אדוארד אייזק עזרא

אדוארד אייזק עזרא (נולד ב-3 בינואר 1883 בשאנגחאי, נפטר ב-15 בדצמבר 1921 בשאנגחאי)[1] היה איש עסקים יהודי עשיר, שהיה חבר במועצה העירונית של שאנגחאי ונולד בסין,[2] אשר היה פעם אחד מהזרים העשירים ביותר בשאנגחאי. על פי אחד הדיווחים, צבר עזרא הון שנאמד בין עשרים לשלושים מיליון דולר, בעיקר באמצעות ייבוא אופיום, והשקעה מוצלחת בנדל"ן.

אדוארד אייזק עזרא
Edward Ezra.png
לידה 3 בינואר 1883 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בדצמבר 1921 (בגיל 38) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רקע משפחתיעריכה

אדוארד אייזק עזרא נולד בשאנגחאי ב-3 בינואר 1883, הבכור מבין תשעת ילדיו של יצחק "נד" עזרא (נפטר ב-1892), אחד הסוחרים היהודים הראשונים בשאנגחאי ולאשתו פלורה אברהם (נפטרה ב-1899).[3] הוא היה אחיה הבכור של רחל עזרא לוי (נולדה ב-1884); לתאומים יצחק אייזק עזרא ויהודה אייזק עזרא (נולדו ב-8 בפברואר 1885); לאליס אייזק עזרא (נפטרה ב-1885) ולעוד ארבעה אחים. ב-1907 נישא אדוארד למוזל רובינזון סופר (נולדה ב-1892 בשאנגחאי ונפטרה באוגוסט 1979 בהונג-קונג),[4] ולהם נולדו שני ילדים - ססיל (נולד ב-1908) ודנזיל (נולד ב-1914).[5]

פעילות עסקיתעריכה

ב-1896 חברת "סנטרל סנטר" שמומנה ברובה בידי עזרא, השתלטה על מלון סנטרל (לימים מלון השלום) שנמצא בנקודה הדרומית של דרך נאנג'ינג והבונד. משנת 1900 עסק עזרא במסגרת פעילותו העסקית בנדל"ן - מכירת, תיווך וקניית קרקעות. הוא נחשב לאחד מבעלי האדמות הגדולים ביותר בשאנגחאי.[6] כמו כן היו לו ולמשפחתו מלונות שונים, דוגמת מלון אסטור האוס. ב-1915 לעזרא היה די ממון עדי שיוכל למכור נכס באזור הנחשק ביותר של מחוז הונגקו על גדתו הצפונית של נחל סוז'ו לקונסוליה של ארצות הברית. בשנת 1920 הניב מלון אסטור האוס רווח נאה.

לעזרא היה בעל משרות שונות בכמה חברות, מנכ"ל "שאנגחאי מלונות בע"מ" החל משנת 1907, יושב ראש בחברת הביטוח "המזרח הרחוק", ובחברת "שאנגחאי גז", יושב ראש חברת מוטורס סין בע"מ. בנוסף הוא היה בעל עניין בעיתונות הסינית.

בשנת 1913 נבחר עזרא לתפקיד נשיא "קומביין האופיום שאנגחאי".

בשנת 1917 רכש עזרא את העיתון הסיני "The China Press"(אנ'), ממייסדיו, העיתונאי האמריקאי תומאס פרנקלין פיירפקס מילרד.

פעילות חברתיתעריכה

עושרו העצום של עזרא וקשריו זיכו אותו במעמד חברתי ופוליטי. אינדיקציה לעושרו ניתן למצוא בביתו על כביש ז'ופר, ברובע הצרפתי בשאנגחאי. על פי פול פרנץ' "עזרא היה עשיר מאוד וחי בבית אחוזה"[7] ובביתו היה "ריהוט בסגנון לואי ה-15, אולם נשפים ל-150 רקדנים, חדר מוזיקה לקהל של 80 איש וחלונות צרפתיים שמהן ניתן היה לראות 25 דונם של גנים".

בשנת 1900 סייע עזרא, שהיה נדבן, לארגן ולממן את החברה להצלת יהודי סין, שנועדה להשיב את יהדות קאיפנג ליהדות האורתודוקסית. עזרא גם היה נשיא האגודה הציונית בשאנגחאי מאז היווסדה בשנת 1903.[8]

בין השנים 1912–1918 היה עזרא חלק מ-9 חברי מועצת העיר שאנגחאי, ואף על פי שהיו לה אינטרסים ברורים ביחס לעסקי האופיום שלו, הוא סירב להתפטר מהמועצה. בשנת 1919 עזב עזרא את החיים הציבוריים בגלל שערוריית הימורים של אחיו יהודה, ששילם לקבוצת בייסבול על מנת שתפסיד בטורניר ב-1918.

מותועריכה

עזרא נפטר מדימום מוחי לאחר שהתמוטט במשרדו בצהריי יום חמישי, 15 בדצמבר 1921, בגיל 28 בלבד.[9] הוא נקבר בבית העלמין היהודי בבאיקל שבמחוז יאנגפו.[10]

מותו המוקדם של עזרא האיץ את הידרדרות יוקרתה ועושרה של המשפחה.[11] כאשר אחיו החלו לבזבז את ההון המשפחתי ובאמצע שנות ה-20 החלו לסחור בסמים בלתי חוקיים.[12] אחרי 1925 עברו יהודה ויצחק לסן פרנסיסקו שם החלו לייבא סמים מאסיה לארצות הברית.[13] מאוחר יותר הם נכנסו לכלא ועם שחרורם גורשו.[14]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "מוות פתאומי של אדוארד עזרא". צפון סין הרלאד. 17 בדצמבר 1921
  2. ^ גבולות חדשים: הקהילות החדשות של האימפריאליזם במזרח אסיה, 1842-1953, אוניברסיטת מנצ'סטר, 2000
  3. ^ Ezra Isaac, “Ned“ d. 1892: Les Fleurs de l'Orient, www.farhi.org
  4. ^ The University of Hong Kong Libraries, Hong Kong Journals Online, sunzi1.lib.hku.hk
  5. ^ Ezra Edward Isaac b. 3 Jan 1883 Shanghai, China d. 15 Dec 1921 Shanghai, China: Les Fleurs de l'Orient, www.farhi.org
  6. ^ ביקרס, 45
  7. ^ פרנץ' פול, קרואו קרל, יד קשה של סין הישנה, הוצאת אוניברסיטת הונג-קונג, עמ' 284
  8. ^ מייסי ג'מאייר, מנחלי בבל לוונגפו: מאה שנות חיים יהודיים בשנגחאי, הוצאת אוניברסיטת אמריקה, 2003, עמ' 171
  9. ^ קובץ PDF
  10. ^ צפון-סין הראלד, "קבורת מר א' עזרא", צפון-סין הראלד, עמ' 25
  11. ^ מק-קבל, 278
  12. ^ דאגלס ולנטיין, כוח הזאב: ההיסטוריה הסודית של מלחמתה של אמריקה בסמים, דאגלס ולנטיין, כוח הזאב: ההיסטוריה הסודית של מלחמתה של אמריקה על סמים (Verso, 2004): 11., 2004, עמ' 11
  13. ^ מאייר, 253
  14. ^ הארי יעקב אנסלינגר, וויליאים פ. טומפקינס, התמכרות לאמריקה, 1981, עמ' 88