אברהם חלפון
אברהם חלפון (באנגלית: Avram Halfon; 1808–1884), היה בנקאי יהודי ספרדי בנסיכות ולאכיה ולאחר האיחוד עם נסיכות מולדובה, ברומניה.
קורות חיים עריכה
אברהם חלפון נולד באדריאנופול, שם היה אביו, סולומון חלפון, הבנקאי של המושל העות'מאני המקומי. ב-1829, עברו האב, סולומון חלפון עם בניו אברהם ויוסף נסים, אשתו של אברהם, לאה וילדיהם של אברהם ולאה, רחל ובכור, כל המשפחה עברה לנסיכות ולאכיה. לאברהם נולד בן נוסף, מיכאל, בעת ששהה בעיר בראשוב, בן זה עתיד היה להתחתן ב-1850 עם בתו של הבנקאי היהודי איטלקי ונציאני רפאל סולומון דה קמונדו[1].
אברהם חלפון ואחיו עזרו כספית למהפכנים הוולאכיים ב-1848. חלפון קיים מערכת יחסים טובה עם מי שעתיד היה להיות הדומניטור הראשון של הנסיכויות הרומניות, אלכסנדרו יואן קוזה וזה מינה אותו ב-1859 להיות גזברו. ב-1864, כשקוזה יצא לקונסטנטינופול, על מנת לקבל את הכרת ואישור השלטון העות'מאני, נלווה אליו גם חלפון.
ב-1866 חתם חלפון בשם קבוצה פיננסית זרה על הלוואה לממשלת רומניה, שהתפרסמה בשם "הלוואת אופנהיימר" ויחד עם "הלוואת שטרן" פתחו בפני ממשלת רומניה את הגישה להון הזר.
חלפון היה במשך שנים רבות קונסול כללי של האימפריה העות'מאנית בבוקרשט.
בנו, סולומון יוסף חלפון המשיך התחום הבנקאות.
לקריאה נוספת עריכה
- Evreii din România - breviar biobibliografic, עמוד 191 - Editura Hasefer, București, 2008.