תיקו
תֵּיקוּ (מארמית: תֵּקוּ – תַּעֲמֹד) הוא מונח תלמודי המורה על אי הכרעה, המושאל גם לתחומים אחרים, בעיקר ספורט.
בתלמוד ובהלכה
המונח תיקו הוא מונח תלמודי המורה על סיום דיון באי־הכרעה בין אמוראים או תנאים כאשר לא ניתן לענות על התשובה באופן מוחלט (לעומת "קשיא" שמסמל שאין כול תירוץ לַקּוּשְׁיָא). טרם הוכרע מהו מקור המונח. להלן כמה השערות:
- המילה "תיקו" היא נוסח קצר למילה הארמית "תיקום", שמשמעותה "תעמוד", כלומר: תעמוד השאלה ולא תוכרע.
- "תיקו" מלשון תיק שפירושו שהתשובה מסתתרת כמו בתוך תיק.
- "תיקו" מלשון המילה תיקוש כלומר: נשאֲרה הקושיה.
- יש שדרשו את המילה, כראשי תיבות של "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". שמשמעותן: השאלה תעמוד ותוכרע רק כאשר יבוא התשבי (אליהו הנביא).
סוגיה הלכתית שהוכרעה בתיקו מוכרעת לפי דיני ספיקות, כלומר במקום שמדובר על דין דרבנן ההכרעה היא כדברי הַמֵּקֵל, ואילו במקרה שבו מובא תיקו בדין דאורייתא ההכרעה היא כדברי המחמיר. בדיני ממונות אין מחייבים את הנתבע ומעמידים ממון בחזקת בעליו.
במשחקי ספורט
המונח תיקו במשחקים תחרותיים הוא מצב שבו משחק מסתיים ללא הכרעה לאחד הצדדים.
במשחקי הליגות הישראליות בכדורגל (כמו גם במדינות רבות ברחבי העולם) ניתנת נקודה אחת לכל קבוצה עבור תיקו, לעומת 3 נקודות למנצחת ו-0 למפסידה. בעבר ניתנו 2 נקודות לניצחון, ושיטת ניקוד זו עדיין נהוגה בכדוריד ובהוקי קרח.
בתחרויות שבהן חייבת להיות הכרעה, כמו אלה המתקיימות בשיטת גביע (המפסיד יוצא), נוהגים להוסיף לִזמן המשחק הרגיל תקופה נוספת הנקראת "הארכה", ואם גם בסיומה אין הכרעה – עורכים דו־קרב בעיטות או בְּעִיטות עונשין (פנדלים).
בשחמט, ניתנת עבור תיקו חצי נקודה לכל שחקן, בעוד שניצחון מקנה נקודה, ואילו הפסד – 0 נקודות.
בכדורסל אין מצב של תיקו. במקרה של שוויון בתום הזמן הרגיל, משחקים עוד 5 דקות של הארכה, ואם עדיין יש שוויון – משחקים עוד הארכות עד שמושגת הכרעה[1].
בהימורי הווינר מיוצג תיקו באות X.
בקרבות גלדיאטורים לא היה נהוג מצב של תיקו, אך בקרב בין ורוס ופריסקוס הכריז טיטוס באופן חריג על תיקו.
ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ איתי שנקמן ודנה סידי, ירושלים ניצחה 146:151 את אשקלון לאחר שש הארכות, באתר ynet, 4 באפריל 2007