ריצ'רד פראנסיס-ברוס היה מועמד לפרס האוסקר על עריכת הסרט, והצלם הראשי. השימוש הרב שעשה דאריוס ח'ונדג'י ב-"מעקף הלבנה" במהלך עיבוד הסרט היה למשפיע על טכניקת עשיית הסרטים בת-זמננו, במיוחד בשלהי שנות התשעים של המאה ה-20. הסרט זכה בפרס ה-MTV לסרט הטוב ביותר.

מדיה

DVD

בעבור גרסת ה-DVD, הסרט נערך מחדש והוגש בתצורת המסך הרחב, כך שנשמר היחס המקורי בו הוקרן הסרט על האקרנים - 2.40:1. אפשרויות האודיו כוללות Dolby EX 5.1, DTS ES Discreet 6.1 ו-Stereo Surround Sound.

גרסת ה-DVD של הסרט כוללת קריינויות שהוקלטו במיוחד ובהן הכוכבים ותורמי מפתח אחרים בעשיית הסרט המספרים על חוויותיהם במהלך הפקתו.

גרסת ה-DVD תואמת לכונן DVD-ROM. התקליטור הראשון - הסרט כולל תסריט ניתן להדפסה וקישוריות אינטרנט.

העלילון

בשנת 2006 החלו Zenescope Entertainment, הוצאת-עלילונים, בהוצאה לאור של מיני-סדרה בת שבעה גליונות, כל אחד מהם התמקד באחד מקורבנותיו של דו טרם מותם; למשל עלילת הגיליון הראשון, "Se7en: Gluttony", התמקדה ב"איש השמן".

הפסקול

נעימת כותרות הפתיחה היא דוגמית חתוכה של רה-מיקס שיצר "Coil" ללא מתן קרדיט ראוי לשירם של ה-"Nine Inch Nails", הוא "Closer", הנקרא "Closer (Precursor)‎" מעל גבי תקליטור הסינגל "Closer". השיר המושמע במהלך כותרות הסיום הוא שירו של דייוויד בואי, "The Hearts Filthy Lesson". השיר המקורי הולחן על ידי הווארד שור:

1. "In the Beginning" - The Statler Brothers
2. "Guilty" - Gravity Kills
3. "Trouble Man" - מרווין גיי
4. "Speaking of Happiness" - Gloria Lynne
5. "Suite No. 3 in D Major", BWV 1068 "Air" - Johann Sebastian Bach, Stuttgarter Kammerorchester / Karl Münchinger
6. "Love Plus One" - Haircut 100
7. "I Cover the Waterfront" - בילי הולידיי
8. "Now's the Time" - Charlie Parker
9. "Straight, No Chaser" - ת'לוניוס מונק
10. "Portrait of John Doe" - Howard Shore
11. "Suite from Seven" - Howard Shore

לקריאה נוספת

• Dyer, Richard (1999). Seven. London: British Film Institute. ISBN 978-0-85170-723-5.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של שבעה חטאים

• שבעה חטאים, ברשת החברתית פייסבוק
• "שבעה חטאים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "שבעה חטאים", באתר נטפליקס
• "שבעה חטאים", באתר AllMovie (באנגלית)
• "שבעה חטאים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "שבעה חטאים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "שבעה חטאים", באתר Metacritic (באנגלית)
• "שבעה חטאים", באתר אידיבי
• "שבעה חטאים", באתר HBO Max (באנגלית)
• "שבעה חטאים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)