אבוי למנוצחים
אֲבוֹי לַמְּנֻצָּחִים (בלטינית: Vae victis) הוא ניב לטיני, שמשמעו כי המפסיד בקרב נתון לגמרי לחסדיו של המנצח, ואל לו לצפות למידת רחמים מצדו.
בשנת 390 לפנה"ס תקף צבא גאלי בהנהגתו של המצביא ברנוס (Brennus) את רומא והצליח להשתלט על כל העיר ולשרוף אותה, פרט לגבעת הקפיטולין. צבאו של ברנוס כיתר את הגבעה והטיל מצור על הנמצאים בה. משאזל מזונם הסכימו שוכני הגבעה לשלם כופר נפש. ברנוס דרש 1,000 ליברות זהב (329 ק"ג).
טיטוס ליוויוס מספר (ספר 5 סעיפים 34–49) כי בעת ביצוע התשלום התברר לרומאים שהגאלים משתמשים במשקולות מזויפות. הרומאים פנו לברנוס שיכבד את ההסכם ויושיעם, אולם הוא השליך את חרבו על כף המאזניים שבה היו המשקולות וקבע: Vae victis – "אבוי למנוצחים". לרומאים לא נותרה ברירה אלא להביא עוד זהב על מנת לקנות את חייהם. המעשה מתואר גם על ידי פלוטרכוס (חיי אישים, קאמילוס, 28).
לפי המסורת הרומית, הדיקטטור מרקוס פוריוס קאמילוס יצא אחרי הגאלים הנסוגים מרומא והחזיר את הזהב שניתן להם כשוחד בתמורה לנסיגתם.
לפני תקיפת הצבא הגאלי, רומא הגיעה לנקודת שיא, לאחר שכבשה את העיר האטרוסקית ויי. מאוחר יותר, הדיקטטור קאמילוס, שהתפרסם כתוצאה ממסע המלחמה הזה, הפך לשנוא ביותר ברחבי רומא, לאחר שאסר על הפלבים לאכלס את העיר החדשה, וציווה על הצבא לתת חלק משלל המלחמה שלהם לאלים.
קאמילוס הואשם בניהול שגוי של פרסי המלחמה, ולפי חלק מהמקורות גם בגנבת כסף לעצמו, וגורש מהעיר, למרות שלפי מקורות מסוימים הוא ברח כדי להימנע מתפיסתו. לפי האגדה, הוא עצר בשערי העיר, והתפלל לאלים שיענישו את הרומאים כפויי הטובה.
