תהילים ס"ג

תהילים ס"ג ; מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה.
	(א) מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה.; (ב) אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲ‍שַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם.; (ג) כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ.; (ד) כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ.; (ה) כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי.; (ו) כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי.; (ז) אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ.; (ח) כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן.; (ט) דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ.; (י) וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ.; (יא) יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ.; (יב) וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר.

תהילים ס"ג הוא המזמור השישים ושלוש בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-62). פתיחת המזמור מזכירה את היותו של דוד במדבר יהודה, אירוע שקרה בשתי תקופות בחיי דוד. בבריחתו מפני שאול לפני שהיה למלך (ספר שמואל א', פרק כ"ג), ובבריחתו מירושלים בימי מרד אבשלום (ספר שמואל ב', פרק ט"ו).

המזמור נחשב סגולה להצליח במסחר.^[1]

תוכנו של המזמור עריכה

המזמור מכיל שנים עשר פסוקים ונושאו המרכזי הדבקות בתנאי מחסור, צמא וסכנות במדבר. המשורר מגלה כי קיים צימאון עמוק יותר מן הצמא למים, והוא צמאון התשוקה לקרבת אלוקים.

ב'-ט' עריכה

"צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי" הכמיהה לקרבת אלוהים חזקה כמו חוויה גופנית של צמא "בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ, לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ". ובצדה השני של אותה חוויה הקרבה היא משביעה ומרווה "כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי".

י'-י"ב עריכה

"לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי" יש שרוצים להמיט אסון על המשורר והוא מקלל אותם "יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב" ובניגוד למקוללים, למלך שלוחה ברכה "וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים".

המזמור בתרבות עריכה

פסוקים ב'-ג', מהווים את הניגון צמאה לך נפשי, ניגון חסידי המבטא כמיהה וגעגוע, מהידועים שבניגוני חב"ד, והוא השיר המזוהה ביותר עם הרבי מלובביץ', והבולט מבין ניגוניו.^[2]
פסוקים ג'-ב' (בסדר זה) בניגון עממי, עובדו בידי דן אלמגור בהצגה איש חסיד היה.^[3]
דבקה נפשי - ר' אביש ושלום בראדט באלבום ברכה משולשת.
דבקה נפשי - יעקב יהודה דסקל בלחן של שמואל בריזל באלבום שומע תפילה.