שובה של יהודית לבתוליה (בוטיצ'לי)

ציור של בוטיצ'לי

שובה של יהודית לבתוליהאיטלקית: Ritorno di Giuditta a Betulia) הוא ציור טמפרה על לוח עץ, מעשה ידי הצייר סנדרו בוטיצ'לי משנת 1472 לערך. היצירה מוצגת בגלריית אופיצי בפירנצה.[1]

שובה של יהודית לבתוליה
Ritorno di Giuditta a Betulia
מידע כללי
צייר סנדרו בוטיצ'לי
תאריך יצירה 1472 לערך
טכניקה וחומרים טמפרה על לוח עץ
ממדים בס"מ
רוחב 24 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 31 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים על היצירה
זרם אמנותי רנסאנס מוקדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה 00188555 (מוזיאון אופיצי) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום גלריית אופיצי
פירנצה שבאיטליה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה ורקע עריכה

 
גילוי גופתו של הולופרנס

הציור מבוסס על סיפור מספר יהודית, בו יהודית, אלמנה יהודייה מהעיר בתוליה שהצילה את עם ישראל משליטה זרה על ידי עריפת ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר, לאחר שהסתננה למחנהו. לאחר עריפת הראש חזרה יהודית עם שפחתה לבתוליה (ספר יהודית פרק יג', פסוק יג').[2]

הציור נוצר קרוב לוודאי כזוג של גילוי גופתו של הולופרנס, שני הציורים תועדו בסוף המאה ה-16 באוסף בית מדיצ'י, לשם הגיעו כמתנה שקיבלה ביאנקה קאפלו, אשתו השנייה של פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה. קנה המידה הקטן של הציורים מעיד על כך שהם לא נועדו להצגה קבועה על קיר. ידוע על פי תיעודים בני התקופה כי ציורים בממדים קטנים כאלו נשמרו כחפצי ערך יקרים בארונות או בנרתיקי עור, ונחשפו על ידי בעליהם באירועים מיוחדים. העדינות וההקפדה על הפרטים הקטנים, מובילה להנחה שגם הלוחות הקטנים האלו נועדו למטרה זו.

בשנת 1633 היצירה צורפה לגלריית אופיצי.

תיאור היצירה עריכה

הציור מתאר את יהודית ושפחתה בדרכן חזרה לבתוליה. השפחה נושאת את ראשו הכרות של הולופרנס בסל מעל ראשה, ואילו יהודית מחזיקה בידה הימנית את החרב ובידה השמאלית ענף זית כסמל לשלום שאותו היא תביא לבני עמה.

הדרמה והאלימות המאפיינים את "גילוי גופתו של הולופרנס" נעלמים כאן לחלוטין, ובמקום האוהל המעיק אנו מוצאים את עצמנו במרחב פתוח ומשוחרר. עובדה אשר מודגשת על ידי הצבעים הבהירים והקומפוזיציה הברורה יותר. מרחוק מתואר האזור הכפרי המלא בעדרים.

בוטיצ'לי הצליח ליצור בציור זה איזון ייחודי בין תנועה לעמידה במקום, יהודית נראית כמי שעוצרת לרגע בדרכה קדימה כדי לפנות לעבר המתבונן, בטוחה בעצמה אם כי מעט מלנכולית, בדיוק כפי שרצתה להציג את עצמה כמנצחת.[1]

למרות גודלם הקטן, שני הציורים של בוטיצ'לי הם יצירות מופת אמיתיות בשל מורכבות הקומפוזיציה, תשומת הלב לפרטים זעירים ובחירה נכונה של התפאורה השונה לכל סצנה.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 "BOTTICELLI, Sandro, The Return of Judith to Bethulia". Web Gallery of Art. (באנגלית)
  2. ^ תרגם מיוונית: יצחק זעקיל פרענקיל, ‏ספר יהודית, מהדורת ווארשא 1885, באתר "דעת"