אברהם ברויגל

צייר פלמי

אברהם ברויגלהולנדית: Abraham Brueghel; הוטבל ב־28 בנובמבר 1631 – בערך 1690)[1] היה צייר פלמי ממשפחת האמנים המפורסמת של ברויגל. הוא היגר בגיל צעיר לאיטליה, שם מילא תפקיד חשוב בפיתוח סגנון הטבע הדומם של הבארוק הדקורטיבי.[2]

אברהם ברויגל
Abraham Brueghel
אברהם ברויגל, דיוקן (אולי האמן) עם זר פרחים
אברהם ברויגל, דיוקן (אולי האמן) עם זר פרחים
לידה 28 בנובמבר 1631
אנטוורפן, דוכסות בראבנט, ארצות השפלה ההבסבורגיות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1690? (בגיל 58 בערך)
נאפולי, ממלכת נאפולי, האימפריה הספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה טבע דומם עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות טבע דומם עם פירות, אשה לוקחת פרי מתוך קערה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אברהם ברויגל, אשה לוקחת פרי מתוך קערה, 1716

ביוגרפיה עריכה

אברהם נולד באנטוורפן, בנו של יאן ברויגל הצעיר, נכדו של יאן ברויגל האב ונינו של פיטר ברויגל הזקן. חלק גדול מההכשרה האמנותית שלו הגיע מאביו יאן ברויגל הצעיר, צייר פורה ומשתף פעולה קבוע עם רובנס. אברהם התגלה מגיל צעיר כהבטחה גדולה כאמן, והחל לעשות לעצמו שם בשנות העשרה שלו. אביו מכר את אחד מציורי הפרחים שלו כשהיה רק בן 15.[3]

המעבר לאיטליה עריכה

בשנת 1649, בגיל 18, נסע אברהם לאיטליה כדי להשלים עבודה עבור פטרונו, הנסיך אנטוניו רופו בסיציליה. זו הייתה הראשונה מבין העבודות הרבות שבהן הפגין אברהם את יכולותיו האמנותיות בציור טבע דומם פרחוני. כבר בשנת 1649 מתעדת רשימת המלאי של ציורי הנסיך אנטוניו רופו תשעה ציורי פרחים של האמן בן ה-18.[4]

עשר שנים אחר כך, בשנת 1659, עבר ברויגל לרומא שבאיטליה שם התחתן עם אישה איטלקית. בשנת 1670 הוזמן לאקדמיה די סן לוקה (Accademia di San Luca), אקדמיה רומאית, שמטרתה הייתה העלאת רמת עבודת האמנים.

 
אברהם ברויגל וניקולה ואקארו, אשה קוטפת תאנים בגינה עם ילדים

אברהם הצטרף לבנטפוכלס, אגודה של אמנים הולנדים ופלמים שעבדו ברומא. היה נהוג שהבנטפוכלס נתנו כינוי לאמן. לאברהם ניתן הכינוי ריינגראף, כלומר "דוכס הריין", שהיה תואר אריסטוקרטי ישן בגרמניה. כאשר הצטרף לבנטפוכלס בשנת 1670 חתם אברהם ברויגל בשמו "אברהם ברויגל". [5]

זמן מה בין 1672 ל־1675 עזב אברהם את רומא ועבר לנאפולי, איטליה. הוא מילא תפקיד חשוב בפיתוח ציורי טבע דומם בעיר. לפני הגעתו לנאפולי, האמנים שם התנגדו לסגנון הפלמי-רומי של טבע דומם.[2]

ברויגל נשאר בנאפולי עד מותו, כנראה ב־1690 ובכל מקרה לא יאוחר משנת 1697.[3]

יצירתו עריכה

אברהם ברויגל עשה לו מוניטין בשל ציור טבע דומם, ובמיוחד ציורים המכילים פרחים. ידוע על ציור טבע דומם אחד שנחתם ומתוארך על ידיו. בגלל חוסר האבולוציה בתקופת הבגרות של האמן ומיעוט העבודות המתוארכות, קשה לבסס כרונולוגיה של התפתחותו האמנותית של אברהם. משיחות המכחול שלו היו בדרך כלל מעט יותר ציוריות בתקופתו הרומית, בעוד לוח הצבעים שלו נעשה בהיר וחזק יותר בשנותיו המאוחרות.

ציורי הטבע הדומם השופעים יותר הם של הציירים הפלמים פרנס סניידרס, יאן פיט ופיטר בואל שעבדו גם הם באיטליה והיו מקור השפעה עיקרי על אברהם ברויגל.[4] יואנס הרמנס, צייר פלמי אחר ברומא, צייר גם ציורי טבע דומם גרנדיוזיים המשלבים דמויות אנושיות, פרחים ופירות, שנעשו בזמן בואו של אברהם ברויגל לרומא בשנת 1653.[6] ברויגל שילב את הסגנון הפלמי, והביא בו לביטוי רב גם את התנועה הגורפת של הבארוק האיטלקי של בני דורו, כמו מיכלאנג'לו צ'רקואוצי. התוצאה של ההשפעות המשלימות היו קומפוזיציות שנראות סתמיות, אך יש בהן שמירה על הרכב חזק ופירוט גבוה.[4]

אברהם ברויגל ידוע במיוחד בזכות ציורי טבע דומם של פירות ופרחים, שהוצבו בדרך כלל מול נוף. הם מתהדרים לעיתים קרובות באמצעות אגרטל יקר, אנדרטה עתיקה או שברי פסל רומי. הזרים שלו כבדים וקישוטיים יותר.[7]

לעיתים קרובות הוא שיתף פעולה עם ציירים מומחים אחרים כדי ליצור קומפוזיציות בארוקיות מורכבות. בדרך כלל צייר את הנופים בשיתופי פעולה אלה בזמן שנוצר צוות עם ציירים איטלקיים ידועים, כמו קרלו מראטה, ג'ובאני בטיסטה גאולי, ניקולה ואקארו ואחרים.[8] תועדו כמה שיתופי פעולה בין אברהם ברויגל לגיום קורטויס, צייר צרפתי שהיה פעיל ברומא. דוגמה לכך היא טבע דומם של פירות ופרחים עם דמות. את הטבע הדומם צייר ברויגל וקורטויס צייר את הדמות. הציור הוא גרסה של ה"ענבים ורימון עם אגרטל פרחים ודמות נשית" שתוארך לסוף שנות ה-60 של המאה ה-17. [9]

אברהם שיתף פעולה גם עם ציירי נוף מומחים וציידי ודוטה כדי ליצור עבודות שיתופיות המשלבות ציורי נוף וטבע דומם. דוגמה לכך היא "זר הפרחים והנוף הימי" - שיתוף פעולה עם צייר הנוף ג'נארו גרקו. הציור מראה במרכזו סצנה עם דמויות בקדמת הציור שמוקפת זר פרחים. היצירה אופיינית לציור נפוליטני של סוף המאה ה-17, שייעודו כמעט אך ורק לצורכי נוי וקישוט ולא שם דגש על נטורליזם.[10] סוג זה של ציור שייך לקטגוריה של "ציורי גרלנד", סוג של טבע דומם שהומצא בראשית המאה ה-17 באנטוורפן על ידי סבו של אברהם, יאן ברויגל הזקן.

הסגנון הזה משך ציירים פופולרים מובילים, ובמיוחד דניאל סשררס, שעזר להפצת הז'אנר בארצות אחרות. ציורים בז'אנר זה הציגו בתחילה פרח או זר פירות. בהתפתחות המאוחרת יותר של הז'אנר הוחלפה הסצנה המרכזית על ידי נושאים אחרים כמו דיוקנאות, נושאים מיתולוגיים, סצינות אלגוריות ונופים.[11] [12]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אברהם ברויגל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שם משפחתו נכתב גם:Breugel, Breughel, Briegel, Bruegel
  2. ^ 1 2 John T. Spike, Italian still life paintings from three centuries, National Academy of Design (U.S.), Philbrook Art Center, Dayton Art Institute, Centro Di, 1983, p. 16-17
  3. ^ 1 2 Abraham Brueghel at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
  4. ^ 1 2 3 Abraham Brueghel, A still life of a watermelon, cherries, peaches, apricots, plums, pomegranates and figs, with lilies, roses, morning glory and other flowers on an acanthus stone relief Archived 2 April 2015 at the Wayback Machine at Colnaghi
  5. ^ Abraham Breugel, Ryngraaf in Arnold Houbraken's Schouwburg, Volume 2, p 351 (in Dutch)
  6. ^ Natura viva, Coppia di dipinti ad olio su tela attribuiti a Joannes Hermans at the Associaz Cultur. Antonello Governale (in Italia
  7. ^ Marie-Louise Hairs, Dominique Finet, The Flemish Flower Painters in the XVIIth Century, International Specialized Book Service Incorporated, 1985, p. 248
  8. ^ Abraham Brueghel Archived 13 April 2014 at the Wayback Machine on Hadrianus
  9. ^ Still life of fruits and flowers with a figure at Sotheby's
  10. ^ Abraham Brueghel and Gennaro Greco, Flower garland and marine landscape of the Golf of Gaeta at Lopez de Aragon gallery
  11. ^ Susan Merriam, Seventeenth-Century Flemish Garland Paintings. Still Life, Vision and the Devotional Image, Ashgate Publishing, Ltd., 2012
  12. ^ David Freedberg, "The Origins and Rise of the Flemish Madonnas in Flower Garlands, Decoration and Devotion", Münchener Jahrbuch der bildenden Kunst, xxxii, 1981, pp. 115–150.