אבצס חצוצרתי-שחלתי
אבצס חצוצרתי-שחלתי (באנגלית: Tubo ovarian abcess) הוא תהליך זיהומי אשר נגרם בחצוצרה ובשחלה כתוצאה ממספר גורמים, ביניהם מחלה דלקתית של האגן אצל נשים ועוד. אבצס זה גורם לכאבים בבטן התחתונה ולכאבי אגן, בחילות, הקאות, חום וטכיקרדיה בחלק מן המקרים, כאשר במישוש האגן ניתן לחוש במסה רגישה למגע.
| תחום |
אורולוגיה  |
|---|---|
| גורם |
מחלה דלקתית של האגן |
| תסמינים |
חום, כאב בטן |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D005184 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
N70 |
| ICD-11 |
GA05.3 |
  | |
באופן כללי, אבצס יכול להתרחש כתוצאה מדלקת חצוצרות חריפה הנגרמת על ידי חיידק הזיבה (גונוריאה) או חיידקים נוספים המקושרים למחלות מין. עם זאת, לרוב אבצס מתהווה כאשר יש כבר זיהומים חוזרים באזור בחצוצרה בו הרקמה ניזוקה באופן כרוני, כלומר התהליך הפתוגני הוא תהליך בו נזק לשכבת האפיתל יחד עם מעורבות חיידקית מאפשרת גם לחיידקים אנארוביים לחדור לאזור זה ולהתרבות.
התהליך יכול להביא לשינויים אנטומיים, הכוללים הידבקויות לאיברים אחרים. מעורבות של השחלה, לרוב באזור בו מתרחש הביוץ, יכול להביא לאזור בו יתרחש האבצס עצמו. לחץ על האבצס יכול להביא לקריעת המעטפת שבו ולמצב מסכן חיים בו תוכן האבצס מתפזר בבטן ומביא לפריטוניטיס מפושט.
גורם סיכון נוסף ליצירת אבצס הוא התקן תוך רחמי, כאשר אחד הפתוגנים המביאים ליצירתו הוא הפתוגן Actinomyces israelii, אשר נמצא בכ- 8% עד 20% מהנשים עם התקן תוך רחמי.
תסמינים קליניים עריכה
לרוב, מתהווה אבצס חצוצרתי שחלתי אצל בחורה צעירה עם היסטוריה של זיהומי אגן חוזרים. עם זאת, אבצס כאמור יכול להתהוות גם בקבוצות גיל אחרות. משך התסמינים הקליניים הוא בקירוב שבוע, כאשר התחלת הכאבים מתרחשת כשבועיים או יותר לאחר הווסת. זאת בניגוד לדלקת אגנית המתייצגת ברוב המקרים מיד לאחר הווסת או מיד לפניה.
התסמינים הקליניים הם כאבי אגן ובטן תחתונה, חום, בחילה והקאות וכן טכיקרדיה. תיתכן רגישות בכל הבטן ואף guarding (ממצא פיזיקלי בבדיקת בטן המדגים רגישות בעת לחיצה על אזורים בבטן).
קיים קושי לבדוק את האגן לאור רגישות רבה באזור, אולם ניתן למשש לעיתים מסה באגן המהווה את האבצס עצמו. אם האבצס נקרע, הסימנים הקליניים דומים למצב של כאבי בטן חריפים ("בטן חריפה"), ועלולים לכלול צמרמורות, תת-לחץ דם, מתן שתן מופחת וסימנים נוספים של שוק.
מעבדה והדמיה עריכה
לתוצאות המעבדה ערך מועט יחסית באבחנה של אבצס חצוצרתי שחלתי. ספירת הדם הלבנה יכול לנוע מספירה נמוכה ועד ספירה גבוהה מאוד, תרבית שתן אך היא לא חייבת לקדם באבחנה הקלינית. מדדים עיקריים שמכוונים לתהליך של אבצס הם שקיעת דם מוחשת ורמת CRP גבוהה. צילום בטן בגבול האגן יכול להדגים ממצאים של Dynamic ileus.
בדיקת אולטראסאונד היא בדיקת הבחירה לצורך האבחנה.
עם זאת באבחנה מבדלת לאבצס יש לשקול ציסטה שחלתית, גידול, היריון חוץ רחמי ולמעשה כל מחלה בטנית אשר יכולה להביא לתסמינים של כאבי בטן כאמור, לרבות מצבים הקשורים במערכת העיכול.
טיפול עריכה
באבצס שלם שאינו קרוע, ושאינו סימפטומטי (ללא תלונות קליניות) הטיפול המקובל הוא מתן טיפול אנטיביוטי ארוך טווח ומעקב צמוד. אם המסה לא נעלמת בתוך 15-21 ימים, או נעשית גדולה יותר, יש לבצע ניקוז. הניקוז יכול להתבצע תחת הדמיה או בניתוח, כאשר לעיתים אין מנוס מלבצע כריתת רחם, שחלות וחצוצרות. עם זאת לעיתים ניתן להסתפק בכריתה חד צידית של השחלה והחצוצרה או סלפינגוטומיה (ביצוע חתך בחצוצרה וניקוז מלא).
אם האבצס שלם ואינו קרוע, אולם קיימות תלונות קליניות, יש לבצע אשפוז מיידי של החולה, להורות על מנוחה מוחלטת ולעקוב באופן הדוק אחר סימנים חיוניים ותפוקת השתן. יש לתת טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי למשך 2-3 ימים אשר יכלול קלינדמיצין או מטרונידזול לאור פעילותם נגד חיידקים אנארוביים המעורבים ביצירת האבצס. אם הטיפול ההתחלתי מצליח, יש לתת אנטיביוטיקה למשך 10-14 ימים נוספים (טטרציקלין למשל). אם האבצס לא מתפוגג, כפי שקורה במקרים רבים, יש לפנות לניתוח כאמור לעיל.
כאשר האבצס נקרע, מדובר במצב מסכן חיים אשר עלול להיות קטסטרופלי. מצב זה מחייב ניתוח דחוף בו מתבצע חתך בבטן וכל הנוזל המוגלתי מנוקז, מתבצעת כריתה מלאה של רחם, שחלות וחצוצרות.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
