אייזוצ'י

בשפה היפנית אַיְזוּצִ'י (ביפנית:相槌 או あいづち) הן קריאות ביניים תכופות במהלך שיחה, המציינות שהמאזין מעניק תשומת לב למי שמדבר, ומבין אותו. מטרת האייזוצ'י היא להרגיע את הדובר, ולהראות שהמאזין פעיל ומעורב בדיון. [1]

מילות אייזוצ'י מובנות לעיתים קרובות באופן שגוי על ידי דוברים לא מקומיים כהבנה מלאה או כהסכמה של המקשיב למה שנאמר, אף על פי שבפועל הן אינן מביעות הסכמה. [2]

דוגמאות לאייזוצ'יעריכה

  • hai, ee, או un (כן, בדרגות שונות של רשמיות)
  • sō desu ne (אני מבין)
  • sō desu ka (האם זה כך? באמת?)
  • hontō, hontō ni, maji, או (ב-קנסאי) honma (באמת)
  • naruhodo (אני מבין, זה נכון)
  • הנהון

מילים בעלות משמעות דומה בעברית הן "כן", "אוקיי", "באמת?", "אה-הא", "אני מבין/מבינה", "אה", "ואללה" ועוד.

מילות האייזוצ'י יכולות גם ללבוש צורה של "שאלות הד", הכוללות שם עצם בתוספת "desu ka". לאחר שדובר א' שואל שאלה, דובר ב' עשוי לחזור על שם עצם מרכזי מתוך דבריו של א' ובעקבותיו "desu ka", כדי לאשר על מה דיבר דובר א', או פשוט כדי לשמור על תקשורת פתוחה בזמן שדובר ב' חושב על תשובה. צורה דומה בעברית תהיה עם הביטוי "..., אתה אומר?", למשל: "אז קניתי את המכונית החדשה הזו"; תשובה: "מכונית, אתה אומר?"..

לקריאה נוספתעריכה

De Mente, Boye. (2011). Japan's Cultural Code Words : 233 Key Terms That Explain the Attitudes and Behavior of the Japanese. Rutland, Vermont: Tuttle Publishing.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Miller, Laura. 1983. Aizuchi: Japanese Listening Behavior. MA Thesis, anthropology, UCLA.
  2. ^ Miller, Laura. 1991.“Verbal listening behavior in conversations between Japanese and Americans.” In The Pragmatics of Intercultural and International Communication, edited by Jan Blommaert and Jef Verschueren, John Benjamins, Amsterdam, pp. 110–130.