Dahu
| ערך ללא מקורות | |
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
השרגול[דרוש מקור] (Dahu בצרפתית) הוא בעל חיים דמיוני פרוע החי באזורים הרריים. האגדה מספרת שהסביבה השפיעה על התפתחותו הגופנית במשך דורות. השרגול ידוע בשמות שונים (Dahu, Dahut) בעיקר ברכס האלפים בדרום מזרח צרפת (Dairi, Darhut, Rülbi), שווייץ וצפון איטליה אך מוכר גם ברכס הפירנאים בקטלוניה ובאנדורה. ישנם למעשה, בכל מקום בצרפת ובשווייץ, סיפורים שונים ומסורת שבעל פה, המספקים תיאורים של כל מה שנוגע לבעל החיים הייחודי הזה ופולחן הציד שלו.
קיומם של שרגולים מוזכר בדרך כלל באזורים כפריים והיה בסיס לסיפורי בדייה הנועדו להתבדח עם אנשים נאיביים במיוחד וילדים. בכל מקום בצרפת ובשווייץ, ישנם סיפורים שונים, ומסורת שבעל פה, המספקים תיאורים מגוונים לכל מה שנוגע לבעל החיים הייחודי הזה כמו החניכה ל"פולחן הציד שלו".
האגדה עריכה
לפי האגדה, השרגול הוא בעל חיים בין עז ליעל, בעל קרניים. השרגול הוא צמחוני, אוכל עשב ושורשים. את שעות היום החמות הוא מעביר ברביצה, בעוד שבלילה ובשעות הבוקר המוקדמות הוא עסוק בחיפוש מזון. בעת מרעה ואכילה השרגול הולך על כל ארבע רגליו.
המאפיין הבולט של השרגול הוא ששתיים מארבע רגליו קצרות יותר מהאחרות. אך בשונה מחיות אחרות, שגם להן יש רגליים לא סימטריות, לקנגורו למשל זוג רגליים אחוריות קצרות וזוג רגליים קדמיות ארוכות, לשרגול מיוחסת תכונה ייחודית של זוג רגליים ארוכות בצד ימין וקצרות בצד שמאל.
ההסבר המיתולוגי לאורך הרגליים הלא סימטרי הוא לאפשר לשרגולים להתהלך זקופים לאורכם של מדרונות תלולים. ההסבר ה"מדעי" הוא התפתחות אבולוציונית טבעית שאיפשרה לשרגולים להישמר מפני טורפים ולהתהלך בנוחיות במדרונות ההרים.
יש בעניין זה, וריאנטים שונים שהרי בכל זאת התכונה הזו לכאורה דורשת מהשרגול תמיד לנוע באותו הכיוון ובאותו צד של המדרון, וכך לא יצליח להסתובב. התיאור הדמיוני לעיתים מציע פרטים "לוגיים" של שני תת-מינים (השרגול ה"ימני" והשרגול ה"שמאלי") שחיים בצדדים שונים של רכסי ההרים, אינם נפגשים לעולם ואינם יכולים להתרבות אלו עם אלו.
ההיסטוריה עריכה
השרגול (Dahu) הוא מרכיב עיקרי של התרבות הפופולרית הצרפתית של המאה ה -20, הידוע בלורן (Lorraine), ובאזורים ההרריים של מזרח צרפת (Alpes ו-Jura). הפופולריות שלו התבססה לקראת סוף המאה ה-19. מטפסי ההרים שעבדו כמדריכי ציד היו מנצלים את תמימותם של כמה תיירים כדי לפתות אותם ל"ציד שרגולים" (בצרפתית "Chasse au Dahu"). לקראת סוף המאה ה-20, עם התפתחות טכנולוגיות המידע, לא ניתן היה להונות אזרחים תמימים והאגדה משתמרת בעיקר בקרב הילדים ובני הנוער, כך שהאגדה ממשיכה להזין את עצמה כפעילויות נוער במחנות הקיץ ומסגרת תנועות נוער.
כיום ישנם אתרים רבים במרשתת (אינטרנט) המשמרים את המסורת הזו. אתרים אלו, בשפות רבות, מתחזקים את סיפורי הבדייה הללו ומוסיפים טכניקות "ציד" מגוונות ש"פותחו" באזורים שונים על ידי חובבי שרגולים באשר הם.
השרגול בישראל עריכה
השרגול עלה לישראל על פי האגדה, בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20 ושמו נגזר מהשמות שארל דה גול (נשיא צרפת לשעבר). נצפה על ידי עולים מצרפת שהכירו את ה- Dahu באזור ירושלים ושפלת יהודה, אך כבר בשנות השמונים "נצפה" ברכסי מדבר יהודה והגליל. השרגול הוא נושא לפעילויות לילה בתנועות הנוער בישראל, תנועת המושבים אימצה את סיפוריו ובשנים האחרונות תנועת האיחוד החקלאי משלבת את אגדות השרגולים במחנות הקיץ ופעילויות הנוער האחרות.
ציד שרגולים עריכה
על פי האגדה ישנן מספר טכניקות לצוד שרגולים, אך בעיקרן מכיוון שהשרגול חי בבדידות ומאוד נזהר מהאדם ומאוד רגיש לריחות, קשה מאוד להיתקל בו בשעות היום ומרבית המפגשים פנים אל פנים עם שרגולים מתקיימים בשעות החשיכה. בתנועות הנוער, מארגנים פעילויות ערב ולילה המדמות ציד שרגולים, בהן מתרגלים שריקות ייחודיות ה"מושכות" לכאורה את השרגולים אל הילדים. המדריכים תולים קווצות צמר במעברים מועדים של השרגולים כדי ליצור מצגי שווא למעבר של שרגולים ולביצוע "מארבים" ללכידת שרגולים.
