אוגטה קורין
אוגטה קורין (ביפנית: 尾形 光琳; 1658 – 2 ביוני 1716) צייר יפני מתקופת אדו, על שמו קרוי סגנון הציור "רינפה",[1] שהיה קליגרף נחשב ומנהיג של קהילת אמנים. קורין פעל בקיוטו ובאדו (כיום טוקיו), בהן צייר ועיצב על פורמטים שונים, ביניהם מגילות, מסכים מתקפלים, כלי לכה, מניפות עגולות, כלי קרמיקה וטקסטיל. ידוע גם בשמו הנוסף איצ'ינוג'ו קורטומי (Ichinojō Koretomi)[2]
 | |
| פרונוס אדום מאת אוגטה קורין | |
| לידה |
1658 Heian-kyō, שוגונות טוקוגאווה  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביוני 1716 (בגיל 58 בערך) Heian-kyō, שוגונות טוקוגאווה |
| שם לידה |
尾形 惟富 |
| זרם באמנות |
רינפה |
| הושפע על ידי |
Yamamoto Soken |
  | |
חיי האמן
עריכהאוגטה קורין היה בן למשפחת סוחרי טקסטיל בקיוטו, סמוראים במקור, שהתעשרו מאז תקופת מומויאמה בעסקי הטקסטיל. סבו של קורין הפך לספק הרשמי לממשל באדו, ולמעצב הבדים של טופוקומון אין, בתו של השוגון. תחת תמיכת המשפחה העשירה, אביו של קורין התעסק באמנות והצטרף לקבוצת אמנים באזור קיוטו. כך, גדל קורין במשפחה עשירה בעלת קשרים אישיים ועסקיים עם משפחות הקיסר והשוגון, בסביבה של מודעות אסתטית בעיצוב טקסטיל יוקרתי, חשוף למסורת האמנותית של האמנים קואצו (Kōetsu) וסוטאצו (Sotatsu). במשפחה זו, קורין התחנך על פי חינוך של שכבות האליטה, שכלל לימודי אמנויות כתיאטרון הנו, טקס התה ומוזיקה. קורין בילה רבות ברובעי השעשועים וחי חיי הוללות (במסגרתם נולדו לו ארבעה ילדים לא חוקיים ממאהבותיו). עם מותה של טופוקומון אין איבדה המשפחה את הונה. למרות ניסיונו של קורין לשמר את אורח החיים הנהנתי, הכסף שירש מאביו לא הספיק והוא נאלץ לחפש פרנסה, אותה מצא באמנות.[3]
חייו המקצועיים ויצירותיו
עריכהקורין למד ציור תחת אביו, ותחת האמן יאמאמוטו סוקן (Yamamoto Soken). עם החלטתו למצוא מקור פרנסה, חבר קורין לאחיו קנזן (Kenzan), צייר ואמן קרמיקה מוכר, תחת הפטרון האציל ניג'ו צונאהירה (Nijō Tsunahira), אשר בסלונו ביקר גם סוקן. בשנת 1701, עם קבלת אות הכבוד הוקיו "גשר החוק",[4] החלה הקריירה של קורין כאמן רשמי. עם זאת, גם עבודה זו לא הבטיחה לקורין את אורח החיים אותו רצה לשמר. כך, בשנת 1705 הוא עזב את קיוטו לאדו, עיר תוססת בתקופה זו, על מנת למצוא עבודה אצל פטרון עשיר ונדיב יותר. בשנת 1707 עבד קורין תחת פטרונותו של הדאימיו הימאג'י (Himeji), והיה האמן הראשי למשפחה החזקה סאקאי. משפחה זו שילמה לו כסף רב, ואפשרה לו ללמוד את היצירות של האמן החשוב טויו סשו (Tōyō Sesshū). אך למרות השיפור במצבו הכספי, בשנת 1709 קורין שלח מכתב לחברו, בו התלונן על הגבלתם של הדאימיו את אמנותו, ואף הילל את חיי העוני, שמעניקים חופש לאמן. משנה זו, בא גם חזר לקיוטו, אמנותו התפתחה לסגנונו הבשל והייחודי, שיכונה בהמשך "רינפה".[5]
סגנונו של קורין התפתח לאורך הקריירה האמנותית שלו. ניתן לתארך את יצירותיו, אשר מלבד יצירה אחת חסרות תאריכים, על פי השינוי בסגנון. יצירה מוקדמת, הוטיי בועט בכדור, שנעשתה לפני 1701, מציגה סגנון שונה מאוד מסגנונו המאוחר, אך גם מציגה את נטייתו לחיפוש אחר סגנונו אישי. היצירה היא ציור דיו בשחור לבן, המציג את אל המזל בועט בכדור, תיאור, אשר על פי החוקר מיזואו, מציג את ההומור האפלולי והעוקצני של קורין, על פיו נראה הנזיר כמעורר גיחוך. אך טכניקת הציור, כמו השימוש במכחול יבש, מזכירה את ציורי הנזירים.[6]
בשנת 1700, קורין מציג את יצירת המופת אירוסים, המורכבת מזוג של פרגודים מתקפלים בעלי שישה פנלים. נושא היצירה לקוח מ"סיפורי איסה" מהמאה העשירית. בסיפור, הגיבור מטייל על גשר ובהביטו ביופי האירוסים, הוא מקבל השראה לכתיבת שירה מרגשת. ביצירתו של קורין, לעומת זאת, בולט הצמצום הרב באלמנטים נרטיביים, לכדי פרחי האירוס בלבד. הפרחים מסודרים בשמונה מקבצים, ומורכבים משלושה צבעים עזים, ירוק מלכיט ושני גוונים של כחול אזוריט. הפרחים ממוקמים על רקע של עלי זהב, באופן היוצר קצב המרצד בעיני המתבונן. הדמיון בין המקבצים חושף את הנטייה של האמן לדקורציה המושפעת מאמנות העיצוב, ולא ממשיכות מכחול ספונטניות, שבלטו ביצירות המצוירות של התקופה.[7] קווי המתאר המעוגלים, והצבעים הרכים, מצביעים על תקופה מוקדמת בהתפתחותו האמנותית.[8]
יצירה מאוחרת יותר, פריחת עץ השזיף באדום ולבן מהווה דוגמה המציגה באופן מסכם את המאפיינים של סגנונו הבשל של קורין, המכונה סגנון "רינפה". בסגנון רינפה קיימת הדגשה על הדקורטיביות, אשר מהווה אמצעי להדגשת ההבעתיות. הדקורציה והעיצוב מתבססים על דוגמאות בהן משתלבים צבעים עזים וצבעי זהב וכסף, תוך שימוש בטכניקות שונות באותה היצירה. ביצירה זו בולטת ההדגשה על חשיבות העיטור והעיצוב, הנראים כמושפעים מבדים מעוצבים. הנחל והעצים, האלמנטים היחידים אשר מתוארים ביצירה זו, מוצגים בצורה מסוגננת ביותר היוצרת מתח הבעתי ביחס לרקע הזהב החלק. קורין משלב ביצירה זו טכניקה אופיינית לסגנון רינפה, הטאראשיקומי (Tarashikomi),[9] המדגישה את ההבדל בטקסטורות שבין העצים למים. נוצר ניגוד בין הצבעים הכהים בגוונים הזהובים והכסופים המופיעים בנחל ובעצים לבין הצבעים הבוהקים בגווני אדום ולבן בפריחת העצים, ניגוד זה, המעשיר מבחינה דקורטיבית את היצירה, יוצר מקצב מהיר הגורם לריצוד של צבעים ביצירה, המוסיפים להבעה. בנוסף לכך, יצירה זו מציגה שינויים נוספים בסגנונו של קורין. קווי המתאר הפכו לחדים וזוויתיים לעומת הקווים המעוגלים שביצירות הקודמות. כמו כן, קורין מפתח את אופן בניית החלל, על ידי יצירת ניגוד נוסף בין ההשטחה הנוצרת על ידי הדקורציה, לבין החלל הגדול שנוצר באמצעות מיקום האלמנטים על פני היצירה.[10]
קורין יצר יצירות רבות נוספות בסוגי מדיה אחרים. ציוריו של קורין על כלי קרמיקה, מציגים, על פי מיצו, את העניין האמנותי הרב שהיה לקורין בהתמודדות עם סוגי מדיה אחרים. ויצירותיו בעיצוב בדים, מציגות את הרמה הדקורטיבית הגבוהה אליה שאף ביצירות האמנות במדיה אחרים. ציורים על גבי מניפות עגולות, מדגישות את העדפתו של קורין לציור פרחים עונתיים צבעוניים ביותר.[11]
יצירותיו של קורין, החושפות חידושים רבים, חושפות יחד עם זאת, את ההשפעות הרבות מאמנים קודמים. אמנים מרכזיים שהשפיעו על קורין היו קואטסו וסוטטסו, אשר הדגישו את האלמנטים הצבעוניים והדוקרטיביים שבאמנות. עם זאת, ההשוואה בין היצירות מדגישה את השוני והחידוש ביצירותיו של קורין, היוצרות תחושה קרה יותר לעומת זו החמימה, שביצירות הקודמות. מיזואו מנסה לקשור מאפיינים אלו לאישיותו של קורין, שתעב את הבורגנות שצמחה באותה התקופה, תוך שאיפה מתמדת להישאר חלק מהמעמד העשיר.[12]
לאחר מותו
עריכהבחייו ולאחר מותו, היה קורין אמן מוערך ובעל שם. לאחר מותו התפרסם ספר שכלל דוגמאות דקורטיביות שעיצב קורין. בסוף המאה השמונה עשרה, האמן סאקאי הויצו (Sakai Hoitsu) אסף, הציג ופרסם את יצירותיו של קורין, ואף המשיך את מסורת הציור בסגנונו של קורין.[13]
ביבליוגרפיה
עריכה- Mizuo, Hiroshi. Edo Painting: Sotatsu and Korin. New York: Weatherhill, 1978.
- Totman, Conrad D. Early Modern Japan. Berkeley: University of California Press, 1995. pp.
- Varley, H. Paul. Japanese culture. 4th ed. Honelulu: University of Hawaii Press, 2000
- Wilson, Richard L. "Ogata." In Grove Art Online. Oxford Art Online, http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T063269pg1 (accessed April 19, 2009).
קישורים חיצוניים
עריכה
- אוגטה קורין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ה"רינפה" (rinpa), זוהי אסכולה המדגישה עקרונות אסתטיים כגון שימוש בצבעים עזים ודוגמאות דקורטיביות. ניכרת באסכולה זו השפעה גדולה גם של האמן קואטסו (Koetsu).
- ^ Richard L. Wilson. "Ogata." In Grove Art Online. Oxford Art Online, http://www.oxfordartonline.com/subscriber/article/grove/art/T063269pg1
- ^ Paul H. Varley, Japanese culture, 4th ed. (Honelulu: University of Hawaii Press, 2000) 75. Conrad D. Totman. Early Modern Japan,(Berkeley: University of California Press, 1995) 192-194.
- ^ Hokkyo- הוקיו-"גשר החוק", דרגה שהוענק לנזירים בודהיסטים. סימן את הדרגה הנמוכה ביותר בהתפתחות רוחנית.
- ^ Totman. Early Modern Japan.194-195. Wilson. "Ogata."
- ^ Totman. Early Modern Japan.195. Hiroshi Mizuo. Edo Painting: Sotatsu and Korin.( New York: Weatherhill, 1978.) 102-3.
- ^ כפי שלדוגמה ניתן לראות בציורי זן של התקופה.
- ^ Wilson, “Ogata”. Mizuo. Edo Painting. 105
- ^ tarashikomi- טכניקה בה הצבע מונח על אזור שעודנו רטוב מהנחת הצבע הקודמת.
- ^ Mizuo. Edo Painting. 108.
- ^ Mizuo. Edo Painting. 103.
- ^ Ibid, 111-112. Wilson, “Ogata”.
- ^ Ibid, ibid.