אודט ואדואר בלד

זוג מורים צרפתים

אודט בלד (שם בלידה:אודט ברני) (בצרפתית: Odette Bled;‏ 18 ביוני 1907 - 31 באוגוסט 1991) ואדואר בלד (בצרפתית: Édouard Bled;‏ 18 בינואר 1899 - 29 בדצמבר 1996) היו זוג מורים צרפתים, מחברי ספר מפורסם לתרגילי כתיב ודקדוק צרפתיים ששימש תקופה ארוכה את בתי הספר בצרפת. הספר נודע בקיצור בשם "בלד" (Bled).

זוג המורים אודט ואדואר בלד. צילום מארכיון מועצת סן-מור
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה עריכה

אדואר אלבר בלד נולד בשנת 1899 ביישוב סן-מור-דה פוסה (Saint-Maur-des-Fossés) במחוז ואל-דה-מארן כבנו של מנהל עבודה במפעל לטבק שהפך מאוחר יותר למנהל מחלקה במנהל הכספים. גדל בדת הרומית-קתולית. בגיל 15 בשנת 1914 עבר את מבחן הכניסה לחטיבת הביניים בבית הספר "אראגו" בפריז.[1] בגיל 17 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה נרשם ללימודי חינוך ב סמינר למורים (École normale) ביישוב אוטיי (Auteuil). ב-1918 גויס לצבא ביחידת תותחנים ושירת גם בשטח הכבוש בגרמניה. בעקבות ניסיונו ומראות המלחמה גיבש בהמשך השקפות פציפיסטיות. רק בשנת 1921 יכול לחדש את לימודיו בסמינר למורים שעבר בינתיים לשארטר.[1][2] בשנת 1922 התחיל לעבוד כמורה בבתי ספר יסודיים בכפרים מורו (Moureaux), מורסר (Morcerf), קולומייה (Coulommiers) במחוז סן ומארן, אחר כך ב-1924 במזון-אלפור (Maisons-Alfort) (סן, ואל-דה-מארן והחל משנת 1926 התחיל לעבוד כמורה בפריז - בבית הספר של האיל סן לואי.[1] בשנת 1930 פגש את ז'אן-מרגריט-אודט ברני (Berny), סטודנטית לחינוך ממוצא ברטוני שנולדה בשנת 1907 ביישוב קארה (Carhaix) במחוז פיניסטר. הם התחתנו ב-12 באוגוסט 1933 בפריז. ביחד הם לימדו בבתי ספר עד לפרישתם לגמלאות. אדואר בלד כיהן אחרי שנת 1938 כמנהל בית הספר באיל סן לואי, אחר כך כמנהל "החטיבה המשלימה" (cours complémentaire) . אחרי שנת 1949 עבד כמנהל בית הספר לבנים ברחוב גרנייה -סור ל'או בשכונת המארה ברובע הרביעי של פריז. ב-1959 פרש לגמלאות כמנהל המכללה לחינוך כללי.[1] בין השנים 1926–1991 היה בלד פעיל בסניף סן ואחר כך בסניף פריז של ה Syndicat national des instituteurs (SNI), ההסתדרות הלאומית של המורים, האיגוד המקצועי הראשי של המורים בבתי הספר היסודיים בצרפת. מבחינה פוליטית השתייך אדואר בלד לזרם הרוב באיגוד המורים - "הרוב האוטונומי" המכונה "אחדות-עצמאות-דמוקרטיה". בשנת 1940 גויס לצבא במבצר איוורי אך ביולי 1940 בעקבות כניעת צרפת לגרמניה, שוחרר מהשירות במון-דור, וחזר לניהול בית הספר שלו בפריז. היה אחראי גם על הספרייה העירונית ברובע. נשאר במגע עם ראשי האיגוד המורים שבינתיים נאסר והשתתף בשחזורו בתנאי מחתרת. [1]

על בסיס ניסיונם והסתכלותם בקשיי תלמידיהם בקליטת הכתיב והדקדוק הצרפתי, חיברו אודט ואדואר בלד ביחד, ספר לימוד קטן לתרגילים פשוטים ומוצגים בצורה בהירה, תוך כדי שימוש בשיטת "מילוי חורים בטקסט" כשנושאי הטקסטים לקוחים מחיי היום יום. המהדורה הראשונה הופיעה בשנת 1946 בהוצאה לאור אשט. ההצלחה הייתה מידית וממושכת, הספר נמכר ב 20 מיליון עותקים וידע מהדורות רבות. עד היום הוא עדיין בשימוש בבתי ספר רבים ויחד עם ספרי הלימוד "בשרל" (Bescherelle) הפכו ל"קלאסיקה" בהוראת השפה הצרפתית. אחרי פרישתם לגמלאות, הזוג נשאר פעיל במאבקם להגנת השפה הצרפתית. הם התנגדו לרפורמת הכתיב ופרסמו קורס לכתיב ומילון אורתוגרפי.

אודט בלד מתה בשנת 1991 בגיל 84 בסן-נאזר, במחוז הלואר האטלנטי ובעלה אדואר מת בשנת 1996 בגיל 97 בעיר ניס.

חיים פרטיים עריכה

לזוג בלד נולדו שני ילדים -בן - ז'אן-פול בלד, לימים היסטוריון, ובת - אני.

הנצחה עריכה

  • בית ספר ביישוב הולדתו של אדואר בלד, סן-מור-דה פוסה, נקרא על שמם.[3]

ספרים עריכה

  • Cours d'orthographe, Hachette, 1946 (Le Bled),

קורס לכתיב (ה"בלד")- זכה בשנת 1971 בפרס פול-קומיאן של האקדמיה הצרפתית

  • עם אנרי בנאק - Guide pratique d'orthographe - Henri Bénac, מדריך שימושי לכתיב - Paris, Hachette, 1975

- זכה ב-1977 בפרס סנטור של האקדמיה הצרפתית

  • Mes écoles (שנות בית הספר) - קובץ זיכרונות על החיים בבית הספר, הוצאה רובר לאפון פריז, 1977

זכה בפרס פביין של האקדמיה הצרפתית (1979) ברשת

  • Cours d'orthographe, Hachette, 1987 - קורס לכתיב, אשט - 1987
    • Dictionnaire orthographique, Hachette, 1987 - מילון אורתודרפי
  • J’avais un an en 1900 (הייתי בן שנה בשנת 1900) - זיכרונות אוטוביוגרפיים, הוצאת ארטם פאיאר,

זכה בפרס מונטיון של האקדמיה הצרפתית (1988)

  • אדואר בלד : Poèmes d’hier et d’aujourd’hui קובץ שירים - שירים של אתמול ושל היום -

לקריאה נוספת עריכה

  • Mona L. Siegel - The Moral Disarmement of France: Education, Pacifism and Patriotism, Cambridge University Press 2004 עמ' 92

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה