M4 שרמן הוא טנק אמריקאי בינוני שהיה עמוד השדרה של גייסות השריון של הצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. טנקי שרמן רבים נוספים הועברו ליחידות השריון של צבאות בעלות הברית במסגרת תוכנית השאל-החכר, הבולט מביניהם הוא הצבא הבריטי. השרמן יוצר בקנה מידה נרחב. הוא הטנק השלישי בתפוצתו בעולם, והטנק המיוצר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית - כ-50,000 טנקי שרמן מכל הדגמים יוצרו בסך הכל במהלך המלחמה, והוא הפך לאחד הטנקים הידועים ביותר בהיסטוריה הצבאית.
השרמן, שפותח במהירות בארצות הברית אחרי הבליצקריג של 1940, לא היה מהפכני בתכנונו, אך היה טנק מעולה מבחינה מכנית, ופשוט לייצור המוני. בעת כניסתו לקרב לראשונה באל עלמיין ב-1942 נחשב השרמן לטנק הטוב ביותר של בעלות הברית, אף על פי ששריונו היה דק יחסית, חיסרון שפגע בו עד סוף המלחמה. השרמן הפך עד מהרה לטנק העיקרי של עוצבות השריון של הצבא האמריקני. עם זאת, ככל שנמשכה המלחמה, היה פירוש ההחלטה האמריקנית לרכז כמעט את כל הייצור בשרמן ובגרסותיו המאוחרות המוסבות לתותח המשופר בן 76 מ"מ, בבחינת הקרבת איכות למען כמות. הדבר גרם לכך, שהטנק הבסיסי של בעלות הברית היה נחות מהדגמים הגרמניים החדשים והעדיפים.
לאחר מלחמת העולם השנייה הועברו עודפים של השרמן ממחסני הצבא האמריקני למספר מדינות ברחבי העולם, וטנקים רבים נשארו בשירות צבאותיהן תקופה ארוכה. טנקי שרמן הגיעו לצה"ל בשלהי מלחמת העצמאות מעודפי אירופה והיוו את גרעין חיל השריון בשנות החמישים, לאחר שעברו הסבות שונות. הם נטלו חלק חשוב במערכות ישראל השונות עד וכולל מלחמת יום הכיפורים. כלים משוריינים רבים ומשונים, כולל טנקים ייעודיים כמו טנקי הנדסה, תותחים מתנייעים, נושאי גייסות וטנקי להביור נבנו על בסיס התובה שלו.
