International Watch Company

**International Watch Company**
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1868–הווה (כ־156 שנים)
חברת אם	רישמון
מיקום המטה	שפהאוזן
ענפי תעשייה	הורולוגיה
מוצרים עיקריים	שעון
עובדים	650
	www.iwc.com

International Watch Company (בגרמנית: Internationale Urenfabrik), ידועה אף בראשי תיבות IWC, היא חברה שווייצרית לייצור שעוני יד אשר בסיסה בשפהאוזן, שבשווייץ, זה כ-150 שנים. העיירה בה פועל מפעל ייצור השעונים, אשר שמה מופיעה בהבלטה על לוח השעות בשעוני החברה, הוא המקור לכינויים בשם "שעוני שפהאוזן". IWC היא חברה פעילה בפדרציה השווייצרית של תעשיית שעוני היד.

IWC היא יצרן שעוני היד הבולט היחיד הפועל במזרח שווייץ, בעוד שכל שאר יצרני השעונים המובילים בשווייץ פועלים במערבה של המדינה. המוטו של IWC:‏ Probus Scafusia, אשר משמעותו "מלאכת אומן משפהאוזן", משקף גאווה זו במקום הייצור של השעונים.

היסטוריה עריכה

בשנת 1868 יסד המהנדס האמריקאי פלורנטין אריוסטו ג'ונס (1841-1916) את חברת International Watch Company^[1]. ג'ונס, אשר ניהל אותה עת את חברת E. Howard & Co, שהייתה יצרן שעוני היד המוביל בארצות הברית, הקים את החברה החדשה במטרה לשלב את המיומנות הגבוהה של שענים שווייצרים בבניית שעונים עם הטכנולוגיה המודרנית של יצרנים אמריקאים, וזאת כדי לשווק לשוק האמריקאי מנגנוני שעוני יד וחלקי שעונים^[2]. באותה תקופה היה שכר העבודה בשווייץ זול יחסית לשוק האמריקאי והיה שפע של שענים מיומנים, אשר רובם עבדו בביתם. ג'ונס נתקל בהתנגדות לפעולת החברה באזור המערבי, דובר הצרפתית, של שווייץ, מחשש שמא אנשים יאבדו את מקומות עבודתם וישתנה אופי עבודת השענים אשר נעשתה בבית, זאת כיוון שג'ונס ביקש להקים מפעל.

במחצית המאה ה-19 הייתה שפהאוזן נתונה בסכנה כי המהפכה התעשייתית תפסח על העיירה. באותה עת הגיע למקום התעשיין יוהאן היינריך מוזר והקים במקום מפעל הידרואלקטרי ראשון המנצל את כוח המים של מפלי נהר הריין. מוזר פגש בג'ונס בעת שהאחרון היה בשווייץ ויחד הם הביאו להקמת מפעל השעונים הראשון בצפון-מזרח המדינה.

בשנת 1869 שכר ג'ונס ממוזר בניין תעשייתי ברחוב הריין בשפהאוזן ועד מהירה התרחב המפעל והוא שכר מבנים נוספים בעיירה. בשנת 1874 כבר תוכננה הקמת מפעל חדש ל-IWC ושטח המפעל נקנה מידי חברת החשמל של מוזר, על גדות נהר הריין. עבודות הקמת המפעל החלו באביב 1875. מיד לאחר השלמתו, עבדו במפעל 196 עובדים.

ב-17 בפברואר 1880 רכש יוהאן ראוכנבאך-פוגל, יצרן מכונות משפהאוזן, את חברת IWC ומאותה עת ניהלו את החברה ארבעה דורות של משפחת ראוכנבאך. בשנת 1888 החל שימוש בחשמל, תחילה לתאורה בלבד, ומאוחר יותר להפעלת מכונות במפעל הייצור של החברה.

ב-1 באפריל 1944 הופצצה בטעות שפהאוזן על ידי מפציצי חיל האוויר האמריקאי. אחת הפצצות נפלה לתוך המפעל, אולם לא התפוצצה והעובדים הצליחו למנוע את התפשטות האש לתוך המפעל, מהתפוצצות פצצות תבערה בסמוך למפעל. עם תום מלחמת העולם השנייה נאלצה IWC לשנות את אופן פעולתה לאחר שמזרח אירופה נותרה מאחורי מסך הברזל ואילו כלכלת גרמניה הייתה במשבר קשה. בשל כך חיזקה החברה את קשרי השיווק שלה עם מדינות במערב אירופה, אמריקה, אוסטרליה והמזרח הרחוק.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 עברה על תעשיית שעוני היד השווייצרית מהפכה טכנולוגית עם הופעת מיזעור מנגנונים אלקטרוני, ייצור שעונים המונעים בסוללה ושימוש בטרנזיסטור במנגנוני שעונים. IWC נמנעה מהשקעות כבדות בטכנולוגיות חדשות אלה, שחלקן כשל מאוחר יותר. לעומת זאת, IWC פיתחה קו חדש של שעוני יד מכניים מהודרים לנשים. שנת 1973 הייתה השנה המוצלחת ביותר מבחינה עסקית ל-IWC בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1974 חלה עלייה חדה במחירי הזהב בשוקי העולם, עובדה שהביאה להשפעה קשה על תעשיית שעוני היד, זאת לצד ירידה חדה בערך הדולר לעומת הפרנק השווייצרי. במקביל יצרני שעוני יד יפניים הציפו את השוק בשעוני קווארץ זולים.

כדי לשרוד בתנאי השוק המשתנים החליטה IWC להתחיל ולייצר שעוני כיס באיכות גבוהה, זאת בנוסף לפס הייצור של שעוני יד מודרניים. אותה עת החלה החברה אף משתפת פעולה עם מעצב חיצוני, פרדיננד א. פורשה, בנו של פרדיננד פורשה.

בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 עברה הבעלות על החברה שלוש פעמים עד שבשנת 2000 נרכשה החברה בידי חברת מוצרי היוקרה השווייצרית רישמון (צרפתית: Compagnie Financière Richemont SA), אשר הותירה על כנו את המבנה הניהולי של החברה עד לאותה עת.

תיעוד שעונים עריכה

החל משנת 1885 מתעדת חברת IWC את פרטיו של כל שעון שיוצר על ידה ואשר עזב את שערי המפעל. בין הפרטים המתועדים ניתן למצוא את גודל השעון, החומרים מהם הוא עשוי, מספר היצרן, תאריך המכירה ושמו של הסוכן אשר רכש את השעון. החברה מאפשרת לקבל מידע ממאגר נתונים זה תמורת תשלום לשעונים שגילם מעל 10 שנים. לטענת החברה יש בידה חלקי חילוף לשעונים שייצרה החל משנת 1868.